"ברור לי שחייב לבוא מהפך"

במהלך החודשים האחרונים קשה היה שלא לשים לב למודעות ענק בעיתונים היומיים שקוראות לרוטציה בהנהלות מוסדות התרבות בישראל. "אמנות לא סובלת סטגנציה", נכתב במודעות, שכוונו בין היתר למנהלת בית ליסין, ציפי פינס, מנהלו האמנותי של תיאטרון הקאמרי, עמרי ניצן, מנכ"ל מוזיאון ישראל, ג'יימס סניידר, מנהל מוזיאון תל אביב, מרדכי עומר וראשי קרנות הקולנוע דוד פישר, גדעון גנני, כתריאל שחורי וגיורא עיני. מאחורי הקמפיין האגרסיבי עומד השחקן שמוליק קלדרון, 57, שיצא למסע של איש אחד לשינוי השיטה.

נשמע דון קישוטי? ובכן, לא ממש. קלדרון, כך מתברר, הצליח להדביק ברעיון גם את ראשי האיגודים המקצועיים של התסריטאים, הבמאים, פורום היוצרים הדוקומנטריים, הציירים והפסלים שצרפו את חתימתם למודעות המזמינות את הציבור להשתתף בהפגנה לקידום היוזמה שתיערך במוצ"ש, 14 ביולי, ברחבת מוזיאון תל אביב. "היעדר רוטציה גורמת לשיתוק ובאמנות כמו בחיים, זה אסון", אומר קלדרון, "אנשים מתחילים להבין שהם חיים בשיתוק כללי, במסלולים קבועים שנקבעו להם ושהופכים אותם למריונטות במקום לאנשים חיים. זה יוצר ניכור וחייבים להתעורר מזה".

קלדרון. סטגנציה גורמת לשיתוק

קלדרון מודע לכך שעובדי מוסדות התרבות, שנגד ראשיהם יוצא הקמפיין, ידירו רגליהם מאירוע שעלול לפגוע בפרנסתם. עם זאת הוא רואה בקמפיין ובהפגנה, "יהא היקפה אשר יהא", ניצחון. "התחלתי מהלך שאין ממנו חזרה", הוא אומר, "העליתי את סוגיית הרוטציה על הפרק וכעת אי אפשר להתעלם ממנה". עם עשרות מכתבים שנשלחו בעניין, בין היתר למבקר המדינה, שר המשפטים, שר התרבות, ראש הממשלה ועוד רבים, התעלמות מבחינתו של קלדרון איננה אופציה. "לכו הביתה וקחו איתכם עשרות מנהלים אמנים ציבוריים שאינם זזים ממקומם למעלה מעשר שנים", כותב קלדרון במודעות ומתכוון לזה.

במוסדות התרבות, מיותר לומר, לא מחבבים את סגנונו המשתלח של קלדרון. ציפי פינס ועמרי ניצן בחרו כאסטרטגיה בשתיקה רועמת. גם באיגוד שחקני המסך שידוע בניציותו, אומרים בלקוניות: "שח"ם אינו שותף לקמפיין של קלדרון". אבל במקום שנסגרת דלת, נפתחים חלונות. יהלי גת, חבר הנהלת פורום היוצרים הדוקומנטרים, אומר: "הצטרפנו למאבק של קלדרון כי אנחנו חושבים שיש צורך בתחלופה ובהגבלת אורך קדנציה של מנהלי קרנות, מנהלים אמנותיים ולקטורים שהם הפונקציות שקובעות לאן ואיך יחולקו הכספים. ניהול מוסד תרבות קשור בטעם אמנותי ולא ייתכן שטעם יחיד ישלוט בכיפה במשך עשור".

כתריאל שחורי, מנהל קרן הקולנוע הישראלי, מסכים עקרונית עם הטענות שמעלה קלדרון אך מזהיר מפני קביעת מדיניות קשיחה בעניין. "לכל עמותה יש הנהלה ציבורית ודירקטוריון שממנה את מנהלי המוסד. התערבות של מינהל ומשרד התרבות בנושא היא בעייתית.

קלדרון מבקש לקצוב את אורך הקדנציות כקריטריון למתן תמיכה ובעיני זו שאלה שמצריכה דיון רציני ומעמיק. עירוב הפקידות הממשלתית והמערכות הפוליטיות בעניין הוא מפחיד. צריך לבחון כל דבר לגופו, לשקול במשוואה הישגים ולנהל את זה באחריות. ראינו לא מעט גופים וארגונים שהחלפת ההנהלה הובילה לפגיעה אמיתית ולהתדרדרות. רוטציה לא צריכה להיות רק לשם הרוטציה".

שחורי מדגיש כי רוב קרנות הקולנוע בעולם פועלות עם תקרות שמגבילות את אורך הקדנציה של המנהלים. "ברוב הקרנות קדנציה מוגבלת לתקופה של ארבע-חמש שנים כשמנהל אמנותי יכול להאריך את תקופת כהונתו למשך שתי קדנציות באישור הוועד המנהל", אומר שחורי, "במקרים אחרים נקבע גג עליון בכפוף להחלטות הוועדים המנהלים ששומרים על האינטרס הציבורי". בעיני שחורי, הליך חקיקה אינו נכון ואף מסוכן. "רוב המוסדות הם עמותות סוברניות שבראשן עומדים אנשים בעלי רגישות ציבורית והם אלה שצריכים להוביל החלטות מסוג זה", הוא אומר, "ברגע שתתאפשר פלישה חודרנית של אינטרסים שאינם מן העניין, זו עלולה להיות קטסטרופה". שחורי היה מעדיף לראות את העניין נדון בצורה מעמיקה יותר ומשתלחת פחות. "זו מלחמה שאיני יודע מה מקורה ומי מניע אותה", הוא אומר, "הייתי שמח אם המניע לדיון שכזה היה נקי מהתלהמות וסגירת חשבונות וענייני".

מאיפה הכסף?

מקורות המימון של הקמפיין, שנאמד לדברי קלדרון בסכום של כמיליון שקל, מעסיקים מאוד את כל הנוגעים בדבר. בראיון שנתן לעיתון תל אביב עם השקת הקמפיין אמר קלדרון: "בוא נגיד שאני מכיר כמה אנשים עם הרבה כסף שמחפשים אנשים כמוני שיכולים ליזום דברים". ל-ynet הוא אומר דברים אחרים.

"שמוליק קלדרון הוא זה שעומד מאחורי הקמפיין, אין צורך לחפש רחוק מזה", הוא אומר. כשלוחצים במקצת הוא מפרט: "אני מעורב בשני פרויקטים גדולים. האחד זו סדרת טלוויזיה חדשה של 26 פרקים בשם 'תיבת נוח' שאמורה לרוץ ברשת. השני זה פרויקט Trojan Camel, סטארט אפ של מיליוני שקלים, שקשור בחברה בריטית שרכשה 120 פרקים לסלולר". מבירור של ynet מתברר כי הצעה לסדרת דרמה בת 26 פרקים שעוסקת בטיפול קבוצתי של זוגות אכן מונחת על שולחן הלקטורים של שידורי רשת אך כל חוזה טרם נחתם.

לא בכל יום קם אדם בבוקר ומחליט לממן מכיסו מאבק לשינוי סדר חברתי. מה המוטיבציה?

"מהפיכה חברתית-פוליטית. התעוררתי לפני שנתיים, תקראי לזה משבר גיל החמישים אם את רוצה. שאלתי את עצמי מה המהות - עוד תפקיד בסרט, עוד הצגה בתיאטרון? הבנתי שהדבר שאני הכי טוב בו זה לעזור לאנשים, היה לי ברור שחייב לבוא מהפך שיוציא אנשים מהאסקפיזם, המיינסטירמיות, הבינוניות. הקמפיין הזה מתחיל בעולם התרבות והאמנות אבל ימשיך גם לתחומים אחרים. לא ייתכן שאותם אנשים ינהלו לנו את החיים במשך 13, 14, 17 שנה".

אומרים שמדובר בסגירת חשבונות אישיים.

"אני לא בנאדם כזה. בשביל זה לצאת בקמפיין של למעלה ממיליון שקל? אני הולך ברחוב ורואה זקנה נופלת, אני ארים אותה. אני רואה חולה, אקח אותו לבית חולים וכשאני רואה רוע, אלחם בו. בתיאטרון ראיתי לקטורים ומנהלים אמנותיים שבמשך שנים לא זזים מהמקום. אז נכון, קמפיין שכזה אי אפשר לעשות בלי כסף וברגע שגייסתי אותו, יצאתי לדרך והנה, עובדה, הוא מונח כיום על השולחן ודנים בו ברמת מינהל תרבות, חברי כנסת ושרים. יש דיבור על רוטציה והגבלת קדנציות".

אובססיה של אידיאליסט, סגירת חשבון או איך שלא תקראו לזה, קלדרון הצליח לגרום לממסד להקשיב לו. במינהל תרבות מאשרים: "אכן התקיימה פגישה בין ראש מינהל תרבות לשמוליק קלדרון שהציע שינוי של הקריטריונים. אנחנו בוחנים את הדברים ונדון בהם בהמשך". דוברת משרד התרבות, הדסה גרינברג יעקב, מסרה בתגובה: "לכל עמותה יש הנהלה הממנה את מנהלי המוסד. משרד התרבות אינו מתערב בהיבטים אלו של הגופים האמנותיים. בקשתו של שמוליק קלדרון לקציבת קדנציות למנהלים אמנותיים כקריטריון למתן תמיכה למוסדות תרבות התקבלה והיא בהחלט תישקל על ידי ועדת הקריטריונים של המועצה לתרבות ואמנות – ועדה ציבורית מקצועית שליד מינהל תרבות".

מאז השיק את הקמפיין הפך קלדרון למוקצה בחוגים מסוימים. "אנשים מפחדים לדבר איתי וללחוץ לי יד. אני לא בא אליהם בטענות, כזה הוא עם השחקנים", הוא אומר, "אני אף פעם לא פחדתי. תמיד אמרתי מה שאני חושב. אני לא קונפורמיסט ולא קרנף". ריכוז הכוח בידי מיעוט הוא מה שלדבריו מציק לו. "כשמרכזים כוח בידיים של קומץ אנשים מקבלים דיקטטורה ומחסור בשוויון הזדמנויות ואת זה אני רוצה להפסיק".

הקמפיין שלך מכוון בעיקר לציפי פינס ועמרי ניצן. מדוע?

"פינס וניצן הם אנשים פופולארים ופופוליסטים. הם לא מוישה זוכמיר. הם בנו חצרות להפליא אבל שכחו לסגור בורג קטן וזה קלדרון. הם לא לקחו אותי בחשבון כי אחרת היו מנסים למרוח אותי מזמן. כל מי שיכול לאיים עליהם, הם קנו. עולם התיאטרון של ציפי ועמרי מנוהל כמו חצר מלוכה ואני האנרכיסט הרדיקלי. הם מכירים שתי אפשרויות - או ללכת נגדי או למרוח אותי ולהציע לי תפקידים כמו שהם עשו עם אחרים. הם מנסים להכפיש אותי בכל דרך אפשרית, נלחמים בי ועושים מעשים שלא ייעשו, אבל מי שעבר את מלחמת ההתשה ויום כיפור יכול להתגבר גם על זה".

ניצן ופינס העדיפו שלא להגיב לדברים.