שתף קטע נבחר
אתם שיתפתם
    זירת הקניות
    המשתמטים מהסיירת
    נהירת בני האליטות לסיירות אינה השתמטות, אבל זו בהחלט העדפת ה'אני' על צרכי הצבא והביטחון
    הנתונים המדאיגים שפרסם צה"ל על מחזור הגיוס האחרון עוסקים רק בסוג אחד של השתמטות: ה"השתמטות ברשות המחוקק", שמאפשרת לכרבע מבני הנוער היהודים והדרוזים שהגיעו לגיל גיוס לחמוק משירות צבאי. רובם המכריע הם בחורי ישיבה, שמספרם גדל ממחזור גיוס אחד למשנהו (11% ממחזור הגיוס האחרון). שיעורי הילודה הגבוהים בקרב האוכלוסייה החרדית, התחרדותם של בני נוער מקרב המחנה הדתי-לאומי ועוצמתן הפוליטית של הסיעות החרדיות הם הגורם העיקרי לכך שלצה"ל חסרים חיילים בחילות השדה. כמה פשוט וכמה מקומם.

     

    אבל זה לא חדש ולא כל הסיפור. ישנם לפחות עוד שני סוגים של השתמטות: אחד מהם הוא תופעת "ההשתמטות האפורה", השני אינו ממש השתמטות אלא בריחת הנוער של האליטות החברתיות לסיירות למיניהן, שהתרבו בצה"ל מעבר לכל פרופורציה. שני סוגי השתמטות אלה פוגעים ביכולתו של צה"ל לאייש את שורות יחידות השדה בלוחמים מיומנים ובמפקדים ראויים, כאלה שיהיו מסוגלים בעתיד להיות מפקדי גדודים ועוצבות מעולים ומנוסים.

     

    ה"השתמטות האפורה" היא של בני נוער כשירים מכל הבחינות לשירות קרבי, המנתבים את עצמם ליחידות לא לוחמות או שמשתחרים מהשירות ואינם מסיימים אותו. חלקם הגדול היו משתמטים משירות בכלל, אולם אינם עושים זאת מפני שאינם רוצים שתידבק בהם סטיגמה חברתית ותעסוקתית. כן, לידיעתך רב-אלוף אשכנזי, בעיני רוב בני הנוער במגזר החילוני השירות בצה"ל הוא עדיין ערך ומי שלא לבש מדים הוא יוצא דופן ולאו דווקא לטובה. הם גם יודעים שאם לא יתגייסו כלל יפחתו סיכוייהם להתקבל למשרות איכותיות אצל מעסיקים פוטנציאליים במגזר הפרטי והציבורי. לכן הם מתגייסים אולם הם והוריהם עושים כל אשר לאל ידם כדי שלא ישרתו ביחידות שדה לוחמות.

     

    מי שיסתובב באזור הקריה בתל-אביב בשעות היום לא יתקשה להתרשם שמדובר בתופעה נרחבת של אבטלה סמויה. צה"ל מודע לתופעה וקצין בכיר באגף משאבי אנוש אף מודה שמצבת כוח האדם בשירות חובה במפקדות העורפיות מנופחת הרבה מעבר לצרכים התפקודיים. אבל כדי לאזן את התמונה מצביע צה"ל על הנתון המראה כי ההתנדבות וההתגייסות לחטיבות החי"ר ויחידות העילית הלוחמות עדיין גבוהה מאד ופחתה רק באחוזים בודדים מאז השנה שעברה.

     

    זו המגמה הכללית בעשור האחרון. בין שישים לשבעים אחוזים מכל המתגייסים מבקשים לעצמם שירות קרבי. נתון נאה אך מטעה. ראשית, מפני שמספר המתגייסים ליחידות השדה היה גבוה בהרבה אילו טיפל צה"ל כהלכה בתופעת ההשתמטות האפורה. שנית, מפני שצה"ל עדיין לא הציג את אחוזי המתגייסים לשריון, לתותחנים ולהנדסה. אלה נמוכים להדאיג. ליחידות השדה, בעיקר אלה הפחות "סקסיות", מתגייסים בעיקר עולים, בני פריפריה ואוכלוסיות מצוקה שלהוריהם אין הקשרים המתאימים והם עצמם לא הכירו את השטיקים הדרושים כדי לשכנע את המאבחן או הרופא בלשכת הגיוס שיוריד להם פרופיל.

     

    חלקם גם רואים בשירות הקרבי הזדמנות להטמעות בחברה הישראלית ולמוביליות חברתית, אבל הנשירה מהשירות בקרב אלה גבוהה ומגיעה ל-17 אחוזים מכל מחזור גיוס. לא כל הנושרים הם משתמטים, אבל חלקם לפחות יכול היה למשוך עד הסוף אילולא מיהר צה"ל לשחררם.

     

    מורעלי סיירות

    הנהירה של בני נוער חדורי מוטיבציה ובעלי נתונים אישיים גבוהים ליחידות העילית היא גורם נוסף המדלדל ומדלל את איכות כוח האדם ביחידות השדה הרגילות של צה"ל. רבים מהמסיימים את שרותם ביחידות העילית בתפקידי לוחמים ומפקדים זוטרים יכלו לצמוח בגדודים ובחטיבות לכדי מפקדי עוצבות איכותיים ובעלי ניסיון. כאלה היודעים מניסיונם האישי כחיילים וכמפקדים זוטרים איך נעים גדוד וחטיבה לקראת מגע ובאילו בעיות נתקלים כאשר פועלים במסגרות לוחמות גדולות. הם גם היו מכירים ומבינים לעומקה את מערכת היחסים הטעונה בין לוחמים צעירים לוותיקים.

     

    חסרונם של מפקדים בכירים כאלה, שצמחו ביחידות השדה הרגילות, הורגש היטב במלחמת לבנון השנייה. מפקדי כמה מהחטיבות והאוגדות שפעלו במלחמה וגם כמה האלופים שפקדו עליהם הם יוצאי יחידות עילית. אנשים מעולים שיכלו להיות גנרלים טובים אבל הדי.אן.איי הצבאי שלהם מוכוון ללוחמה זעירה בצוותים קטנים. לכן נכשלו בקרבות שבהם מג"ד או מח"ט שצמח בגולני או בשריון היה מצליח. ההקפצה של מפקדים מיחידות העילית לתפקידים בכירים ביחידות השדה מוכיחה את עצמה רק בשטחים, שם מתנהלת לוחמה זעירה. במלחמה זה סיפור אחר.

     

    אפשר להבין ולהעריך את בני הנוער, שהם והוריהם עושים מאמצים על אנושיים כדי שיתקבלו לסיירת מטכ"ל, לשלדג, למגלן וליחידות עילית אחרות. השירות ביחידות דורש אמנם מאמץ גופני ונפשי, אבל אינו שוחק כמו העמידה במחסומים בגדה. הפעולה בצוותים קטנים ואינטימיים שבהם לכל לוחם יש ערך וגם ההילה העוטרת את היחידות הן גמול נאות למאמץ. מה גם שההורים יודעים שהסיכון הנשקף לבניהם במבצעים נועזים אך מתוכננים היטב הוא קטן בהרבה מהסיכון הנשקף במלחמה ללוחם בגדוד היוצא לקרב התקלות או להסתערות על יעד מבוצר.

     

    לא פלא שעשרות מבני האליטות החברתיות במדינת ישראל מתחרים על כל מקום פנוי ביחידות העילית, שחלקן הן בסדר גודל של גדודים ויותר. אבל כתוצאה מכך חסרים בני אותן אליטות בגדודי החי"ר, הטנקים וביחידות ההנדסה, בעיקר בשדרת הפיקוד. זו אינה השתמטות אבל זו בהחלט העדפת ה"אני" על צרכי הצבא והביטחון.

     

    צה"ל יכול לווסת את כוח האדם המעולה ולהציבו במקומות הנכונים, וגם להשקיע מאמצים טרום הגיוס במערכת החינוך, כדי להבהיר לבני הנוער האיכותיים עד כמה הם חשובים לביטחון מדינת ישראל דווקא ביחידות השדה. צה"ל ושר הביטחון גם יכולים לצמצם את ה"השתמטות האפורה" אם יאזרו אומץ, יחמירו את הקריטריונים לשחרור משירות ביחידות השדה, ויעמדו בלחצי ההורים והפוליטיקאים. צריך רק לרצות ולפעול בנחישות.

    פורסם לראשונה 05/08/2007 23:55

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים