ובכל זאת, גיא לוי צריך להמשיך
"ישראל נמצאת בתהליך של התקדמות וצריכה להשתפשף בעוד כמה טורנירים גדולים לפני שתוכל לדבר על חצי הגמר. מי שעשה את זה פעם אחת, יוכל לעשות זאת שוב". איזי עין דור מסכם את אליפות אירופה
1. גיא לוי יכול להרגע. שום ביקורת נגדו, לפחות לא זו שנכתבה על ידי העיתונאים, לא היתה אישית. אם נסתכל על השורה התחתונה של הטורניר בהולנד, הרי שבסופו של דבר ישראל סיימה אותו ללא נקודות וללא שער זכות. הנבחרת היא של כולם והנתונים הללו בלבד, מקנים לציבור זכות מסויימת של ביקורת. העיתונאים רק משמיעים את קולם של חלקם.
2. בואו נעזוב לרגע את הביקורת. מבחינת נתונים יבשים אפשר להיות אופטימיים. חמישה משחקני הנבחרת הזו היו שותפים לעלייה לאליפות אירופה עד גיל 17 לפני כארבע שנים. עכשיו הגיע אותו דור לאליפות עד גיל 21 ואת המטרה הבאה לא צריך להתבייש להציב כבר מעתה: יורו ראשון בהיסטוריה עבור ישראל (בבוגרים כמובן).
כבר מההתחלה, ניתן היה לשים לב בקלות כי לחלק מהשחקנים חסרה חוויה מהסוג שמביא עימו טורניר שכזה. ישראל לא נראתה מוכנה מספיק מכל הבחינות, ויכול להיות שאם הטורניר היה נערך באוקטובר 2006, מיד לאחר אותו הישג מול צרפת, הכל היה נראה אחרת. בתכל'ס השחקנים הגיעו לשמונה הגדולות של אירופה - תודו שלא מדובר בהישג רע.
4. גיא לוי משך את כל האש משחקניו לאורך כל הטורניר ולאחריו. נכון שיש לו אחריות גדולה על כל דבר שקורה לנבחרת הזו, אבל קשה להתעלם מהביצועים של שחקניו בטורניר ובכלל בחודשים שחלפו מאז אותו אוקטובר קסום. גם אם נעבור שחקן-שחקן, קשה יהיה להיזכר בשם אחד שהתעלה בחודשים האחרונים. החל מעמית בן שושן ועד לליאור רפאלוב, אף אחד מהשחקנים לא ממש הרשים בחודשים שלפני האליפות. התוצאות האחרונות של הנבחרת מעידות על כך גם הן - שער אחד בשבעה משחקים, כולל הפסד לקבוצה פלונית פולנית.
6. הנבחרת של גיא לוי הוכיחה שהיא לא מפחדת משמות גדולים, למרות שאחרי האליפות שמענו פתאום ניגונים אחרים בהתייחסות להולנד ופורטוגל. על הפערים המקצועיים כבר הוכח שאפשר לגשר, אבל לא על הנסיון של היריבות בטורנירים כאלה. זה מה שבאמת עשה את ההבדל.
7. בשיחה שלי עם אחד מהורי השחקנים לאחר התבוסה לפורטוגל, דיברתי על כך שאולי אלו באמת הבדלי הרמות. "יש להם שחקן אחד ממנצ'סטר יונייטד ואחר מוורדר ברמן", אמרתי. "אז מה, ואצלנו יש שחקנים ממכבי חיפה ובית"ר ירושלים", היתה התשובה שקיבלתי. בשיא הרצינות.
9. עם הרעב בא התיאבון. מאמן בלגיה, ז'אן פרנסואה דה סארט, הודה לפני הטורניר: "אנחנו רעבים מתמיד, אחרי שלא העפלנו לאליפות הקודמת בשל שער מאוחר של אוקראינה, למרות ששלטנו במשחקי הפלייאוף מולם. העלייה שלהם לגמר לפני שנה, דירבנה אותנו להוציא יותר מהדור המוכשר הזה שלנו". בלגיה אכן הגיעה לחצי הגמר הפעם ושוב הוכיחה שכישלון יכול להוליד הצלחה. אם השחקנים והצוות המקצועי של ישראל ירגישו שהם צריכים לפצות על ההופעה באליפות הזו ולא יסתפקו בהגעה אליה, הרי שרק טוב יכול לצאת מזה. כולנו רק מקווים שזה באמת המצב.
10. יש מקום לאופטימיות. ישראל בדרך הנכונה. בפני גיא לוי עומד טורניר מוקדמות נוסף, עם דור מוכשר לא פחות שעדיין כולל בתוכו את טוטו תמוז, בן סהר ואחרים, כולל תוספות מבורכות כמו ביברס נאתכו, מאור בוזגלו, גיא אסולין ועוד. לדבר על שבדיה 2009 זה בהחלט ריאלי ולכן צריך לתת לתת ללוי להמשיך. אחרי הכל, הוא היחיד שכבר עשה את זה פעם אחת.
לפנייה לכתב/ת 
