שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    צילום: ויז'ואל/פוטוס

    עין הבובה/ סמי שטרית שלום

    עין הבובה הוא ספר אמיץ שמפספס את ההזדמנות להיות חשוב .

     

    שטרית לוקח על עצמו מטלה כבדה להביא את האחר אל תוך הבית או לפחות לשבור חלון לצד השני . לתת תשובה לשאלה הדוחקת מה יכול להביא אדם צעיר לפוצץ עצמו . תמות נפשי עם פלישתים כבר אמר שמשון גיבורנו . כבול לעמודי הארמון לאחר שנוקרו עיניו . וכנראה לא במקרה העין המנוקרת שבה להופיע . גם אם הפעם היא עינה של ילדה קטנה והוא חוזר ומנגן על התחושה החוזרת ומוסברת של חוסר מוצא .

     

    הגיבורה היא כתבת אמריקאית בת לאב יהודי ואם פלסטינית שהשתדלה לשמור מרחק מהסכסוך הישראלי-פלסטיני עקב שורשיה החצויים , מוזמנת באופן אישי לעשות כתבה על נערות המתכוונות לבצע פיגוע התאבדות וכמעט בעל כורכה נגררת למרכז האירועים .

     

    בתחילת הספר, הקונפליקט מטריד ומציג את קשיי החיים תחת הכיבוש ומטלטל את המצפון הישראלי השאנן והרדום ,אך ככל שהסיפור מתפתח והופך באופן מובהק יותר ויותר לסיפור מתח /רומנטי הוליוודי בו כולם (הפלסטינים לפחות) יפים חזקים סובלים טובים וצודקים . . מה שמגיע לשיאו בסצינה ג'יימס בונדית למהדרין בה הגיבור ( הפלסטיני) מפלרטט עם הגיבורה על הטיילת ביפו ואף מצטלם עם זוג חיילים /ג'ובניקים (האחד עולה חדש מרוסיה השניה מאתיופיה – לא סתם ) בעוד המחצית המובחרת של צבא הכיבוש עסוקה בחיפוש נואש אחריו בסמטאות ג'נין שאלת העיוורון דוקרת בקורא מכיוון אחר .

     

    בהזדמנות הראשונה היא ממהרת לרוקן כנגדם את הארסנל ההומני שלה נגד רצח חפים מפשע , אך באותה מהירות היא נכבשת לטיעון הסוחף של האין ברירה , אין מוצא . ולמרות שהיא כמובן שבה ומזכירה זאת לעצמה פעם אחר פעם כי מדובר ברצח, היא הולכת ונשבית בקסמם משתכנעת יותר ויותר כי מדובר ברודפי שלום , צדק ואמת , שרק מתוקף האכזריות הישראלית (המוצגת באופן חד צדדי ביותר) פנו לדרכים עקלקלות .

     

    נטייתה להזדהות עם הפלסטינים, הנשענת על בסיס פסיכולוגי רעוע (גזענות יהודית כמובן , שלא ארחיב עליה מאחר ומדובר בספויילר ) מצליחה אף לעוור אותה לניצול הציני של נוער צעיר במצוקה . כאשר נערים ונערות ששכלו את יקיריהם במקום לקבל טיפול פסיכולוגי מקבלים הזדמנות חד פעמית , תרתי משמע לנתב את הזעם והכאב לנקמה, בטרם יספיקו לעכל את העניין ואולי אף למצוא עניין חדש בחיים , אפשרות שהוא כבלי משים אף מניח לפנינו .

     

    הכתבת אמנם מתחבטת ומתפתלת לאורך כל הספר, אך לקראת הסוף מחלץ אותה המחבר לפחות מהקונפליקט האמיתי שעומד בבסיסה של הסיטואציה ומצליח להוציא אותה נקיה ושלמה , לפחות מבחינה מוסרית , כלפי שני הצדים. כפי שגם הגיבור הפלסטיני "יוצא" גבר שבגברים גיבור שבגיבורים . ( לא אפרט על מנת שלא לספיילר).

     

    סביר להניח כי אם יתורגם הספר , הוא יהווה מתחרה רציני לרודף העפיפונים ולפני שנספור עד שלוש גם הסרט ההוליודי יצא לדרך. חבל רק שהרומן הכתוב בשפה יפה ומוקפדת , שלפעמים באה על חשבון האותנטיות יש לומר , קריא מרתק ואף מותח , מן הסתם מחטיא את מטרתו האמיתית , בין היתר בגלל תכונותיו אלו . על העטיפה כתוב כי המחבר הוא פעיל חברתי , כך שמטרתו מן הסתם לנענע את השלווה האדישה של ה"בועה התל אביבית" ( כסמל לכל הישראלים החיים את חיים ומעלימים עין מאשר מתרחש מאחורי הגדר ) אך חד צדדיותו שלא לדבר על חוסר האמינות של אי אילו אירועים המתוארים בו אינם מאפשרים לקחת אותו ברצינות . שלא לדבר על הקטע המבחיל והמקומם בו מוצגת אם ישראלית שכולה כמי שמנסה לחלוב ממות בנה את הפיכתו לגיבור .

     

    שיטרית מכוון לנקודה רגישה ביותר, לתחושת הצדק הפרטי של כל אחד ואחת . ואכן בהתחלה הוא מצליח לערער את השלווה לנוכח הסבל המקומם של הפלסטינים . אלא שהניסוחים היפים והזורמים , העלילה הקולחת עם כל הטוויסטים ההוליוודים הנכונים אך מופרכים , הופכת את הפצצה המתקתקת שהוא משגר אלינו לפצצת סירחון מתקתקה שאפילו שמאלני מצוי ימהר לנפנף מעליו במספר תנועות יד .

     

    עין הבובה/ סמי שלום שטרית. הוצאת חרגול-עם עובד
    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים