יין מהגולן וויסקי מאירלנד
שגיא קופר מספר על יין חדש של יקבי רמת-הגולן, שמגיע כולו מכרם מאל רום ועל גם ויסקי אירי של אספן חביות וויסקי, שמיוצר בטירה היסטורית
יקבי רמת הגולן השיקו השבוע רשמית את ה"ירדן קברנה סוביניון כרם אל רום 2003". יין סינגל ויניארד ("כרם יחידני"), אולי היוקרתי ביותר של היקב אחרי יינות סדרת קצרין. יינות כרם יחידני הם כמעט תמיד יינות יוקרתיים יותר, שבהם מחפשים יותר מהכל את הביטוי של הסביבה הספציפית של היין, ביטוי ל"טרואר" והאקולוגיה שלו, יותר מאשר ייננות והשפעת היכולות הטכניות של היינן.
ליין הזה - השני בסך הכל מסדרה זאת - חיכו הרבה מאוד: 2003 היא אחת משנות הדגל של היינות בישראל, ומרבית היקבים שהוציאו יין משנה זאת הצליחו להוציא יינות טובים מאוד ואפילו מצוינים. היקב עצמו השהה את השקת היין – מטעמים של "עוד לא מוכן", לדברי הייננים – מהלך שרק עזר כדי לפתח את הצפיות. את "קצרין" 2003 ישיק היקב ככל הנראה בתחילת אוגוסט, באירוע ירדן וינטאג'.
בהצגת ה"אל רום", סיפר שלום בלאייר, מנכ"ל היקב, על השתלשלות הדברים ועל התהליך והזמן שלקח לשכנע את חברי קיבוץ אל רום לטעת בכלל כרמים, במקום הגידולים המסורתיים יותר של סוף שנות השבעים בגולן – תפוחים, למשל. בלאייר ציין שההסתכלות על כרמים – וכרמי יין בפרט – ברמת הגולן של שנת 1980 הייתה סקפטית מאוד. "בשעה שנטיעות הכרמים בדרום רמת הגולן החלו כבר באמצע שנות השבעים, הרי שבצפון הרמה העדיפו ללכת על גידולים מסורתיים, וכרמי יין נראו כעסק מסוכן ולא ממש רווחי", אמר. לבסוף, הוסיף, "נטענו את הכרם בידיים ממש, בשנת 1981".
הקברנה סוביניון של כרם אלרום נטוע במקום לא ממש אידיאלי לזן הענבים הזה. הכרם ממוקם גבוה מאוד ברמה – בחלקה הצפוני ביותר, במקום בו הטמפרטורות מגיעות למינימום של רמת הגולן. צריך לזכור שהפרשי הטמפרטורה שבין החלק הדרומי, הנמוך יחסית של רמת הגולן, והחלק הצפוני שלה, יכולים להגיע לכדי שש מעלות בממוצע: יש הבדל רב בין לילה של 6 מעלות, ללילה של אפס מעלות, או יום של 32 מעלות, ליום של 26 מעלות. ויקטור שונפלד, היינן הראשי של היקב מזה 18 שנה, תאר בפרוטרוט את הכרם, שהוא אחד המיוחדים שבין הכרמים של יקבי רמת הגולן. ראשית הוא התיחס להשפעה של הגובה ומזג האוויר הקר יחסית על אופיו של היין: "בהתחלה היינות היו ירוקים מאוד, משהו שהוא אופייני ליינות שמקורם בכרמים קרים. נכון, זה נחמד לפעמים שיש ביין מעט ירוק' (כלומר ארומות עשבוניות, או כאלה של פלפל ירוק וכד'), אבל אם כל היין הוא כזה, נו..."
טיפולים נכונים וייננות מוקפדת הוציאו את האופי הירוק מהיין. עדיין נשאר לו משהו מזה, אבל הרוב – כמו שיצא בטעימת האורך הקצרה שארגן היקב – כבר ממש לא שם. היינות של כרם אל רום הם יינות בוגרים, מצוינים ומרוכזים, שמטעימת בצירי 2001 ו-2003 שלהם, הם בעלי פוטנציאל התיישנות מעולה.
הכרם עצמו נמצא בגובה ממוצע של כ-1,100 מטרים. זה לא הכרם הגבוה ביותר של היקב (גבוה יותר הוא "אודם"), והוא לא מאוד אחיד מבחינות שונות. למעשה, הסינגל ויניארד הזה בנוי מארבע חלקות שונות. הפרש הגובה בין החלקה הדרומית ביותר לזאת הצפונית מגיע לכדי 23 מטרים, יש הפרשים באופי הצמיחה של הגפנים. מה שפחות או יותר קבוע הוא עומק הקרקע וסוג הקרקע. המפנה הדרומי של הכרם – חשיפתו לשמש – הוא זה שכנראה שומר עליו בתחומי טמפרטורה שמאפשרים גידול טוב של קברנה סוביניון.
אם אתם מחזיקים ב-"אל רום" משנת 2001, והוא שמור היטב – המשיכו להחזיק בו; אין ספק שהיין נמצא עדיין בתחילת הדרך, מכל הבחינות. הוא יין מקסים בכוס: רק עכשיו מתחיל לקבל גווני אדום מרוכז, עם שוליים בגוון אדום דם כהה. ב"אף" אפשר להרגיש רק נימה קלה של ירקרקות, שמתגלה רק בסיומת, יותר מהכל. אחרת, זהו יין עתיר ריחות של פירות אדומים כהים – דובדבנים בשלים – ופירות שחורים כמו שזיפים ואפילו נקטרינות עסיסיות. מעט אדמתיות יוצאת, אבל היין – באופי שלו – עדיין צעיר. בפה: עץ משולב היטב, טאנינים רכים, תיבול עדין וחומציות טובה בגרון. החיסרון היחיד שמצאתי היה מעט אלכוהול שמורגש, אבל היין מחליק כל כך יפה שזה לא ממש מפריע. מאוד מרוכז ופירותי, אבל אלגנטי. 14.5% אלכוהול (18.5/20).
הבדלי הפרמטרים הטכניים בין שני היינות – 2001 ו-2003 - אינם גדולים: שתי העונות היו עונות בציר ארוכות למדי, של 17-14 שבועות, למרות ששתי השנים היו שונות לחלוטין. 2001 הייתה שנה חמה יותר בתקופת החורף והאביב, אבל הקיץ היה קריר יותר. 2003 הייתה שנה עם חורף רטוב וקר, מאי חם וקיץ יציב. טלי סנדובסקי, הייננית שאחראית לא מעט על ה"אל רום", אומרת שהבציר נעשה כמובן גם לפי הפרמטרים הטכניים, אבל קודם כל על פי טעימה, מכאן שאין זה מפתיע שההבדלים הטכניים קטנים מאוד.
היין החדש – אל רום 2003 – הוא סגול-אדום כהה, מאוד מרוכז. היין עדיין סגור כמעט לחלוטין באף ותהיה זאת ממש התעללות, שלא לדבר על בזבוז משווע, לפתוח עכשיו בקבוק כזה: עשבי תיבול – המימד הירוק – מתחבאים מתחת לפרי אדום טרי ובשרניות טובה. בפה הוא מעט כהיל, בעיקר בסיומת, בגרון. בנוסף מרגישים במתיקות מסוימת בסיומת, שהיא מאוד פירותית. 14% אלכוהול, (18/20). "פוטנציאל יישון של 15 שנה מהבציר", אומר ויקטור שונפלד על היין. ישנם מעט מאוד ייננים ישראלים שיכולים לאמר דבר כזה על היין שלהם, ללא ספק.
שני אירים חדשים בארץ
"כספי" – יבואני המשקאות החריפים מחיפה הרחוקה – מתחילים להביא לארץ שני מותגים של וויסקי אירי חדש, מתוצרת "Castle Brands".
הראשון הוא "Clontarf" שמחירו 159 שקל לבקבוק. זהו וויסקי אירי שמיוצר בשלוש דרגות איכות שונות. לארץ מגיע הבלק לייבל, שמיוצר לפי כללי הייצור האיריים – זיקוק משולש – ומסונן דרך פחם, ולאחר מכן מיושן בחביות בורבון משומשות. הייצור נעשה על ידי מזקקת Cooley, שהיא המזקקה העצמאית היחידה באירלנד. לצערי עדיין לא טעמתי את הוויסקי, אבל רשמי הטעימה של ג'ים מאריי אומרים שמדובר ב" dangerously easy session whiskey" קל לשתייה כשלעצמו אך גם בקוקטיילים".
הוויסקי השני, סינגל מאלט, נקרא "Knappogue Castle Malt". לחברה עצמה יש הסטוריה חביבה, ראויה לסיפור.
בשנת 1960 רכש זוג אמריקאי את "Knappogue Castle", טירה עתיקה באירלנד. הטירה, מהמאה ה- 15 עמדה בחורבותיה והאשה, ארכיטקטית, פנתה יחד עם בעלה לשקם אותה. הבעל, מר אנדרוז האב, חובב וויסקי, היה לא רק אספן של טירות עתיקות, אלא גם אספן של חביות וויסקי – מלאות.
מפה לשם, הוא החל לבקבק את הוויסקי שאסף ולציין על הבקבוקים את שנות הייצור, ממש בדומה לציון שנות בציר של יין. את הוויסקי הוא קרא על שם הטירה שלו, שבינתיים שוקמה והפכה לאתר היסטורי. הוויסקי המקורי, הראשון, שבוקבק כך, היה משנת 1951, יוצר על ידי Dally, והוא היום הוויסקי האירי הנדיר בעולם.
בנו של אנדרוז האב הרחיב את עסקי האלכוהול, שמר על מותג הוויסקי אך החל לייצר גם משקאות אחרים, תחת חברת Castle Brands. הוא ממשיך את מסורת הייצור של ה- "נפוג קסל", כשהשנה שנמצאת עכשיו בשוק היא 1995.
הוויסקי עצמו מזוקק שלוש פעמים, אינו עשוי על כבול, עובר הצללה בקור ולא מוסיפים לו קרמל. בטעימה שלי, של הוויסקי משנת 1994, הוא בעל צבע צהבהב חיוור, חלק למדי, מרוכז ובעל ארומות מתקתקות במקצת. סיומת ארוכה למדי. יש בו משהו פרחוני, אבל גם ירקרק. הולך מצוין עם לחם חום חמצמץ, שאור-קימל, למשל, חמאה ופרוסת בשר קר. המחיר? 700 שקל לבקבוק של ה- 1995, שאמור להיות עם יותר טונים של עץ. טוב, מעניין מאוד, אבל יקר. 40% אלכוהול.
