הקשר בין מה שאנו אוכלים לכחכוח וריפלוקס

"אני לא יודע מה יש לי", אמר האיש גדל הגוף שהתיישב על הכיסא מולי בכבדות, "והכי גרוע שגם אתם הרופאים לא יודעים כלום". את המשפט האחרון אמר במעין התרסה, לא לפני שהניח על שולחני מעטפה עבה שממנה נשפכו צילומים ומסמכים שונים המתעדים את סבלו. הוא כחכח בגרונו והשתעל, בידיו מולל בעצבנות טישיו לבן.

מרדכי הוא בן 47, ולפני שבעה חודשים החל לחוש אי נוחות בעומק גרונו ("אני מרגיש כאילו תקוע שם גוש"). מאז הוא סובל מכחכוח בלתי נשלט ושיעול מטריד המלווה לעתים קרובות בליחה לבנה, ולעתים גם בצרידות.

רופאים שונים שאותם פקד בניסיון למצוא מזור לבעייתו רשמו לו תרופות אנטיביוטיות שונות, תרופות אנטי אלרגיות וסירופים נגד שיעול. רק האחרונים הקלו מעט. "מילא אם השיעול היה מפריע רק לי", אמר בכאב, "הבעיה שהוא מפריע לכולם. במשפחה המורחבת שלי יש ילדים קטנים ותינוקות רבים ולא נעים לי לבלות איתם מחשש שאולי אני סובל ממחלה שעלולה להדביק אותם". תחושת אי הנעימות הזאת מלווה אותו גם בעבודה. הוא חש שחלק מעמיתיו נרתעים לשהות בקרבתו זמן ממושך. "לפעמים אני מרגיש כמו מצורע", סיכם.

הצצתי בבדיקות שהיו במעטפה. בדיקות הדם היו תקינות, ללא סימנים לדלקת או לאלרגיה. משטח הגרון היה תקין. בתרבית מהכיח שפלט לא נמצאו חיידקים או פטריות. הכיח גם נשלח לבדיקה פתולוגית ולא נמצאו בו תאים דלקתיים או תאים ממאירים.

צילומי החזה, הסינוסים והצוואר הצדדי המכוון לרקמות הרכות היו תקינים. בדיקת האולטרסאונד של הצוואר - כנ"ל. בדיקה של רופא מומחה למחלות ריאה ובדיקת תפקודי נשימה לא הצליחה לגלות בעיה כלשהי.

שאלתי אם הוא סובל מנזלת או מתחושה של טפטוף כלשהו מהאף לכיוון הלוע והגרון. מרדכי ענה בשלילה. "יש לך רגעים שאתה מרגיש שהשיעול או הגירוי בגרון מחמירים?" שאלתי. הוא חשב מעט. "בעצם כן", ענה והשתעל, "זה קורה לי בעיקר לאחר שאני אוכל ארוחות גדולות ודשנות. לעתים קרובות אני נוהג

 לאכול ארוחות גדולות במשך היום או בשעות הערב המאוחרות. אני גם אוהב לנשנש תוך כדי צפייה בטלוויזיה עד שעות הלילה המאוחרות, ובעצם ממש עד לפני שאני הולך לישון. לפעמים אני סובל מצרבות ומתחושה שכל מה שיש לי בקיבה עולה לכיוון הגרון".

בדקתי אותו. לא נמצאה הפרשה או נזלת באף וגם לא עדות לטפטוף מן האף לכיוון הלוע. בבדיקת תת־הלוע נמצאו סימני גירוי, אודם קל ובצקת קלה של הרירית, ללא עדות לזיהום. עיקר הממצאים היו ברירית החלק האחורי של תת־הלוע, באזור הקרוב לפתח הוושט. מיתרי הקול ובית הדיבור היו תקינים, אך רירית קנה הנשימה, שנראתה מבעד למיתרי הקול הפתוחים, נמצאה מגורה בצורה קלה מאוד. בבדיקת הצוואר והריאות לא נמצאה כל הפרעה או כל עדות למחלה.

שינויים בהרגלי הצריכה

לאור מיקום הממצאים והמידע שמסר שיערתי שמרדכי סובל מריפלוקס לרינגו־פרינגיאלי (Laryngo-Phryngial Reflux) - תוכן הקיבה ומיצי הקיבה (שברוב המקרים הם חומציים אך לפעמים בסיסיים) או גזים עולים בחזרה לוושט ומשם לכיוון תת־הלוע ובית הדיבור, מה שגורם לגירוי הרירית, להתכווצות דרכי הנשימה, לשיעול, להפרשת הליחה ולכחכוח.

בדרך כלל, בשל הממצאים הדלים בבדיקה הגופנית, קיים קושי לאבחן הפרעה זו, ועיקר האבחנה נעשית לעתים לא רק על־ידי שלילת גורמי תחלואה אחרים, אלא לאחר שיחה מעמיקה עם החולה הנוגעת גם בהרגלי תזונתו ואורח חייו. בדיקות העזר הקיימות הן: בדיקה אנדוסקופית של הוושט, ניטור חומציות הוושט למשך 24 שעות העשויה להוכיח חשיפת יתר של רירית הוושט לחומצות מהקיבה, ובדיקת עכבה רב־ערוצית (MCII) הבודקת שינוי בתנגודת חשמלית בין כמה אלקטרודות המונחות לאורך הוושט כתוצאה ממעבר של חומצות, חומרים בסיסיים, גזים ונוזלים שונים. בדיקה זו חשובה כאשר יש תסמינים וסימנים מחשידים למחלה אך ללא תלונות של צרבת.

שתי הבדיקות האחרונות אינן נעימות לחלק מן החולים, ונוהגים להשתמש בהן כאשר קיים ספק באבחנה או כאשר אין הקלה בתלונות למרות הטיפול.

"מה אני צריך לעשות עם המידע הזה?", מרדכי שאל בייאוש. "שאלה טובה", עניתי, "בגדול, תצטרך לשנות את אורח חייך, זמני הארוחות, גודלן והרכבן.

 רצוי שתפנה למומחית לתזונה של קופת החולים שתרכיב לך תפריט מתאים. תקבל גם טיפול תרופתי שיפחית את החומציות שמעורבת בתופעת הריפלוקס".

לאחר כארבעה חודשים הוא הופיע שוב במרפאתי. "רציתי לעדכן אותך בבשורות הטובות", אמר בחיוך. "זהו, אין לי על מה להתלונן. השיעולים והכחכוחים נעלמו. אני מקפיד על גודל הארוחות והרכבן, ונמנע מאכילה לפני השינה ככל האפשר. חוץ מזה, את יודעת איזה כיף זה לחבק את הילדים הקטנים במשפחה בלי לחשוש?"

• הכותבת היא רופאה מומחית למחלות אף, אוזן וגרון בקופת חולים מאוחדת, ועורכת דין העוסקת בייעוץ בפגיעות בתחום התמחותה