הזכרונות של ליא

ב-1961 עלתה השחקנית ליא קניג לישראל. זמן קצר אחרי העלייה ארצה השתלבה בתיאטרון הבימה ועם השנים הפכה לאחת השחקניות הבכירות בתיאטרון הישראלי. ימים ספורים לפני שהסירה את התמונות מקיר חדר האיפור הקבוע שלה בתיאטרון, וקיפלה את בגדי העבודה שבארון לתוך קרטונים שיחכו בסבלנות לפתיחתם בעוד כשנתיים, מועד סיום השיפוצים של מבנה התיאטרון בסוף שדרות רוטשילד, היא נזכרת בימיה הראשונים על הבמה המפוארת של הבימה.

המחזה הראשון ששיחקה בו היה "פונטילה ומאטי משרתו" מאת ברכט, הפקה

 בהשתתפות גדולי הבמה קלצ'קין, מסקין, בוכמן, לוביץ' וקותאי. "לידי, מאחורי הקלעים, עמדה אשתו של רודנסקי זכרונה לברכה, זו היתה הפעם הראשונה שבה הייתי צריכה לפתוח את הפה בעברית", היא מספרת, "אמרתי לה באידיש: 'איך געייניעשט', אני לא הולכת, אבל היא דחפה אותי לבמה. ישבתי על הכסא ולא ראיתי כלום. היה חושך. תהום. פתחתי את הפה ולא ידעתי אם יבינו מה שאני אומרת, אבל אנשים צחקו. הם הבינו. זה היה נורא מרגש". אחרי ההפסקה ניגשו לקניג פועלי הבמה ואמרו שהקהל מתעניין לדעת מי זו? "אני מקווה שגם היום שואלים מי זו?" מתבדחת קניג.

אחרי אלפי הצגות על הבמה הגדולה של הבימה לקניג לא קל לעזוב גם אם לתקופה. "שיחקנו על כל מיני במות לאורך השנים אבל לשחק פה זה אחרת. לכאן מגיעים עם כוחות, ולא חשוב כמה הצגות חוץ עשינו באותו החודש. זה הבית", היא אומרת, "פה, אני יכולה לקבל את הקהל כמו שצריך".

לפרקים הקודמים בסדרה:  

זה כמו לארוז תקופה

לבמה יש חוקים משלה

רובינא מצילה את המצב