שנת מאסר, לא כולל שירות

כלא או עבודות שירות? החנינה שהעניק הנשיא שמעון פרס לנעמי בלומנטל עוררה סערה רבה מצד המתנגדים, שדרשו לשלוח לכלא את חברת הכנסת הסוררת. אלא שהדיון סביב הפרשה מעלה שאלה חשובה נוספת, מהותית יותר: האם ישיבתו בכלא של איש ציבור, עבריין צווארון לבן, ובעצם - כל מי שלא מסוכן לסביבתו - יש בה תועלת למדינה או שמדובר בעונש לשם העונש?   

על פי החוק כיום, בית המשפט יכול לגזור עונש עבודות שירות לתקופה מקסימלית של חצי שנה. בין אנשי המשפט יש הטוענים כי קיים צורך להאריך תקופה זו, ובאופן זה לאפשר לשופטים לשלוח "נאשמים נורמטיביים" לתרום לחברה, במקום שהמדינה תשלם על שהותם במאסר. 

ראש חטיבת קרמינולוגיה באכיפת החוק במכללה למינהל, ד"ר דני גימשי, מאמין כי כאשר דמות ציבורית עומדת למשפט, הרי שנזק עצום כבר נגרם לה, עוד לפני שהחל ההליך המשפטי. "הנזק שנגרם לאנשים כמו בלומנטל ועמרי שרון הוא כבר חלק מהעונש. במקרים אלה, מדובר באנשים שאינם מסוכנים לציבור היכולים לתרום הרבה מאד למען הקהילה", הוא אומר. 

"הייתי משנה את החוק ונותן לבית המשפט לקבוע במקרים אלה עונש של עד שנתיים עבודות שירות", ממשיך גימשי. "עונש של מקסימום שישה חודשים אין בו שום הגיון, וזו גם הסיבה ששופטים שרוצים להחמיר נאלצים לשלוח לכלא. אם לשופט היתה ניתנת אפשרות לגזור על עו"ד קלגסבלד עונש של עבודות שירות של שנה ומעלה, הוא יכול היה לתרום רבות לחברה, וגם מבחינת ציבורית זה היה בסדר".

ד"ר גימשי, שהוציא לאחרונה את ספרו "מהו צדק בפלילים", סבור כי לערוך שינוי בענישה בישראל. לדבריו, במקרים רבים אזרחים שביצעו עבירה ראשונה בחייהם נשלחים לכלא, למרות שזו אינה נחשבת לחמורה. "אנשים כאלה לא צריכים לשבת בכלא. אם מתייחסים למטרות הענישה, כפי שהן מוגדרות בחוק, הרי שאף אחת מהן לא מושגת בכך שאנשים נורמטיביים יושבים בבית הסוהר. יש בכך גורם הרתעתי בלבד, אולם פרמטרים חשובים אחרים, כמו טיפול, שיקום וחינוך, לא נלקחים בחשבון.

"מעבר לכך, ההרתעה כלל לא מושגת כאשר מדובר באדם רגיל שאינו איש ציבור, שכן המקרה שלו כלל לא מגיע לידיעת הציבור. אני מאמין בגישת הגישור שכבר תופסת לה מקום בבתי המשפט בעולם. במערכת המשפטית בארץ אין במהלך המשפט קשר בין הנאשם לבין הקורבן שמיוצג כביכול על ידי המדינה. במערכת מגשרת, העבריין מפנים את הנזק והסבל שגרם, ומפצה את קורבנו. בארצות הברית כבר הבינו שמאסר בפועל לא בהכרח מרתיע".

פגיעה בעקרון השוויון

סגנית נשיא בית המשפט המחוזי בתל אביב לשעבר, השופטת בדימוס שרה סירוטה, לא מסכימה עם הטענה כי יש להקל בעונשם של "נאשמים נורמטיביים" וטוענת כי הדבר עלול לפגוע בעיקרון השוויון. "המאסר אינו עונש אידיאלי, אבל כאשר מדובר באנשים שיש להם כוח, והם מנצלים את הכוח הזה, הענישה משמשת בראש ובראשונה למען יראו וייראו. הרי בעבירות של שוחד והפרת אמונים, ובכלל בעבירות כלפי הציבור, תמיד מדובר בעבירה ראשונה. אין מצב שבו עובד ציבור מועל בכספים ואז הוא חוזר להיות עובד ציבור ומבצע שוב את העבירה".

בעניין בלומנטל הוסיפה סירוטה כי בג"ץ הוא זה שיחליט האם החנינה לבלומנטל ראויה. "היום הכל מגיע לבג"ץ וחבל, כי לפעמים צריך גם לפעול לפי אמת מידה של חסד. אי אפשר להשוות בין אמות המידה של בית המשפט לבין זה של מוסד החנינה, שפועל מטעמים של חסד ורחמים".

עו"ד דיקלה טוטיאן, מנכ"ל מרכז נגה לנפגעי עבירה בקרייה האקדמית אונו, מתנגדת להרחבת עונש עבודות השירות. לדבריה, די ברור שעורכי דין לא יפעלו להשגת עונשי עבודות שירות, בעוד הם יכולים להפחית את העונש במסגרת עסקת טיעון.

"יש הרבה אנשים שיעדיפו לשבת מספר חודשים בכלא מאשר לרצות עבודות שירות במשך שנה או שנתיים", היא אומרת. "מעבר לכך, אני לא רואה סיבה שהם לא יעשו עבודות למען הקהילה תוך כדי מאסרם. אני גם לא חושבת שפיצוי מהווה תחליף לענישה פלילית, אך עם זאת בהחלט ראוי שינתנו פיצויים מוגברים לקורבנות כגורם ענישה והרתעה נוסף".