אתר הכנסת: הפורצים עלו על משהו

לפחות דבר אחד טוב יצא מההשחתה של דפי חברי הכנסת באתר הכנסת, מלבד החשיפה של רמת האבטחה המחפירה באתר של מוסד שאמור לשמש סמל לאומי. המשחיתים, יהיו מי שיהיו, הפנו זרקור לשאלה הראויה לדיון ציבורי. למי שייך המידע באתר הכנסת - לציבור או לנבחריו?

רבים מהדפים של חברי הכנסת הושחתו בסוף השבוע. בעמוד המפרסם את פרטיו האישיים של השר לשעבר ח"כ אברהם הירשזון (קדימה), שטיוטת כתב האישום נגדו פורסמה לאחרונה, נכתב באדום בוהק "כמעט בכלא".

בדף של ראש הממשלה, אהוד אולמרט, הוסיפו הפורצים את המשפט "תחת חקירות". בעמודו של המשנה לראש הממשלה, חיים רמון, נכתב "נחקר בגין תקיפה מינית".

לא השמצות או שקרים

הפעולה של המשחיתים בלתי חוקית וראויה לגינוי, אך חשוב לשים לב כי לא מדובר בפריצה לשם ונדליזם סתמי אלא פעולת מחאה פוליטית ואידיאולוגית, המכונה "האקטיביזם" (Hacktivism). אין בהערות שהוסיפו הפורצים משום השמצות פרועות או שקרים. כולן נכונות, ונשאלת השאלה למה מידע כזה, הרלוונטי לציבור, מופיע באתר הכנסת רק בעקבות פריצה? מדוע צריך הציבור ללקט פרטים על מעללי נבחריו באתרי חדשות וברחבי הרשת? האם הדפים של חברי הכנסת באתר הכנסת אמורים לפאר את חברי הכנסת או לשרת את הציבור?

אתר הכנסת מיושן

אתר הכנסת עם השקתו, ב-1996

אתר הכנסת הושק בסוף 1996, בזכותו של חבר הכנסת מיכאל איתן, שתרם יותר מכל חבר כנסת אחר לקידום האינטרנט בישראל. מאז שודרג האתר אך בשנים האחרונות, בעוד שאר האינטרנט טס קדימה, הוא עמד במקום ולמעשה נסוג לאחור.

דף הבית של האתר מתעדכן מדי יום בסדר היום של הכנסת, אירועים שונים, הודעות לעיתונות, פרוטוקולים של דיונים במליאה ובוועדות, ומידע על חוקים שעברו זה עתה קריאה שניה ושלישית. בהקשר זה, של עיסוק בהווה, האתר ממלא את תפקידו על הצד הטוב ביותר. הבעיה מתעוררת כאשר מנסים לשלוף מידע ממעמקי האתר. עומס התפריטים ותתי-הנושאים והחיפוש המסורבל מקשים על גישה לנתונים והופכים את הפעולה למייגעת במיוחד.

חיפוש מסורבל ולא ידידותי

אתר הכנסת היום

למשל, אם תנסו לחפש הצעת חוק מסוימת, עליכם לדעת מראש אם מדובר בהצעה פרטית, אם היא נרשמה ברשומות כהצעת חוק, ואם מדובר בהצעה שאושרה, החיפוש בכלל מתבצע בשדה אחר. חיפשתם חוק שנחקק בחקיקת משנה? אם לא תציינו זאת מראש אתם בבעיה. אגב, חוקי יסוד נמצאים בתפריט נפרד.

דפי הבית של ועדות הכנסת דורשים שיפוץ יסודי. למעשה, לחלק גדול מהוועדות אין בכלל אתר משלהן, כפי שיש לוועדת הכנסת, ואף אתר זה לוקה בחסר. אך העבודה העיקרית צריכה להתבצע בדפי הבית של חברי הכנסת, אשר ראויים וחייבים להתפתח לאתרים.

דפי הח"כים סטטיים

דפי האינטרנט של הח"כים הם סטטיים, כמעט שלא מתעדכנים ואינם כוללים מידע חיוני מלבד השכלתם הפורמלית, מצבם המשפחתי, טלפונים ליצירת קשר ותפקיד בשירות הצבאי. בלשוניות הפעילות בכנסת ובממשלה מפורט רק התפקיד הרשמי שהם ממלאים ללא התוכן – אך מה הם עשו בפועל בכנסת? את המידע הזה תצטרכו לחפש במקומות אחרים – באתר הכנסת ובאחרים.

למשל, אני רוצה לדעת כמה ימים שהה ח"כ עמי אילון בכנסת הנוכחית בימי פעילותה, אילו הצעות חוק הוא יזם? מה הוא אמור לעשות במסגרת תפקידו הנוכחי, שר בלי תיק בממשלה? כמה כסף הוא הוציא על הוצאות קשר עם הציבור? הנתון האחרון ניתן לאיתור במקום אחר באתר, אך למה לא להציגו במקומו הטבעי - בדפי הבית של כל אחד מחברי הכנסת? כמה שאילתות הוא הגיש בכנסת הנוכחית? מהי השאילתה, האם היא נענתה ומה התשובה?

כמה הצעות חוק הגיש כל ח"כ? כיצד הוא הצביע על כל הצעת חוק? גם הנתון האחרון מופיע בחיפוש במקום אחר באתר, אך ממשקים יעילים מציגים בפני המשתמש את כל המידע הרלוונטי במקום אחד ולא שולחים אותו לחפש.

כמה ימים נוכח כל חבר כנסת במליאה? הכנסת מפעילה דף נוכחות של חברי כנסת במשכן, אך הוא מתייחס לזמן ההווה בלבד – נתון לא משמעותי במיוחד - ואינו מציג סטטיסטיקה של העדרויות - נתון הרבה יותר משמעותי. ואם כבר מתייחסים לסטטיסטיקה - למה לא לשלב כמה גרפים חביבים המאפשרים להשוות בין הפעילות הפרלמנטרית של חברי הכנסת עם פילוחים לפי סיעות?

אם ישנם חברי כנסת שהורשעו בוועדת המשמעת, הושעו מתפקידם או נתונים בחקירה, הרי שגם הנתון הזה צריך להופיע בדף האישי של החברים. ולמה אי אפשר להגיב להצעות חוק שלהם ולדרג אותן? ומה באשר לאפשרות שהציבור יגיש לנבחר הציבור הצעות חוק ורעיונות, וגולשים אחרים ידרגו אותן ויגיבו עליהן? ולמה אין בלוג לכל ח"כ?

אם ציפייה כזו נראית מוגזמת, מומלץ לבקר באתר הקונגרס האמריקני, בו רבות מההצעות שתוארו למעלה כבר מיושמות. לאחרונה אפילו חברי הקבינט של ממשל בוש פתחו בלוגים משלהם.