אדישות צפויה

האפיזודה הזאת אינה זרה לכל מי שעוסק בתחום הצרכנות. מפני שלא פעם בא לנו לצעוק "הצרכנים מטומטמים, תראו מה עושים להם והם ממשיכים לקנות אצל מי שפגע בהם". אבל באותה נשימה אנחנו יודעים להיעצר, ולא לשכוח אף פעם מי הרע ומי הטוב בסיפור הזה.

אותה תחושה שררה גם אתמול, עם היוודע הנתונים שאספה חברת סטור-נקסט באשר להשפעת התחקיר של "שומר מסך", תוכניתו של אמנון לוי בערוץ 10, על היקפי המכירות של מוצרי אסם והחברות שאת תוצרתן היא משווקת. הדיווח ציין כי "הציבור לא הושפע במיוחד" מממצאי התחקיר, שבו נחשף, כי מוצרים קפואים וכאלו האמורים להיות בקירור הושארו במשך שעות רבות בשמש בחצר מחסן ההפצה של אסם בפתח תקווה, עקב כך הופשרו, ולאחר מכן הוקפאו שנית.

לא השפיעה על הציבור העובדה, שאסם זלזלה באופן חמור בכללי יסוד של אחסנת מזון במסגרת שרשרת הקירור. הציבור לא הוטרד מדברים מפורשים שאמרו אנשי רפואה, כי תהליך מעין זה של הפשרה והקפאה חוזרת עלול לגרום להתרבות חיידקים שפגיעתם רעה – מקלקול קיבה במקרה הטוב, ועד מוות, של מי שמערכת החיסון שלהם חלשה, במקרה הרע.

כמעט כמו באמירה "למה, מי מת?" – היות שאף אחד לא מת, אז אפשר להמשיך הלאה כאילו כלום. תרמה לכך גם ההודעה המהוססת והמגומגמת של משרד הבריאות, שבמקום להסביר את הסכנה הפוטנציאלית, העדיף להתייחס לסטטיסטיקת הלא-מתים והלא-פגועים. היות שמשרד הבריאות לא מצא הוכחה ישירה לפגיעה באדם כלשהו, מבחינתו אפשר להמשיך הלאה. ואגב, מישהו טרח באותו יום של השמדת המוצרים לקחת דגימות כדי לברר מה באמת הייתה רמת החיידקים במוצרים הללו? לא שמענו על כך בשום שלב.

נו, אז עכשיו יכול היה הציבור לשחרר אנחת רווחה ולחשוב שקלקול הקיבה ההוא בעצם היה מהמנגל על שפת הכינרת. באמת היה די חם אותו יום, ואולי זה בכלל מהמיונז.

וזה חבל, חבל מאוד. מפני שכאן הציבור הוא האחראי הישיר ליחס שיבטא כלפי מי שכך פוגעים בו. מי שאינו מוכן לוותר על מוצר מוכר ואהוב גם כשידוע לו שהיצרן זילזל בבריאותו, בבקשה אל יבוא בטענות למי שעושים במלאכה עבורו שנים רבות ובמסירות. מפני ששום ארגון צרכנים, גדול וותיק ככל שיהיה, שום פורום צרכנות, פעיל ותוסס ומקצועי ככל שיהיה, ועם כל הצער גם לא מאמרים חריפים בעיתונות – לא יעשו את העבודה במקומו של הציבור. את העונש בכיסו של מי שפגע בצרכנים יכולים להנחיל רק הם, וכאמור זה אינו כרוך במאמץ גדול מדי.

האדישות הצפויה הזאת של הציבור לא נסתרה כנראה מעיני פרנסי אסם, ואפשר לראות זאת בהודעה שהעבירה החברה לבורסה כאשר התפוצצה הפרשה. ב-19 ביולי, למחרת הפרסומים בעיתונות, הודיעה אסם לבורסה על מה שמוגדר בלשון החוק "אירוע או עניין החורגים מעסקי התאגיד הרגילים", כלומר כאלה שיש להם או עשויה להיות להם השפעה מהותית על החברה, או שיש בהם כדי להשפיע באופן משמעותי על מחיר ניירות הערך של החברה.

כותרתה של ההודעה הזאת מציינת: "מהות האירוע: ידיעות בעיתונות". ידיעות בעיתונות?! הדעת נותנת שה"אירוע" היה אותה שבירה של שרשרת הקירור, התערבותן של הרשויות בנעשה בחצר של אוסם, והשמדת המוצרים. הידיעות בעיתונות רק דיווחו על מה שהיה ה"אירוע" האמיתי – אך לא הן עצמן ה"אירוע" שעליו מדבר החוק.

כתוצאה מפרשנות זו לגבי מהו ה"אירוע" החייב בדיווח לבורסה גם יכלה אסם לטעון, כי נודע לה על ה"אירוע" רק ב-18 ביולי, בשעה 13:30. שהרי אילו נאלצה לדווח על האירועים האמיתיים הייתה מוצאת עצמה במצב מביך מול הבורסה – שכן על כל העניין נודע לה כמה ימים קודם לכן, ואז ניתן היה להגיע לכאורה למסקנה כי הודיעה לבורסה על מה שקרה באיחור לעומת המתחייב מהחוק.

הפרשנות הזאת שנתנה אסם לחובת הדיווח שלה לבורסה מעידה על ביטחון עצמי לא מבוטל.

וזה ניכר גם בהמשך ההודעה. נאמר שם, כי בעקבות המעבר הצפוי של החברה למרכז הלוגיסטי החדש בשהם התרופפה המשמעת במחסן הקפוא מצונן של החברה בפתח תקווה, ובעקבות זאת לא קוימו נהלים בסיסיים ויסודיים לשמירת שרשרת הקירור. "כתוצאה מכך" – ממשיכה ההודעה – "השמידה החברה 2.5 טון מוצרים קפואים ומצוננים".

מי שקורא מילים אלו במנותק מהדיווחים בעיתונות כבר ב-18 ביולי, יום הפרסומים הראשונים על הפרשה, יכול לחשוב שאוסם התנדבה להשמיד את המוצרים מרצונה הטוב. אלא שכבר מהידיעות הראשונות היה ברור שהדבר נעשה בהוראת הרשויות. ויותר מכך: בתוכנית "שומר מסך" ששודרה לאחר מכן הוברר, כי תחילה התנגדו בכלל אנשי אסם להוראת הווטרינרית העירונית להשמיד את המוצרים, ורק לאחר שהיא הזעיקה למקום כוחות משטרה בוצעה הוראתה.

המשקיעים בבורסה בתל אביב יכולים להחליט במניה של איזו חברה ישקיעו, גם אם היא לא נחמדה לצרכנים. אך מעניין מה יש לרשות ניירות ערך לומר על ההודעה הזאת.

אסם ורשות ני"ע בחרו שלא להגיב לכתבה.

הכותבת היא עו"ד המתמחה בנושאי צרכנות