אספן אחד, ו-10,000 "שנות טובות"

בארכיון ה"שומר הצעיר" שבבית חביבה מצאנו את יובל דניאלי, אוצר המקום, ומי שאחראי למעשה על האוסף הכי גדול של שנות טובות בארץ – מעל ל-10,000 שכאלו השוכנות במרכז המטופח.

כאשר החל דניאלי להציג את ה"שנות טובות" ראיתי מקרוב חלק לא מבוטל מההיסטוריה הישראלית. "זה ממש כך", מאשר דניאלי, "מנהג משלוח 'שנות טובות' מהקיבוצים פרח והתפתח מיד אחרי מלחמת העצמאות, והגיע לשיאו בשנות השישים, עד שגווע בשנות התשעים של המאה העשרים בגלל כניסת האינטרנט והשימוש בפקס וב-SMS. לדעתי כשמסתכלים על מה שהיה פעם ומה שיש היום - כולנו יוצאים מופסדים".

דניאלי גם מלמד אותי כיצד הביטוי השגוי "שנות טובות" השתרש אף על פי שצריך להגיד "שנים טובות", ומוסיף ומספר כי גלויות השנה הטובה כשמן כן הן - גלויות ללא מעטפות, חשופות לכל רואה, כשכל מטרתן להראות את היפה, האופטימי והחיובי שבקיבוץ.

"הגלויות שידרו פסטוראליות בכחול, ירוק, מים, שמים, דשא והרבה נוי .לעתים געגוע למחוזות ילדות משם, ולעתים להראות את היש הרב שנעשה, את 'הפרחת השממה' שתוצאתה קיבוץ בפארק", הוא מתרפק בנוסטלגיה.  

עוד אני נפעם משפה שאני לא מורגל בה ולרוח הלהיטות הקיבוצית, ואני שם לב לעובדה מעניינת ושואל מדוע בכל גלויה רואים את בריכות השחייה ואת מבני הקיבוץ.

דניאלי מזדקף ועונה כמי שציפה לשאלה הזו: "הגלויות היו חלון הראווה של כל קיבוץ וקיבוץ, תהליך שיווקי אגרסיבי שנועד גם לחברי הקיבוץ עצמם וגם לסביבה שבחוץ. מדובר בצורה הבוטה ביותר של פרסומת סמויה שהראתה את הרגעים היפים, הנעימים והאופטימיים שהקיבוץ רצה לשדר לקראת השנה החדשה, כי מה אומרת השנה החדשה? היא משדרת איחולים ופרספקטיבה חיובית וככה בדיוק נראו 'השנות טובות' של הקיבוץ: מבני הקיבוץ, בריכות השחייה (במיוחד במקומות מדבריים) פינות חמד, נושא הצאן והקרבה לאדמה – וכמובן הגידולים והילדים החמודים".

ואני? תאמינו או לא, הלכתי לדוכן 'שנות טובות' באזור מגורי, קניתי חבילה שמנה של ברכות, ושיילכו האימיילים והודעות ה- SMS לכל הרוחות. כי אני החלטתי לשלשל את הברכות שלי לתיבת הדואר, ממש כמו לפני שנים רבות. ולכם? לכם נותר לי רק לאחל שנה טובה ומרובת אספנים שניפגש בהם בעתיד.

שנה טובה חלוצית