שתף קטע נבחר
צילום: איי אף פי

מזגן במונית, זה מה שחסר פה?

מצבם של נהגי המוניות הוותיקים בעזה הפך לאחרונה לבלתי נסבל: הצטרפותם של אלפי שוטרים ואנשי ביטחון לשעבר, מובטלי הפיכת החמאס, לקווי השירות המאולתרים - כמו גם דרישות הנוסעים המפונקים למזגן והקיטורים הרגילים - כבר גרמו לאחד מהם לנסות הסבה מקצועית לתחום הבנייה. אבל גם שם המצב לא מזהיר

מי אמר שהפלסטינים מפגרים אחרי ישראל בעניינים "ירוקים"? אם בארץ אחוז בודד מכלי-הרכב נוסע על גז במקום על דלק, העזתים גילו מזמן את החומר החדש וזנחו את הבנזין. לא משיקולי איכות סביבה, כי אם משיקולי חיסכון בלבד. אין היום כמעט מוניות ברצועה שנוסעות על דלק. גם נהגי כלי-הרכב הפרטיים החלו בחודשים האחרונים יותר ויותר להפוך את רכבם לממונע בגז, תוך כדי שהם נפרדים בצער רב מ-1,300 שקלים. בכך חוסכים הפלסטינים מאות שקלים בחודש. החיסכון משמעותי הרבה יותר לנהגי המוניות.

 

אבל משיחה עם מיודענו, נהג המונית אבו מוחמד מבית להיא שבצפון הרצועה, מתברר כי בשורת הגז היא כנראה הבשורה המשמחת היחידה שקרתה לפלסטינים בעזה ולנהגי המוניות בפרט. "אתה מהבוקר עד הערב שומע רק תלונות. זה מקלל את החמאס, ההוא מקלל את אבו מאזן, הרוב המכריע מקלל את שניהם. רק קללות ותלונות על המצב הפוליטי ובעיקר על המצב הכלכלי", מסביר אבו מוחמד. "מאות ולפעמים אלפי נוסעים אני מעלה בחודש ויש לי הרגשה בגלל סוג התלונות שבסך הכול הסעתי אדם אחד כי לכולם יש את אותן התלונות".

 

אבו מוחמד עובד על אחד הקווים שבצפון הרצועה. הוא מספר כי בנוסף לכאב הראש שגורמות תלונות הנוסעים, החלו הנהגים העזתים להתמודד עם כאב ראש אחר, חמור הרבה יותר וקשור הפעם לפרנסתם: "מאז הפיכת החמאס ברצועה כולם מדברים על הידרדרות המצב, אבל אצלנו לא רק מדברים. אנחנו, נהגי המוניות מרגישים את זה אולי הכי הרבה. מאז ההפיכה הצטרפו לשוק הנהגים אלפי שוטרים ואנשי ביטחון שממשלת רמאללה הורתה להם שלא לשוב לעבודתם. אלה, מתוך שעמום ובעיקר מתוך רצון להשלים הכנסה, החלו לעבוד כנהגי מוניות. מה זה דורש? כלום. שיהיה לך רכב ופשוט תתחיל להעלות נוסעים. אני נוסע ורואה אדם מסמן למונית וחושב 'הנה עוד נסיעה' ואז החרא שלפניי עוצר ולוקח אותו והוא בכלל לא נהג מקצועי. פעם, לא מזמן, עד לפני שנה-שנתיים, היינו בקו מסוים רק אני ונהג נוסף. היום יש על הקו הזה יותר מ-100 נהגים".  


צילום ארכיון: אי.פי

 

אבל לא רק השוטרים מפריעים לאבו מוחמד. "יום אחד אני מגיע לנקודת הסעה ואני רואה הרבה אנשים. זה כבר לא עניין חריג אבל מגיע אליי חבר ואומר שהגיע בחור חדש לקו. 'מי?' אני שואל אותו ואז הוא עונה לי שזה רופא השיניים מהשכונה שהתחיל לעבוד כי אין לו יותר עבודה. 'מה אין עבודה?' אני שואל את החבר והוא מספר לי שהרופא סיפר שהעזתים מעדיפים כבר לשטוף את הפה במים ומלח כדי להרגיע את הכאבים מאשר לבקר אצל הרופא כדי לחסוך כמה לירות".

 

אבל לא ייתכן שתוך כדי הנסיעה אין אף פעם צחוקים, אין בדיחות? 

 

"תשמע, גם כשעל כל 100 נוסעים עולה נוסע או שניים שרוצים לשנות אווירה, יש תמיד את המשפט המקדים הזה: 'עזוב אותנו מהדיכאון ובוא נצחק', ואז הם מתחילים לדבר על דברים מהטלוויזיה או מההיסטוריה היותר רחוקה כי מהימים האחרונים ומהימים האלה אין על מה וממה לצחוק".

 

אבו מוחמד מתלונן גם שהנוסעים העזתים החלו לאמץ גינוני יוקרה מעצבנים. "האופנה החדשה בדרישות של הנוסעים פה זה הדרישה למזגן. הנוסעים רואים שכלי-רכב נוספים הצטרפו לקו, חלקם של אנשי עסקים וסוחרים שמשכירים את הרכבים שלהם לאחר שגם הם עבודתם נפגעה וברכבים האלה יש לרוב מזגן, ככה שהנוסעים מרגישים שהם יכולים לדרוש ואז עולה נוסע ובפנים חמוצות שואל 'מה, אין לך מזגן?' בשקל או שני שקלים של נסיעה הוא רוצה מזגן האדון, לאן הידרדרנו? אנשים כבר לא מתביישים להעיז ולדרוש מזגן כי הם רואים שיש יותר רכבים, חלקם עם מזגן".

 

הדרישות למזגן, הרופא שזנח את הקליניקה ואת טיפולי השורש והשוטרים שעשו הסבה מקצועית ומתחרים איתו על הפרנסה, שלחו את אבו מוחמד בחודש שעבר לנסות את מזלו בעבודה בבניין. "זה התחיל טוב", הוא מסכם את הסבתו המקצועית עד עתה. "נכון שזה מעייף קצת יותר אבל זה היה מכניס כמה שקלים יותר ביום, אבל אז נפסקה לתקופה הכנסת המלט לרצועה ומחירי המלט טסו לשמיים. מ-400 שקל טון מלט זה קפץ ל-1,400. כלומר, שקית של 50 ק"ג שעלתה 20 שקלים כבר עולה 70 שקלים, וכל מי שחשב לבנות הקפיא את הכול וככה חזרתי לנוסעים, לתלונות ולדרישות המוגזמות שלהם. מזגן, הם רוצים".

 

עוד בסדרה:

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: איי פי
גינוני יוקרה: מוניות בעזה
צילום: איי פי
מומלצים