שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    עופו לי מהמקלט

    אם לא שירתתם בצבא, ייתכן שבסוף הרשימה הזאת תבקשו לבטל את המנוי על בלייזר. אבל יודעים מה, עדיף שתבטלו את המנוי ובלבד שלא אצטרך להגדיר אתכם יותר כקוראים שלי. וזה מהסיבה הפשוטה שאם הפרופיל הרפואי שלכם גבוה מזה של סטיבן הוקינג ובכל זאת לא עשיתם צבא, אתם לא ראויים להיות אזרחים שווים במדינת ישראל.

     

    מהתחלה: ישראל היא לא מדינה ככל המדינות. זו אולי משאת הנפש שלנו, אבל בינתיים אנחנו בעיקר מקלט. לפעמים הביחדנס של המקלט הזה מוציא החוצה

    כמה דברים נפלאים, אבל בדרך כלל הוא די מוזנח. כזה שהאוויר בו דחוס מדי, והריח מהשירותים מתערבב עם האוויר שאנחנו נושמים. בדיוק בשביל זה המציאו את הנסיעות לחו"ל או את השאכטות - כל אחד והדרך שלו להתאוורר, אבל גם אלה לא היו יכולים להתקיים אלמלא היה לנו את המקלט המעופש הזה. תחשבו רגע על כל הערים האלה באירופה שאנחנו כל כך אוהבים לברוח אליהן לסופי שבוע - כמעט שאין בהן אחת שלא הרגו בה יהודים רק בגלל היותם יהודים בשלב כלשהו בהיסטוריה. אפילו במקומות כמו אנגליה אין כמעט עיר שבה לא נהגו מדי פעם לשרוף יהודים בשביל הקטע, ובצרפת זה מגיע לרמת האין רחוב כזה.

     

    הסיבה שבגללה לא עושים את זה יותר היא שהיום אנחנו מגיעים לשם רק כתיירים. יש לנו מדינה, ולמדינה הזאת יש צבא, ולצבא הזה - על פני פרסומים זרים, כן? - יש נשק גרעיני שיכול להגיע כמעט לכל מקום בעולם. זה למה. וזה באמת קצת עצוב, כי במאה ה-21 – עם האינטרנט והאנגלית הטובה שלנו וההבנה שלנו במוזיקה, קולנוע וליגת האלופות - היינו רוצים להרגיש בכל מקום. או לפחות בכל מקום מגניב כמו ניו יורק, לונדון ואמסטרדם, אבל אנחנו לא. גם ישראלים ויהודים שחיים במקומות האלה בבטחה יחסית יכולים לעשות את זה רק בזכות קיומה של מדינת ישראל. מה אתם אומרים? כסף? אוקיי. אז ליהודים בלונדון ובניו יורק יש כסף. מעולה. גם ליהודים בברלין, וינה וורשה היה פעם הרבה כסף, והיום השוויצרים צוחקים ממנו כל הדרך אל הבנק.

     

    תשיגו לעצמכם חיים

    הנה עוד עובדה: הסיבה שמדינת ישראל מתקיימת היא רק בזכות העובדה שהצבא שלה - אפילו במהדורה המוגבלת שנחשפה כאן רק לפני שנה - הוא עדיין קצת יותר חזק מכל הצבאות האחרים שמקיפים אותנו. זה לא החוסן המוסרי, ולא לימוד תורה, ולא התקווה בת שנות אלפיים. זה בגלל שבאנו לפה מאירופה עם יותר תחכום מזה של הברברים שמקיפים אותנו, וניצחנו חבורה של חמולות שהייתה מסוכסכת בינה לבין עצמה עוד יותר משהיתה מסוכסכת איתנו. בגלל זה היה לנו מספיק שכל להבין שהטובים לטיס, וללמד כל חייל מהיום הראשון בטירונות איך להיות מפקד בפוטנציה כדי שאם יילך המפקד שהולך ראשון, גם אחרון החיילים יוכל לנהל את הקרב. אה, כן. היינו גם מספיק חכמים כדי לפתח קצת תחמושת "מיוחדת" בדימונה. אולי לא ממש מתוך כוונה אמיתית להשתולל איתה על עמי האיזור, אבל לפחות במובן של "תחזיקו אותנו" לפני שאנחנו מתפוצצים עם כל הכדור הזה, כי שנית מצדה לא תיפול. ושלא יהיה לכם ספק - רק בזכות זה ובזכות אשליית הבטחון שמספקות כבר כמעט שישים שנות עצמאות, יכולנו לסבול כמה תופעות חריגות. למשל עברי לידר.

     

    לא שיש לי משהו נגד לידר, חלילה. אמנם אין לי את כל הדיסקים שלו, אבל שמעתי לא מעט שירים ברדיו ואהבתי את רובם. גם כששמעתי אותו מתראיין, התרשמתי שמדובר בבחור אינטליגנטי ומוכשר שמבין עניין. אלא שמי שהחליט למנוע את הופעתו של לידר בפני חיילי צה"ל צודק. אמנם הוא חטף ביקורת כמעט מכל גורם, כולל האשמות במקארתיזם ובולשביזם - שמעידות בעיקר על כך שאף אחד כאן לא ממש מבין באמת אומרות המילים האלה. אבל נניח לזה כרגע – הוא עשה שירות גדול לאומה, לא פחות.

     

    אחד המאגרים החשובים של צה"ל, זה שבלעדיו אין לנו חיים, הוא הנכונות שלנו למות בעד ארצנו. מה שפעם היה מובן מאליו, טופח במשך שנים בשורה של תגמולים חיוביים ושליליים. מגיל אפס לימדו אותנו לזמר על דודו שאין עוד פלמ"חניק כמוהו, ולהתגעגע ליפי הבלורית והתואר. הם היו ההורים, האחים והילדים שלנו, וכולנו היינו מאותו הכפר. על המשתמטים מהצבא הוטלו סנקציות חברתיות קשות. התייחסו אליהם כאל מוקצים מחמת מיאוס, מי שלא רצה לשרת ברח לחו"ל או התאבד או שפשוט סבל קשות שלוש שנים ובסוף השתחרר, כמו רובנו. אני מאוד מצטער בשביל מי שנמלט או סבל ובטח עבור אלה שהתאבדו, אבל אני עדיין חושב שזה היה מחיר ראוי לשלם כדי שביום פקודה נעמוד פה כולנו דום. אחרת, כאמור, אין לנו חיים.

     

    מעבר לסנקציה החברתית הקשה, היו גם סנקציות ממשיות שהוטלו על משתמטים. למשל מגבלות על קבלה ללימודים או לעבודה של מי שלא שירת שירות צבאי מלא. אבל צריך לציין שעיקר המוטיבציה לשרת הייתה דווקא חיובית. כשהייתי בסוף כיתה י"ב פחדתי אמנם מהצטרפות למנגנון חדש שעבורו אני לא יותר ממספר אישי, אבל יותר מכך פחדתי שאהיה ג'ובניק. לשמחתי זכיתי לשלוש שנות שירות קרבי מלא שהיו אמנם נטולות סיפורי גבורה חריגים, אבל אפשרו לי להסתובב בגאווה עם הנעליים האדומות והגלילון - שהיה אז הכי סטייל בעולם - ולהחליף מבטי הערכה ושותפות גורל עם בעלי כומתות חומות או סגולות.

     

    חשוך במקלט

    הבעיה התחילה כשאיבדנו גם את הגאווה וגם את הבושה. את הגאווה איבדנו בגלל ממשלות מטומטמות שהפכו אותנו מחיילים לוחמים לשוטרים, אבל באבדן הבושה אין לנו את מי להאשים מלבד את עצמנו. זה התחיל בחיילים שבחרו במודע להוריד פרופיל כדי להספיק ללמוד לפסיכומטרי ולשפץ בגרויות עוד במהלך השירות הצבאי; נמשך במי ששירתו שירות צבאי מלא אבל רצו לקב"ן עם הופעת צו המילואים הראשון; ונגמר באדישות שלנו כלפי הפטור הגורף משירות שהוענק פה לאוכלוסיות שלמות. ואם הפטור מגיוס לאזרחים ערבים עוד נמצא באיזשהו קונצנזוס, הרי שהפטור לחרדים הגיע למימדי שערורייה של ממש.

     

    ערימות של מילים נכתבו על כך שאין לנו צורך לראות אברכים נגררים בזקניהם אל לשכות הגיוס, אבל באמת שלא היה שום צורך לגרור אותם. היה מספיק לבטל להם את כל הזכויות הסוציאליות כדי לראות אותם מחליפים את משפט המחץ "תורתנו אומנותנו" ל"קרבי זה הכי אחי". יכולנו לעשות את זה, אבל בכל פעם שניסינו היה לנו היה דחוף יותר לרצות אותם. פעם בשביל להעביר את אוסלו משמאל, ופעם בשביל חוק ירושלים או חוק הגולן מימין. ככה יצרנו לנו חלק גדול מהגולם שקם על יוצרו. ואם נדמה לכם שגמרתם לשלם את המחיר בשלוש שנים סדיר ועוד חודש של מילואים בשנה, חכו ליום שבו תתלבטו אם אתם יכולים להרשות לעצמכם כלכלית להביא את הילד השלישי. אז תגלו שיש אנשים שלא עבדו יום אחד מימיהם ובכל זאת לא החמיצו אף עונג שבת בין נידה לנידה - הכל תודות למחצית החסרה בתלוש המשכורת שלכם.

     

    אל תבינו אותי לא נכון. ברור שאני לא מתכוון להעמיס את כל הרעות החולות האלה על עברי לידר, אבל אני בהחלט בעד זה ששירות צבאי מלא, שירות לאומי, או פטור רפואי ברור משניהם יהיה תנאי להנאה מזכויות אזרח מלאות במדינת ישראל. בחרת להשקיע במוזיקה, בכדורגל, בלימודי קודש או במסיק זיתים? תפאדל יא חביבי. רק אל תבוא אחר כך לחיות מהביטוח הלאומי שלי, או להופיע בפני חיילים בצבא שלי, או לשחק בנבחרת הכדורגל שלי. כי זה שלא שירתת בצבא אולי לא הופך אותך לזמר פחות מוכשר, או לכדורגלן פחות טוב, אבל זה דווקא כן הופך אותך לאזרח קצת פחות טוב. ובינינו, לפחות בעיני, גם לבן אדם פחות טוב, כי בחרת בדרך הקלה בזמן שכל האחרים שילמו את חובם לחברה.

     

    זה נשמע לכם חשוך? אולי. בדרך כלל די חשוך במקלט, אבל הבשורה הטובה היא שאפשר לצאת להתאוורר. העולם גדול ויפה ובדרך כלל די נחמד לתיירים. בעיקר לכאלה שיש להם מדינה, וצבא שחובה על כולנו לשרת בו הכי טוב שרק נוכל.


     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "בעד תנאים להנאה מזכויות אזרח מלאות במדינת ישראל". חיילי צה"ל בכרם שלום
    צילום: איי פי
    מומלצים