אחרי הריאליטי

אופיר מדגיש במכוון את המ־ רחק ההיסטורי שלנו מהטקסט, באמצעות קטעי סרטים שמוקרנים בין התמונות, ומעניק לסיפור אווירה קצת קיטשית־נוסטלגית באמצעות העיצוב הנאה של אריק סמית (תפאורה) ודידי גולן (תלבושות‭.(‬ בנוסף יצר פסקול עשיר שמזכיר מוזיקה של סרטים ישנים ורומנטיים.

אך ההצגה אינה רק מסע מתקתק לעבר, כי במהלך מפתיע של הפוך־על־הפוך מדגישים אופיר והמתרגם שלו, דורי פרנס, שיש למחזה אמירה נוקבת על העולם שלנו היום. הם משווים בין המהפך שעובר על אלייזה דוליטל בחסותו של הפרופסור היגינס לבין המהפכים הטלוויזיוניים שנעשים בתוכניות הריאליטי שממלאים את מסכינו. בניגוד למהפכים הבידוריים הללו, הסיפור של שאו בוחן מה קורה לאדם אחרי שהאורות כבים. ברגעים האלה ההפקה מאבדת מהקלילות המרפרפת שלה, והופכת לסיפור אנושי כואב וחסר סנטימנטליות.

אלה גם הרגעים הגדולים של אופיר כשחקן, בתפקיד היגינס המבולבל והילדותי. מולו ניצבת אפרת בוימולד המרשימה, שמגישה ביצוע מדויק ומרגש בתור נערת הפרחים הגסה שהפכה לליידי אמיתית. לצידם ניתן לציין את שלושת הוותיקים - אלי דנקר, דינה דורון ואריה מוסוקנה - שעושים עבודה מצוינת. חבל רק שחלק מהצעירים בצוות לא שומרים על אותה רמה, ולפ־ עמים קצת בולעים מילים.

בסך הכל, הפקה אינטליגנטית ויפה, שיכולה להחזיר את שאו לתודעתנו כמחזאי חכם ושנון שיש לו מה למכור גם היום.

"פיגמליון‭,"‬ תיאטרון חיפה