שתף קטע נבחר

שופט ההזיות

הרצון האובססיבי להישאר בתודעה, הביא את יהורם גאון לעמדת השיפוט בתחרות הכשרונות, "הדבר הגדול הבא". גאון מודה שהגיע להשתעשע במה שהוא מכנה סיטואציה טרגית-קומית, אבל מבטיח שבקרוב יעלה גם עם דרמה איכותית בכיכובו

אם יהורם גאון היה מתחיל את דרכו בעסקי השעשועים, היום הוא היה משווק כמולטי טאלנט: זמר, שחקן, מנחה, שדרן רדיו ואפילו רקדן. גאון, אמן רב-תחומי ששיחק בעשרות סרטים, מחזות זמר והצגות, והשאיר אחריו ענן אבק של אלפי הופעות (ביניהן אחת בטקס מתן פרס נובל לשלום), הוא מהיום (ג', 21:00) גם שופט בשעשועון איתור הכשרונות: "הדבר הגדול הבא".

 

למרות הוותק, גאון מעולם לא נדרש למשות את השמש שלו ממצולות של שכחה, אולי מפני שכל השנים ניתן למצוא אותו עובד במרץ. עם זאת, מזמן לא זכה למנת חשיפה כה עוצמתית: פריים טיים ערוץ 2. "המקום, השעה – אנשים כבר ממילא שם", הוא מודה. "אני יכול להופיע כל ערב ברחבי ארץ ישראל ויגידו לי 'איפה אתה? נעלמת?' ואני יכול להופיע בערב שבת בתוכנית מטומטמת, לעשות 'אאאאה' וכל ארץ ישראל תראה אותי ותגיד: 'אה, היית נהדר אתמול'. אז אלו החוקים, ולכן הלכתי לתוכנית בידור, להפקה שהיא אמריקה. אין לי טענות".

 

ואתה באמת מאמין שתמצאו את הדבר הגדול הבא?

 

"צריך לקחת את כל הנעשה שם בפרופורציות. זה לא הדבר הגדול הבא של ארץ ישראל, אבל זה נורא יפה, נורא בידורי".

 

 גאון. ישתעשע על חשבונכם, ב"דבר הגדול הבא" (צילום: יוני המנחם)

 

עכשיו אנשים יתחילו לעצור אותך ברחוב.

 

"איך אומרים, you are good as the last thing you’ve done. גם זה יעבור".

 

טראומה לכל החיים

ההפקה הגרנדיוזית תשתדל להקהיל את הצופים מול המסך בעזרת כשרונות שונים שתציג המנחה, נועה תשבי, ושישפטו על ידי שלושה מכובדים: גאון, יעל בר זוהר ומוטי רייף. חלק ניכר מהמתמודדים שיציגו את מרכולתם בתוכנית, אדפטציה מקומית לפורמט בריטי-אמריקאי, ייורטו מהבמה על ידי השופטים באמצעות באזזר חד משמעי. אלו שלא יזכו לשמוע את הרקוויאם, יעברו לשלבים מתקדמים ואולי יזכו בתואר "הדבר הגדול הבא". גאון הודף את השמועות שנפוצו לאחרונה, לפיהן התוכנית נגועה בפייבוריטיזם והעלבת יתר.

 

"שמעתי שאומרים שמעורבים פה אינטרסים, ואין לי מושג במה מדובר. אנחנו משחקים תפקידים מוגדרים, ולשם כך הביאו אותנו לתוכנית: רייף אמור להיות מאוד רע, אני אמור להיות הטוב ויעלי אמורה להיות הרגשנית. רע מדי או רע פחות מדי - זה כבר עניין של גישה ואינטרפטציה".


צוות השופטים של "הדבר הגדול הבא", גאון, בר-זוהר ומוטי רייף (צילום: יוני המנחם)

 

בתור אמן עם כשרון מוכח, אתה חושב שהגיעו לשם כשרונות?

 

"אני מנוע מלדבר. תלוי מה מחפשים, זה טרגי-קומי. הרי אם אדם אוכל פלורסנטים, הוא לא יכול להיות הדבר הגדול הבא. אם אדם מנגן שיר על השיניים, נפרדים ממנו לשלום והוא לא מבין למה, או מישהו מניע את השרירים של הבטן שלו לפי מוסיקה, מפסיקים אותו, והוא מתחיל להתווכח, אז נוצרת דרמה אמיתית על אנשים שרואים בתוכנית חזות הכל, שלא מצליחים למצוא לעצמם פרופורציות ומבט מבחוץ על איך הם נראים".

  

אתה יותר מתאים לשפוט ב"כוכב נולד".

 

"לא הייתי מרשה לעצמי לשפוט זמרים שהם על גבול המקצועיים, יש בזה יומרנות שאין לי אותה ואני לא רוצה אותה ולא צריך אותה. עם 'הדבר הגדול' נוח לי, כי זה עדיין בגדר שעשוע, ולשפוט הזיות מהסוג הזה כל אחד יכול. בתוכנית הזאת באתי להשתעשע".

 

ואיך התמודדת עם האנשים שהדחתם?

 

"היו גם בכיות. היתה מותק של ילדה שהזיזה לפי המוסיקה את הגבות. הפסקנו אותה. אז היא התחילה לבכות. חשבתי אם עכשיו הייתי עומד פה וחוטף איזה באזז, זה היה עבורי כמו מקבת על הראש".

 

במיוחד כשמדובר בילדים.

 

"כן, ילדים זה זוועה. לדעתי זו טראומה לכל החיים. אני זוכר אירוע טראומטי שקרה לי בכיתה ב', בביה"ס בבית הכרם. היתה לי מורה בשם רמה סמסונוב, שלימדה אותנו ריקוד של רועים עם מקלות ופרוות. עמדנו בשורה והתחלנו להזיז את הרגליים, ואז היא אמרה: 'אתה, צא מהשורה'. יצאתי החוצה והיא הדיחה אותי.

 

אחר כך היא נסעה לחו"ל וחזרה משם זמרת, ואני בינתיים ביימתי את המחזמר 'רומנסרו' של יצחק נבון. פניתי אליה ואמרתי: 'אנחנו נורא רוצים אותך גם לשחק וגם לשיר. את פעם אחת זרקת אותי, אבל אני לא נוטר לך טינה ומקבל אותך'. אחרי זה היא חזרה ללמד אותי פיתוח קול. היום היא בת 95, בריאה וחיה בתל אביב, והכל טוב. אבל אני לא שוכח את זה".

 

אתה חושב שהילדים היום יותר מחושלים בגלל ריבוי הפלטפורמות ותרבות האודישנים?

 

"מה פתאום? ילד זה ילד. היום יש אפשרויות בלי סוף, אבל ילד שמוטי רייף אומר לו: 'זה נורא מה שאתה עושה' - זה עדיין קשה מאוד".

 

לא יכול לשבת בבית

על שלושה דברים עוצרים את יהורם גאון ברחוב: על "קזבלן", "קרובים קרובים" ותוכנית הרדיו שלו ב'קול ישראל'. לא בדיוק שעשועונים בערוץ 2, אבל גאון אינו חושש משחיקה בתדמית הרצינית שלו: "זה שהשתעשעתי פה, לא עושה אותי פחות חכם במקום אחר. זה ששרתי שיר מטופש, לא יעשה אותי שחקן פחות טוב אם אני אלך לתיאטרון. זה שברדיו אני אומר דבר בלתי מקובל, לא יעשה אותי לשחקן מחזמר פחות טוב. כי מה שיש לי - יש לי, על הטוב והרע".

 

אבל למה אתה צריך את זה בעצם?

 

"בגלל אותה כמיהה, אותו רצון אובססיבי 'להיות'. לפעמים ישנה תחושה שאתה כבר יכול להרשות לעצמך לא לעבוד, לשבת בבית. זה לא עובד. אם אני לא יודע בדיוק איזה הופעות יש לי עד ספטמבר אני מתחיל להילחץ. אני מעריץ את גילה אלמגור הגדולה, שעושה סרטי סטודנטים, גם כאלה שאיש לא יראה. בכך היא מוכיחה את חיוניותה לעצמה, כי לאחרים היא לא צריכה להוכיח".

 

היא גם עשתה את "השיר שלנו". אתה לא היית עושה את זה?

 

"בחיים לא".

 

מהם הגבולות שלך?

 

"אני לא רוצה להיות מובך. הסדרות האלה הן של אהבות צעירות. בטלנובלות האלה משחקים הנערים באירוטיות - אני לא רוצה להיות במשחק הזה ואני לא יכול להיות בו. למה לי להיות האבא של או הסבא או הסבתא של הגיבורה? בשביל מה? לא מעניין".

 

אני אתוודה בפנייך: אני הייתי שמחה לראות אותך בסדרת דרמה או קומית, מאשר בתוכנית בידור כזאת.

 

"זו כבר שאלה של במאי, שרואה לעצמו את הקאסטינג שלו. לפעמים אני רואה בסדרה תפקיד טוב, ואני מקנא. היו כמה סדרות יפות מאוד שהייתי רוצה להשתתף בהן, אבל אני מאוד מחוזר. לאחרונה התחלנו לעבוד על קומדיה ב'קשת' בשם 'לשכת השר' - כמו יס מיניסטר. אני אמור לשחק שר עם היועצים והמזכירה והתמונה של האישה, אבל לצערי זה נתקע לפני יותר מחצי שנה בשלב התסריטים. אני גם עובד עם משה אדרי על סדרה בשם 'חת', שתהפוך לסרט קולנוע, על פי ספר של יצחק בן נר. זה על איש מפלגה גדול מצליח שנקלע לכלא, עושה מסלול שכולו סחרור, ואז הוא מבין שהוא הפך למה שהוא לא היה אף פעם: בן אדם".

 

יש איזו פריחה בתחום הדרמה ואתה לא שם.

 

"אז הנה, התוכנית מגיעה וזה נופל בול, ואז השמיים יהיו הגבול ונעשה חגיגה גדולה. אני יודע, זה פה, זה בא, אין לי ספק בכלל".

 

 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
גאון. לא יכול לשבת בבית (צילום: יוני המנחם)
לאתר ההטבות
מומלצים