הזוכים בפרס עידוד היצירה לאמנות

עשרה יוצרים זכו השנה בפרסי עידוד היצירה המוענקים מטעם משרד התרבות. חבר השופטים, שכלל את האמנית מאיה כהן-לוי, האמן יצחק ליבנה המשמש כמרצה בכיר בבצלאל, האוצרת מאיה פרי-להמן ומנהלת המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית עידית עמיחי כנציגת משרד התרבות, בחר מתוך 143 תיקי העבודות שהוגשו בעשרה יוצרים צעירים וותיקים מדיסציפלינות שונות ומתחומי יצירה מגוונים.

הזוכים בפרסים, שערכם הכספי 20 אלף שקלים כל אחד, הם: יוחאי אברהמי, יוסי ברגר, צבי טולקובסקי, רונה יפמן, פסח סלבוסקי, חנא פרח, גבריאלה קליין, גיא רז, יואב שמואלי ואלימה. לצד הפרסים הכספיים יציגו הזוכים בחודש מרץ 2008 תערוכה קבוצתית במוזיאון חיפה לאמנות.  

צבי טולקובסקי, לשעבר ראש המחלקה לאמנות בבצלאל. מנימוקי הפרס: יצירתו של טולקובסקי יונקת מתרבויות ותקופות שונות. הוא אספן של חפצים מוליכי תרבות בהם הוא עושה שימוש ביצירותיו שמשקפות דו-שיח בין זמנים שונים ורב-תרבותיות אותנטית ועמוקה"

פרס עידוד היצירה מוענק לאמנים מגיל 35 ואילך שעוסקים בתחומי האמנות הפלסטית. הפרס מהווה ציון לשבח ותמיכה לאמן הבודד שטרם נמצאה דרך לסייע ליצירתו באופן שוטף. על פי תקנות משרד התרבות זוכים לתמיכה רק גופי תרבות ומוסדות הפועלים כעמותות ומלכ"רים. פועל יוצא מכך הוא שאמנים בודדים אינם חלק ממערך התמיכות. תקנת המוזיאונים נאמדת אמנם בסכום של 34 מיליון שקלים אך אלה נחלקים בין 50 מוזיאונים מוכרים הפועלים בישראל, אשר רבים מהם אינם מוזיאונים לאמנות ועוסקים בתחומים אחרים כמו מדע, טבע, יודאיקה, ארכיאולוגיה והתיישבות.  

עבודה של רונה יפמן. מנימוקי הפרס: "עבודותיה מצטיינות באיכויות ויזואליות וסיפוריות. היא מטעינה את מושאי עבודתה במתח בין האישי לקולקטיבי, בין הרציני לקליל, בין המושך לדוחה ומספרת סיפורים גרוטסקיים לכאורה מצחיקים אך בו בזמן נוגעים במקומות עמוקים של כאב ואבדן דרך".

"כספי תקנת המוזיאונים אינם מגיעים בסופו של דבר לאמן הבודד ולכן הדרך היחידה לסייע לו היא באמצעות פרסים", אומרת עידית עמיחי, מנהלת המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית במנהל תרבות, "זה מקשה עוד יותר על חלוקת הפרסים, כיוון שאנחנו יודעים בדיוק עד כמה נזקקים האמנים לכספי הפרסים הללו". הסיבה למצוקת האמנים הפלסטיים בישראל,לדברי עמיחי, נובעת בין היתר, מכך שמרבית העבודות כיום הן קונספטואליות ומוזיאליות וקשה למכור אותן. "בניגוד לסופרים, שגם הם אינם זוכים לתמיכה רבה", אומרת עמיחי, "האמנים אינם זוכים לתמלוגים דרך תקנת הספריות הציבוריות ויצירות אמנות נמכרות בהיקף הרבה יותר מצומצם מספרים". 

עבודה של חנא פרח. מנימוקי הפרס: "כבן למשפחת פליטי הכפר בירעם, המקום והאירוע נוכחים בעבודותיו ומפיעים בו בצורות שונות. החורבה, הזיכרון, המוות והאבל. עבודותיו פוליטיות אך מעבר לכך יש בהן עוצמה פיוטית ורגשית".  

אמן יכול הלגיש את מועמדותו לפרס עידוד יצירה אחת לחמש שנים. האם אין פתרון יותר מהותי למצוקת האמנים הפלסטיים בישראל? "זה נכון שמתן פרסים אינו תחליף וכן, זה גם נכון שנושא התמיכות של המדינה בתחום האמנות בעייתי", אומרת עמיחי. "אנחנו מנסים לאגף את זה באמצעים אחרים, כמו למשל, בהקמת מפעל לתמיכה בספרי אמנות שמאפשר לאמנים להציג את אמנותם בקטלוגים שאנחנו מממנים. אנחנו כל הזמן מנסים להגדיל את מערכת המענקים לאמנים ואולי צריך לחייב מוזיאונים, שנתמכים על ידי המשרד, לתמוך ישירות באמנים דרך דמי הצגה, למשל".