שתף קטע נבחר

באנו בגלל האוכל, נשארנו בגלל השירותים

חלפו הימים בהם חדרי השירותים במסעדות היו כוכים אפלים שהוסתרו מאחור. המסעדנים משקיעים כיום הון עתק בעיצוב שירותים שיהממו את קהל הסועדים. יעל גרטי מציגה את נבחרת החלומות של חדרי השירותים הכי שווים בארץ

ודאי קרה לכם שישבתם במסעדה, הלכתם לשירותים, חזרתם ואמרתם לבן/בת זוגכם לארוחה: את/ה פשוט חייב/ת ללכת לראות את השירותים! החדר הקטן, שהיה פעם כוך אפלולי שהסתתר מאחור, הפך למקדש - ולאחד ממוקדי העניין של מסעדות ארצנו.

 

"עיצובם של השירותים חייב להיות חלק בלתי נפרד מעיצובה של המסעדה", מצהירה האדריכלית אירנה קרוננברג, "ההתפתחות בעיצוב השירותים מהווה נדבך בהתפתחות עיצוב המסעדות בארץ בכלל. בעולם הגדול הבינו את זה כבר מזמן, בארץ החלו להבין את חשיבות העיצוב רק בשנים האחרונות. כיוון שלעיצוב יש השפעה מכרעת על הצלחת פרויקט - כל פרט במסעדה חייב להיות מעוצב לעילא ולעילא, מהצלחת עליה מוגש החשבון ועד תחתיתו של בקבוק רוטב הסויה. אם פעם היו תולים על דלתות השירותים שלטי 'גברים' ו'נשים' פשוטים, היום מעסיקים מעצבים גרפיים למטרה זו. אם פעם היו מזמינים חשמלאי - היום לא זזים בלי יועץ תאורה. אם פעם היו עושים פרויקט במאות אלפי שקלים - היום אי אפשר לסיים פרויקט בפחות ממיליון דולר".

 

"כשאני מטייל בחו"ל ורוצה ללמוד על איכות מטבחה של מסעדה - אני נכנס לשירותים", מגלה המעצב גד הלפרין, "הן המטבח והן השירותים, שאינם נגלים לעיני הסועד באופן מיידי, מעידים על תשומת לבם והקפדתם של הבעלים. מסעדן אינו יכול עוד להסתפק בהענקת חוויה קולינרית גרידא, עיצוב מהווה גורם מכריע בהחלטתו של סועד לשוב למסעדה".

 

גברים ממאדים, נשים מנוגה

בעוד גברים מחשיבים את חדרי השירותים של המסעדות המהודרות כמקום פונקציונלי ותו לא, נשים מתייחסות אליהם כמקום מפגש חברתי. בעוד גברים ממהרים לשטוף ידיים ולהסתלק מבלי ליצור קשר עין עם גברים אחרים – נשים הולכות בזוגות לשירותים ומפטפטות, או לחילופין הולכות בדד, נעמדות מול המראה, בוחנות את עצמן, בוחנות את שכנותיהן (מקללות חרישית, במידת הצורך), חשות מרוצות או בלתי מרוצות ורק אז יוצאות בחזרה אל העולם החיצון.

 

עיצוב השירותים מתאים את עצמו פונקציונלית להבדלים הללו בין המינים: "שירותי הנשים תמיד יהיו גדולים יותר, כדי לאפשר את המפגש החברתי", אומר גד הלפרין, "תמיד יהיה מדף עליו יוכלו הנשים להניח את התיק, כדי לחדש את האיפור". "אם בשירותי הגברים ניתן למקם כיור משותף או שוקת", אומרת אירנה קרוננברג, "בשירותי הנשים יהיו לרוב כיורים נפרדים, שכן כל אישה זקוקה למרחב ההתגנדרות הפרטי שלה". ויש גם גימיקים יחודיים לשירותי הגברים: בשירותי הגברים של "צפרה", "צ'ימיצ'נגה" ו"מסה" מקפיד הצוות למלא את המשתנות בקוביות קרח, שמנטרלות את ריח האמוניה ויוצרות רעש חביב של פצפוץ בעת השימוש.

 

מסעדות אחדות בוחרות להפגיש בין גברים ונשים דווקא בשירותים, אם באמצעות יצירת חדר שירותים משותף, יוניסקס (ע"ע "בנג'מין סיגל" ו"רוקה"), ואם באמצעות נקודת מפגש ליד הכיור (ע"ע "בטי פורד", "מיט & וויין", "סנטה פה" ועוד), המנצלת נכון את החלל ומאפשרת להגניב מבט או משפט. מסעדות אחרות מנצלות את הסקרנות בין המינים: בקירותיהם הכסופים של שירותי "לה שז או פְּלאפו(ן)", (La Chaise au Plafond) שבפאריס נעוצים חורי הצצה, דמויי עינית של דלת. הפיתוי להציץ קשה מנשוא. כשתתפתו (ואתם תתפתו) - תגלו בחורי ההצצה פרות צבעוניות וחייכניות, גועות במלוא העזוז.

 

אחת המשימות העומדות בפני מעצב מסעדה בבואו לעצב שירותים היא הצבת גבולות. אם במועדונים ופאבים ניתן למצוא שירותים שקופים (ע"ע "גורקי" ז"ל), המשקיפים לקהל הרוקדים, ומראות להסנפה (ע"ע "המרפאה"), במסעדות מקפידים המעצבים להגדיר מראש את סוג הפעילות שהמסעדן מוכן שתתרחש שם, ומציבים גבולות ברורים. "סושי סמבה" למשל, מספרת אירנה קרוננברג, נזהרה מאוד שלא ליצור שירותים שישדרו אווירה פרועה בהשראת הסדרה "סקס והעיר הגדולה" ויצרה במתכוון שירותים סולידיים, שהם שירותים - ולא מקום בילוי.

 

עשרת השירותים הכי שווים

צפרה

דבר לא מכין אתכם לירוק-ירוק של חדרי השירותים של צֶפּרה ("ציפור שהיא זברה, זברה שהיא ציפור"), מסעדתו האסיאתית החדשה של השף אבי קונפורטי. ירוק עז מהפנט, שמסתתר אמנם מאחורי סרגלי העץ המוצמדים לקירות בחלל המרכזי של המסעדה, אך מתגלה במלוא הדרו בשירותים, הנדמים לרגע כג'ונגל. לצד הכיורים הלבנים הגדולים מונחת קערה ובה חלוקי נחל שחורים, ביניהם ניצב מקל קטורת ריחנית המבשמת את החדר. "השירותים של צפרה הם המשך טבעי לרעיון העיצובי של כל המסעדה", מספרת אירנה קרוננברג, החתומה (יחד עם אלון ברנוביץ) על עיצוב המסעדה, "הרעיון הוא טבע. זה נקי, זה פְרֶש, זה שמח. אנשים מספרים לנו שהם חווים שם התרוממות רוח".

  • "Zepra", רח' יגאל אלון 96, תל אביב


קפיצה לג'ונגל. השירותים של "Zepra" (צילום: אסף פינצ'וק)

 

מסה

הניגוד בין חלל המסעדה הלבנה, החגיגית, ובין חלל השירותים, על רצפתם השחורה וקירותיהם השחורים, הוא דרמטי ומסעיר. מטרת האפלוליות (כמו גם מטרת המראות הגדולות), מספר אלכס מייטליס, מעצב המסעדה, היא לטשטש את שטחם הקטן של השירותים. במרכז ניצב כיור עגול גדול, לבן ובוהק, הנדמה כבאר במרכזו של הכפר, אליה מגיעות הנשים לשאוב מים ולפטפט.

  • "Messa", רח' הארבעה 19, תל אביב

 

הנמל 24

אם סגנון טוסקני מדבר אל לבכם, הרי שהשירותים של מסעדת הנמל 24, על עיצובה שקד האדריכל נתן פייביש במשך שנתיים, ישאו חן בעיניכם. במבואה ניצבים שני כיורים עשויי אבן שיובאו מאיטליה, מעוטרים בברזים בצורת אריות. הארון הניצב בצד, ששימש לאחסון אותיות בבית דפוס במאה ה-19, משמש כיום לאחסון מגבות בד מגולגלות. סביב-סביב מצויים שפע אביזרים יחודיים, החל בפמוטים וכלה בתמונות תלת-מימדיות, המכילות בובות קטנות. קסם בנמל חיפה.

  • "הנמל 24", רח' הנמל 24, חיפה.


טוסקנה זה מעבר לדלת. הנמל 24 (צילום: שי בן אפרים)

 

רוקה

המסעדה הממוקמת על מצוק מעל חוף הים של הרצליה פיתוח, מציעה חדר שירותים מרווח בגוני בז' וחום, בהם מתכנסים גברים ונשים יחדיו. גולת הכותרת היא הכיור, הבנוי מלוח זכוכית משופע, המדמה כי המים זורמים בחזרה אל הקיר. על העיצוב חתום גד הלפרין.

  • "רוקה", רח' רמת ים 8, הרצליה פיתוח.


כל הנחלים זורמים לקיר. רוקה (פלביו סקלר)

 

Meat & Wine

כיור ענק ויפהפה דמוי דוגית מככב בשירותים של "Meat & Wine", רשת מסעדות בשרים בין-לאומית. הדוגית, העשויה בטון יצוק, ניצבת בין שירותי הגברים והנשים, מעליה חוצצת מראה. עיצוב: גד הלפרין.

  • "Meat & Wine", רח' שנקר 16, הרצליה פיתוח.

 

בנג'מין סיגל

השירותים של "בנג'מין סיגל", מסעדה המתהדרת בתפריט אקלקטי, משקפים את אותה אקלקטיות, מסקרנים ומרשימים. כאן הגשים ניר פורטל מ"פורטל אדריכלים" את חזונם של חיה וצביקה שיחור, הבעלים, ושילב נגיעות ניו יורקיות, אירופאיות, עולם ישן וגם חדש. כשם שחלל ההסעדה מחבר בין אלמנטים עיצוביים קלאסיים (ע"ע מנורות רחוב פריסאיות) ואלמנטים חדשניים – כך משלבים חדרי השירותים, המשותפים לגברים ולנשים, בין חדש וישן, בין קלאסי ומודרני. הרצפה המצוירת מאזכרת את תל אביב של פעם, הכיור, העשוי בטון יצוק בטכניקה חדשנית, משולב פיתוחים שונים, פוגש ברזים מוזהבים.

  • "בנג'מין סיגל", מגדל האופרה, רח' אלנבי 1, תל אביב.


גבר, אישה, ישן, חדש. בנג'מין סיגל (רפי דלויה)

 

סנטה פה

השירותים שעיצב גד הלפרין ב"סנטה פה" ממשיכים את עיצובה המקסיקני של המסעדה. על הקירות: גרפיקה מעולם האמנות הפרימיטיבית של מרכז אמריקה. במרכז: כיור מוארך, דמוי שוקת, משותף לגברים ולנשים.

  • "סנטה פה", רח' הברזל 27, רמת החייל, תל אביב.

 

טיקה

הגל הטורקי השוטף את מסעדות העיר ("פּאשה", "איסטנבול" ו"טיקה", על שני סניפיה) מוצא את ביטויו בשירותים של "טיקה" בהרצליה ובתל אביב. בהשראת בתי מרחץ טורקיים עיצב כאן ניר פורטל (בת"א יחד עם מאיה שפריר) חדרי שירותים אדומים, מעוטרים באריחים שיובאו במיוחד מטורקיה.

  • "טיקה", רח' שנקר 11, הרצליה פיתוח; רח' אבן גבירול 74, תל אביב.


הגל הטורקי שוטף את טיקה (צילום: דניאל לילה)

 

ננה

בשירותים של "ננה", המסעדה הוותיקה ברשימה ומחלוצות הטרנד, תמצאו משאבת ברזל שמספקת את המים בכיור ומשובבת את נפשי בכל פעם מחדש. סביב-סביב ניצבים נרות דולקים, בכניסה ניצב שולחן עץ יפה, עליו ניצבים נרות - הכל אומר שלווה קרירה ומתחבר לסגנונה המקסים של המסעדה. עיצב: טומי בן-דוד.

  • "ננה בר", רח' אחד העם 1, תל אביב.


שלווה קרירה. "ננה"

 

אינגריד

תחת קטגוריית הגימיקים מככבים השירותים של "אינגריד", שדלתותיהם שקופות - ונאטמות עם נעילתן. מי שאינו מודע לכך ואינו נועל את הדלת - עשוי לגלות בדיעבד שהעם חזה במבושיו. כיצד עובד הטריק? LCD, זו התשובה. הדלת מורכבת משתי שכבות של זכוכית מולבנת, ביניהן נמצאת שכבה של גביש נוזלי. עם נעילת הדלת מופעל שדה חשמלי שגורם לשינוי הכיווניות של הגביש הנוזלי ההופך את הדלת לכהה ואטומה. עם פתיחת הדלת, השדה החשמלי מתנתק והכיווניות של הגביש הנוזלי חוזרת למצב האמורפי, מכאן חזרה לשקיפות. עניין של 50 אלף דולר ל-4 דלתות. עיצב: מילו צדיק.

  • "אינגריד", רח' המסגר 9, תל אביב


לא לשכוח לסגור טוב את הדלת. השירותים השקופים של אינגריד

 

  • מכירים עוד שירותים יפים במסעדות? גימיקים בשירותים? טקבקו את זה.

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
ניגוד דרמטי. מסה
צילום: דניאל לילה
אמנות פרימיטיבית. סנטה פה
צילום: עמית גירון
דוגית נוסעת. מיט אנד וויין
צילום: פלביו סקלר
מומלצים