שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אחרי הריאליטי

    ”פיגמליון” עוסק במה שקורה למי שעבר מהפך - אחרי שהאורות כבים

    "פיגמליון" היא הקומדיה המפורסמת ביותר של ג'ורג' ברנרד שאו, שהפכה בסיס לאחד ממחזות הזמר המצליחים בכל הזמנים - "גבירתי הנאווה‭."‬ עם השנים דחקה הגירסה המוזיקלית את הפופולריות של המחזה המקורי, וטוב עשו בתיאטרון חיפה שהחליטו לחזור למקור. עוד יותר טוב שמצאו במאי רגיש וחכם כמו אלון אופיר, שהצליח לעדכן את המחזה ולתת לו טעם נוסטלגי אבל מודרני, שמחבר היטב בין הישן לחדש.

     

    אופיר מדגיש במכוון את המ־ רחק ההיסטורי שלנו מהטקסט, באמצעות קטעי סרטים שמוקרנים בין התמונות, ומעניק לסיפור אווירה קצת קיטשית־נוסטלגית באמצעות העיצוב הנאה של אריק סמית (תפאורה) ודידי גולן (תלבושות‭.(‬ בנוסף יצר פסקול עשיר שמזכיר מוזיקה של סרטים ישנים ורומנטיים.

     

    אך ההצגה אינה רק מסע מתקתק לעבר, כי במהלך מפתיע של הפוך־על־הפוך מדגישים אופיר והמתרגם שלו, דורי פרנס, שיש למחזה אמירה נוקבת על העולם שלנו היום. הם משווים בין המהפך שעובר על אלייזה דוליטל בחסותו של הפרופסור היגינס לבין המהפכים הטלוויזיוניים שנעשים בתוכניות הריאליטי שממלאים את מסכינו. בניגוד למהפכים הבידוריים הללו, הסיפור של שאו בוחן מה קורה לאדם אחרי שהאורות כבים. ברגעים האלה ההפקה מאבדת מהקלילות המרפרפת שלה, והופכת לסיפור אנושי כואב וחסר סנטימנטליות.

     

    אלה גם הרגעים הגדולים של אופיר כשחקן, בתפקיד היגינס המבולבל והילדותי. מולו ניצבת אפרת בוימולד המרשימה, שמגישה ביצוע מדויק ומרגש בתור נערת הפרחים הגסה שהפכה לליידי אמיתית. לצידם ניתן לציין את שלושת הוותיקים - אלי דנקר, דינה דורון ואריה מוסוקנה - שעושים עבודה מצוינת. חבל רק שחלק מהצעירים בצוות לא שומרים על אותה רמה, ולפ־ עמים קצת בולעים מילים.

     

    בסך הכל, הפקה אינטליגנטית ויפה, שיכולה להחזיר את שאו לתודעתנו כמחזאי חכם ושנון שיש לו מה למכור גם היום.

     

    "פיגמליון‭,"‬ תיאטרון חיפה

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    לאתר ההטבות
    מומלצים