שימוע מסוכן לשופטים

החלטת הוועדה לבחירת שופטים בה אני חבר, לקיים מיני-שימוע לכלל המועמדים לכהונה בבית-המשפט העליון, שגויה. אמנם, המצב בו השתתפו בהליך השימוע רק "המועמדים החיצוניים", קרי: אלה שבאו מהאקדמיה ומן השוק הפרטי, היה לא שיוויוני. ואולם הקיצוניות השנייה - לראיין בוועדת המשנה גם אותם וגם את "המועמדים הפנימיים", שבאו מתוך השפיטה - יוצרת מצב לא בריא, שעלול לפגוע באי-תלותם של השופטים.   

הבעת דעות בהליך השימוע, המושפע ממילא מכך שמחצית מחברי הוועדה לבחירת שופטים הינם פוליטיקאים, תפגע חמורות בעצמאות המערכת השיפוטית. קיימת סכנה שהשופט יהיה כבול לדעות שהשמיע בשימוע, בבואו לפסוק בפסקי-דין עתידיים. כל סטייה מהן עלולה אף להקים עליו ביקורת ציבורית. כך, מרוב חשש ל"משפטיזציה" של המחוקק, עלולה להתפתח בפועל "פוליטיזציה" של מערכת המשפט. שלום לדמוקרטיה.

בהנחה שכבר הוחלט לקיים מיני-שימוע, הדבר צריך להיות מובנה ומתוחם. לא יעלה על הדעת שמועמדים יישאלו שאלות קונקרטיות לגבי סוגיות נקודתיות, שנידונו או שצפויות להידון במסגרת הליך שיפוטי עתידי. למשל, שאלות העוסקות בסוגית הגיור, הגיוס לצה"ל, זכויות מיעוטים וכדומה. אכן, יש לצדד בבחירתם של מועמדים נושאי אג'נדה לבית-המשפט העליון. אולם הכוונה היא להשקפת עולם אישית ומקצועית, ובשום פנים ואופן לא לאג'נדה קונקרטית לגבי סוגיות נקודתיות.

צידוד בעמדה אחרונה זו הינו למעשה הצדקת תחילתה של אמריקניזציה בהליך בחירת השופטים בישראל. אסור לתמוך במצב, לפיו תיווצר בישראל סיטואציה כמו זו שאירעה בארצות-הברית, כאשר נבחר לכהונה נשיא בהתאם להחלטת חמישה שופטי בית-המשפט העליון הפדרלי, אשר מונו על-ידי נשיאים רפובליקנים, לעומת דעת מיעוט של ארבעה שופטים שמונו על-ידי דמוקרטים.

לכאורה, הליך השימוע קוסם לאוזן הציבורית. "אור השמש המחטא" הינו טיעון מפתה. אולם במקרה זה הוא אחיזת עיניים בלבד. שכן, בין אם המועמדים לעליון מגיעים מהשוק הפרטי

 ובין אם הם מוצעים מן האקדמיה, ולבטח כאשר הם מכהנים כבר כשופטים בבתי-המשפט המחוזיים - הרי שהם אנשי מקצוע בולטים, המוכרים בציבור ובוודאי בקרב הקהילה המשפטית והפוליטית בישראל. התאמתם נבחנת על פני עשרות שנות פעילותם המקצועית, ולא בראיון בן עשרים דקות. אם מועמד אינו מוכר באופן הזה, קרוב לוודאי שהוא אינו מתאים לכהונה. וממילא קיימת האפשרות להזמין מועמד לא מוכר שכזה לשימוע במליאת הוועדה עצמה, בהליך חריג ובנסיבות מיוחדות.

בחלוף כמעט שישים שנה של בחירת שופטים לכהונה בבית-המשפט העליון בישראל, נדמה שקשה לטעון שזה היה אחד מהתהליכים הציבוריים הלא-מוצלחים. בעת האחרונה רווחה גישה פופוליסטית, השוחטת פרות קדושות למצהלת העדר. חבל שכך. 

הכותב הוא חבר בוועדה לבחירת שופטים