המירוץ ליחידות העילית של צה"ל

מתאמנים לקראת הגיבוש: בני-נוער רבים המבקשים לשרת ביחידות מובחרות, מנצלים את החודשים שלקראת הגיוס לצה"ל לערוך אימונים מפרכים, על-מנת להגשים את חלומם - לעבור את הגיבושים לקורס טיס, חובלים ולסיירות ולשרת ביחידות העילית של צה"ל. חלקם מתאמן אפילו במשך שנתיים בריצות ובאימוני כושר, כדי להגיע לגיבוש מוכנים.

עודד, בן 17 מיהוד, שסיים השנה את לימודיו בתיכון, מתאמן כבר עשרה חודשים במרכז של "יובל עילם", הוא אחד מאותם בני-נוער שמתעתד להתגייס ליחידות המובחרות של צה"ל. "אני מתאמן פעמיים-שלוש בשבוע. אנחנו ממשיכים בפעולות אנ-אירוביות ומסעות, וחודשיים לפני הגיבוש עושים אימונים עם מדי ב', כדי לדמות ממש את הגיבוש". מבחינת מזון, עודד לא עשה שינויים מהותיים "לפני האימונים אני מקפיד לאכול הרבה פחמימות כי הן מספקות אנרגיה לגוף, ואחרי האימונים אני אוכל טונה או דג כדי לבנות את השרירים".

עודד מספר כי בהכנות לגיבושים הוא וחבריו לא רק מתאמנים מבחינה פיזית, אלא גם מבחינה מנטלית. "מלמדים אותנו לא רק להיות חיות אדם, אלא שהמהות בגיבושים היא להיות 'אריות במסיבה בריטית', כלומר: צריך לתת באמת הכל ולקרוע את הגוף מבחינה פיזית ומנטלית, אבל עדיין צריך להיות בני אדם. אם רואים שלמישהו קשה, צריך לעזור לו קצת, ולא להיות אנוכי ואגואיסט רק כדי להיות ראשון".

יניב, בן 18, מרחובות, התאמן במשך חצי שנה ליום הסיירות: "אני ההוכחה לכך שכושר פיזי אפשר לבנות. כשהתחלתי לא הייתי בכושר טוב בלשון המעטה, במשך הזמן ממש הרגשתי שבניתי את עצמי, שהכושר שלי השתפר, פתאום אני עוקף בבית הספר אנשים שהייתי מאחוריהם בדרך כלל".

מתאמנים גם בבוץ (צילום: הראל אברוצקי, באדיבות המרכז של "יובל עילם")

ואכן, הכושר של יניב השתפר והוא עבר בהצלחה את יום הסיירות, ועתה נותר לו להתאמן לקראת יום הגיבוש לסיירת בה הוא חפץ לשרת. "רציתי להיות בסיירות מההתחלה, אבל אני אעשה כל תפקיד שאני יכול לתרום לצבא". יניב מגדיר את עצמו כ"מורעל" על הצבא "אתה לא עושה את המאמץ שעשיתי עד עכשיו, את ההשקעה הרבה, את הנסיעות לאימונים בימי שישי אחר הצהריים, אם אתה לא באמת מורעל".

יובל עילם, המכין צעירים לקראת גיבושים, מספר כי "המון בני נוער מתעניינים ומגיעים לקורסי ההכנה וזה הולך וגובר עם השנים". לדברי עילם, מקרי המוות שארעו בשנים האחרונות במהלך הגיבושים דווקא לא מרתיעים צעירים "מקרי המוות בגיבושים לא גרמו לירידה בהרשמה. ההשפעות של הדברים האלה הן בדרך כלל על ההורים. לגבי הצעירים זה דווקא מגביר את המוטיבציה, כי היחידות עולות לכותרות, מקבלות נפח פרסום ומה שנשאר זה שם היחידה ולא ההקשרים השונים. גם הנער לא קורא יותר מדי. ההורים קוראים ולכן ההורים הם אלה שמודאגים".

"אם לא לשייטת נלך לגבעתי"

אבירן גריסרו מאשדוד, אמנם לא עבר את הגיבוש לשייטת, אך עם זאת שרד עד כמעט ליום האחרון של המבחנים. "כ-300 איש נמצאים בגיבוש, והם מאורגנים בצוותים של 20. קמים בארבע לפנות בוקר, יש חמש דקות להתארגן למסע ושמים עליך 15 קילו, בנוסף לנשק ולציוד. עם כל המשקל הזה יוצאים לריצה בחוף, כשהמרחקים של הריצה גדלים מיום ליום. בנוסף מתקיימים מבחני מים שונים כמו תחרות שחיה, פירוק רובה מתחת למים ומבחן שבו צריך להישאר במים במשך שעה בקור של חודש נובמבר".

מסע אלונקות בחוף הים. להיות מוכנים לגיבוש (צילום: רועי הירשנזון)

לפני שהלך לגיבוש עבר גריסרו מספר קורסי הכנה. לדבריו, הוא אינו מצטער על כך למרות שבסופו של דבר נפל בגיבוש שהיה חשוב לו. "כשנופלים בגיבוש אתה לא חושב על זה ואתה לא חושב על כלום, הוא אומר. "אחרי זה אתה חושב שיכולת לתת יותר מאמץ, יכולת לרוץ יותר פה ופה, אתה מרגיש אפס. בסופו של דבר אני אתגייס לגבעתי בסוף החודש. רציתי ללכת להכי טוב, לא יצא הכי טוב, אבל העיקר שאני אשרת ביחידה קרבית".

גם אלמוג ביטון מאשדוד היה בין אלו שהזיעו לקראת הגיוס אך למרות המאמץ לא הצליחו להגיע לגיבוש. ביטון היה אמור לגשת לגיבוש בשייטת, אולם ביום הסיירות גילו בצה"ל כי בעבר סבל מאסטמה ולכן הוא לא עומד בתנאים.

"כעיקרון לא הייתי אמור לעשות את יום הסיירות", הוא מספר, "אבל הם פישלו ונתנו לי לעשות את המבחן, מה שגרם לי להתאמן לחינם חצי שנה, לעשות ריצות ארוכות בים עם משקל של 15 קילו, אימוני כוח, כפיפות ושכיבות".