שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בעיות בנמוכים
    בשנה האחרונה לחייו כתב חנוך לוין את הגרסה האחרונה למחזה "הרטיטי את לבי". עם תחילת החזרות על ההצגה בקאמרי, קבלו דרישת שלום לוינית לאהבות הבלתי מושגות ולחומו המהביל של חודש אוגוסט
    תמונה 8

     

    לפנות-ערב. רחוב מתחת לדירתה של ללללה. למקה מחכה. נכנס פשוניאק.

       

    פשוניאק: הקיץ הגיע, ואתה עוד מחכה לה מתחת לחלון.

     

    למקה: היא חזרה שלשום.

     

    פשוניאק: איך היה בריביירה?

     

    למקה: מצוין.

     

    פשוניאק: היא היתה בריביירה האיטלקית או הצרפתית?

     

    למקה: היא היתה בריביירה של קפריסין.

     

    פשוניאק: אני מבין.

     

    למקה: גם בקפריסין יש ריביירה. אנשים לא כל-כך יודעים מה זה קפריסין, חושבים, קפריסין!...

     

    פשוניאק: מה פתאום.

     

    למקה: קפריסין זו אירופה, רבותי!

     

    פשוניאק: אין ספק, אירופה. האנגלים היו פעם.

     

    למקה: וקיבלו אותה פנטסטי.

     

    פשוניאק: מי פיקפק?

     

    למקה: אומנם היו לה קצת בעיות בנמוכים.

     

    פשוניאק: זה מהיבלת.

     

    למקה: האונייה עגנה גם בריביירה של טורקיה, גם שם קיבלו אותה פנטסטי.

     

    פשוניאק: היא שרה על האונייה?

     

    למקה: אוניית פאר.

     

    פשוניאק: מי פיקפק?

     

    למקה: מנמל לנמל. חוויה גדולה.

     

    פשוניאק: והמלווים שלה?

     

    למקה: זהו שהיא מאד התאכזבה מברבספבסקואה, הוא לא ממש הצליח עם הפדיקור, ופיטרה אותו. גם טטרלה פיטרה, הוא ממש לא רציני, כמעט הרג אותה עם האינהלציות שלו, וחורחחליטו בכלל לא עזר לה בנמוכים, ככה שהיא פיטרה את שלושתם.

     

    פשוניאק: מי במקומם?

     

    למקה: לופץ בוביץ, מאמן הכושר מיוגוסלביה, האג'י נוג'ה, ההומיאופת מאלבניה, ונאזים ביי, האקורדיוניסט המפורסם

    מטורקיה. מהמגעים הטלפוניים עם שטרונץ אין לעת-עתה תוצאות ברורות.

     

    פשוניאק: בקיצור, נסעה עם צרפתי, איטלקי, ספרדי ופסנתר וחזרה עם יוגוסלבי, אלבני, טורקי ואקורדיון.

     

    למקה: היא בפירוש גילתה את הבלקן. אנשים לא יודעים איזה אוצרות יש בבלקן. אנשים חושבים, הבלקן!... אתם יודעים בכלל מה היה במקדוניה? אנשים לא יודעים, אנשים בורים! תיכף תגיד לי גם שאריסטו ואריסטוטלס היו אבא וילד...

     

    פשוניאק: אני א, פעם לא אמרתי ולא רמזתי...

     

    למקה: (צועק)

    אל תפסיק אותי! אף פעם אל תפסיק אותי!

     

    פשוניאק: סליחה.

    (פאוזה)

     

    למקה: התחלתי לקחת קורס בפדיקור. אני עומד לשחרר אותה מהתלות הנוראה בבעלי מקצוע זרים. באביב אסיים ואתחיל קורס באינהלציה. אהה, ידידי, חיים חדשים עומדים להתחיל בפני ובפניה.

     

    פשוניאק: רזית מאד.

     

    למקה: פנטסטי, מה? אני חושב שמצאתי את אורח-החיים הבריא בשבילי. אני קם בחמש, שותה חצי כוס קקאו חם ואחריו כפית שמן קיק, הולך לחכות לה מתחת לחלון, חוזר לישון חצי שעה,

    מתעורר בשש ורבע, מטגן לי כלית עגל במרגרינה, שותה שתי כוסות מים פושרים ומקנח בארבעה ביסקוויטים עם קינמון. אחר-כך אני יוצא לחכות לה מתחת לחלון לשלושת-רבעי שעה. חוזר, שותה חצי כוס מים עם לימון, ואז אני כשיר לגמרי ללמוד ברציפות בקורס לפדיקור עד לצהריים. בשתים-עשרה בדיוק אני אוכל מאה גרם קציצות חזה הודו עם רבע כוס חומץ ובזיליקום, חוטף תנומה של רבע שעה, ואז אני קופת לי לציפייה קטנה נוספת מתחת לחלון, ומשם חוזר לקורס לפדיקור עד שבע בערב. בשבע בערב אני אוכל חצי ביצה קשה טבולה בגרגרי דוחן עם חמש אטריות יבשות מושרות חצי דקה במים ומגולגלות בפירורי צנים, קופץ לעשר דקות לחכות מתחת לחלון, ואז חוזר הביתה לשיעורי בית ושינון החומר בפדיקור. בעשר אני מסיים את השיעורים בפדיקור, לוקח פרוסת בצל חי מתחת ללשון וחוזר לחכות לה מתחת לחלון עד שלוש, שלוש-וחצי, בולע את הבצל והולך לישון.

     

    פשוניאק: ונרדם בקלות?

     

    למקה: מתהפך בנדודי-שינה עד עלות השחר. אבל זה לא בגלל התפריט. תודה שיש בחוקיות של סדר-היום שלי איזה מתכון לבריאות, אושר ואריכות ימים.

     

    פשוניאק: זה ללא ספק.

     

    למקה: ואני לא יודע אם האלמנט הקובע כאן הוא הפרוסת-בצל-חי מתחת ללשון בעשר בערב, שאחראית לניקוי מערכת העיכול דרך שטיפת בלוטות הרוק לקראת השינה, או הכפית-שמן-קיק עם החצי-כוס-קקאו בחמש בבוקר, שמזרזים ומטלטלים את כל המטבוליזם לקראת יום פעילות חדש.

     

    פשוניאק: אני בטוח ששניהם. ואל תשכח את ההתעסקות בפדיקור.

     

    למקה: אני לא שוכח כלום. על-כל-פנים אני מרגיש הרבה יותר צעיר ונדמה לי שצמחו לי שערות שחורות במקומות שהיתה לי פעם קרחת.

     

    פשוניאק: ועל-על-פנים ההרגשה.

     

    למקה: אבל, ואת זה יש להדגיש, חשוב לעשות זאת כך שאני אהיה כזה וכלל לא אחר.

     

    פשוניאק: למה אתה מתכוון?

     

    למקה: אני מתכוון שחשוב לעשות זאת כך שאני אהיה כזה וכלל לא אחר.

     

    פשוניאק: (מביט רגע מודאג בלמקה)

    זה ברור.

    (נושם עמוקות)

    השופט למקה, ידידי, שוחחתי עם ללללה. כדאי שנדבר גלויות: היא לא תהיה שלך, זה חד-משמעי. מצבך חמור. אתה הולך ומדרדר. תבין שלא נעים לי להתערב, אבל מישהו מוכרח להוציא אותך מזה! צא מזה, למקה! תתעשת! עקור אותה מראשך!

     

    למקה: איפה נפגשתם?

     

    פשוניאק: מה זה משנה?

     

    למקה: אל תרגיז אותי! אתה לא רואה כמה אני עצבני בגלל הבצל מתחת ללשון. העניין הוא רק שחם.

     

    פשוניאק: אוגוסט.

     

    למקה: אני יודע שאוגוסט! אל תרגיז אותי עם אוגוסט. יש לך מזל גדול שהבצל מתחת ללשון מרגיע אותי! איפה היא?! שורף לי! שורף לי שאני משתגע! עזור לי! בלי טובות! לך מפה לפני שאני מרים עליך יד! לך לככה-ככה ותכין לה תה, ותנו שניכם – אתה רסיטל מול הטלוויזיה והיא קונצרט מול התקרה!

     

    פשוניאק: שלום לך.

    (יוצא)

     

    למקה: (לעצמו)

    "פשוניאק", "פשוניאק". אני מגלגל לי "פשוניאק" על הלשון. "פשוניאק, פשוניאק, פשוניאק..." שם משונה. "פשוניאק". הוא גם נראה משונה. עד היום לא שמתי לב לניבים שלו. איזה ניבים! והשפתיים שלו נמשכות למטה במין אכזריות... יש משהו מפחיד בפשוניאק. עלי לנער את עצמי חזק מהראייה הרגילה של פשוניאק ולראות את פשוניאק כפי שהוא.

     

    מתוך "הרטיטי את ליבי"/ חנוך לוין. הוצאת הספריה החדשה, ספרי סימן קריאה, הקיבוץ המאוחד
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    צילום: גדי דגון
    עוד מעט על הבמות.
    עטיפת הספר
    לאתר ההטבות
    מומלצים