שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    מתקדם בשלשות
    תומר ליכטש תמיד האמין בחיבור בין שירה לתרבות דיגיטלית, וזאת הסיבה שהספר הראשון שלו בנוי מקטעים קצרים בני שלוש שורות, קצת כמו צ'ט. "ברשת יש מפגש חזק מאוד עם טקסט ועל הרקע הזה הסגנון שלי התפתח", הוא מסביר

    לספר הראשון של תומר ליכטש קוראים "לורם איפסום", ולמרות שמפתה לקרוא לו ספר שירה, ליכטש טוען שהוא לא לגמרי כזה. ספרו של ליכטש, 29, מי שהקים וערך את כתב העת הראשון לשירה באינטרנט "דג אנונימי", מורכב מ-507 קטעים קצרצרים בני שלוש שורות. למשל:

     

    לרס"פ שלי היתה פילוסופיה יפהפיה

    הזבל לזבל

    הקרטונים לקרטוניה

     

    שירה במנה דומה כבר פורסמה בשנים האחרונות ולרוב לוותה גם במניפסט וכחני על מהות השירה ומצבה, דיון שהסווה לא פעם כישרון מוגבל או בורות. אבל, כפי שניכר גם ביצירתו המקורית, השנונה והמשעשעת, תומר ליכטש הוא איש ספר, כותב חכם, מוכשר ומשכיל ולכן יש משהו מפתיע בבחירה דווקא בפורמט הזה לספרו הראשון, שהוא רחוק כל כך מהשירה המקובלת, המנוקדת.

     

    "התלבטתי מאוד אם הספר הראשון צריך להיות ספר שירים", אומר ליכטש, שעה קלה אחרי שסיים להעלות את הספר לאתר החדש שלו. "הכתבתי לעצמי חוק: לכתוב בשלוש שורות וראיתי שזה עובד לי, וזה להבדיל מהשירים המנוקדים שפרסמתי ב'דג אנונימי'. נכון שבאתי מעולם השירה והספרות אבל מאז השתתפתי בעוד עולמות, ועולם התרבות הדיגיטלית חשוב לי באותה המידה. אני שם כדי ליצור. התקשורת היא רק ערך מוסף. קהל הקוראים הגדול ביותר היום נמצא באינטרנט ולא בספרים. ברשת יש מפגש חזק מאוד עם טקסט ועל הרקע הזה הסגנון שלי התפתח. לא סתם הספר מזכיר צ'ט, יש מי שאומרים שלצ'וטט זו הנמכה של התקשורת, אבל מצד שני זה גם חידוד של חושי הטקסט – להעביר אמוטיקונים, למשל. שני העולמות האלה וההצטרפות שלהם היא השפה שיש ברשת. בעצם כולם מדברים ככה, מה שמפתיע זה שזה פתאום מופיע בטקסט".

     

    את מה שעליו אני אומר שממנו

    זורח אושר בלילות

    אני משלשל ישר עלבוקר 

     

    הגישה של ליכטש קשורה קשר ישיר לשמו הלטיני של הספר. "לורם איפסום", מסביר ליכטש, "זה ביטוי שקיים כבר 400 שנה בעולם הדפוס, כינוי לרצף ג'יברישי מאוד ארוך בלטינית שמתחיל במילים לורם איפסום ומשמש כלי ריק לבדוק איך נראים הפונטים על הנייר, לפני העימוד - כלומר איך נראה העיצוב בלי תוכן. הספר בא בעיקר מתוך עולם התרבות הדיגיטלית", הוא מוסיף, "ואחד הדברים שאני מתעסק בהם מאז 'דג אנונימי' זה הנסיון לחבר בין עולם הספרות לתרבות הדיגיטלית. לא להשתמש ברשת כאמצעי אלא לפתח את עולם התרבות הדיגיטלית. הרצף הזה של טקסטים קצרים, שלפעמים נראים כמו צ'ט, הוא רצף ג'יברישי לעולם של רוני סומק ודליה רביקוביץ וכו', עולם שכותב שירה כמו ששירה צריכה להיכתב. באינטרנט אין סצנה של שירה. יש המון יוצרים אבל אין שירה".

     

    אתה רוצה לומר שבאינטרנט כותבים שירה גרועה?

     

    "לא. באינטרנט יש סצנה לקולנוענים ולמעצבים ולאנימטורים. קהילות שמשתמשות במדיום הדיגיטלי ומקיימות שיח ברשת, שמתייחסות אליו ככלי תקשורת אבל גם כקנבס. הספר שלי הוא נסיון לעשות את זה בספרות ובעיקר בשירה. הספר מגלם בתוכו כמה אלמנטים של התרבות הדיגיטלית – הוא עולה באתר בPDF, הזכויות שלו הן תחת ההגבלות שלcreative commons. וזה מתאים יותר לשירה, אני חושב, מעולם הדפוס הנוקשה. בגלל שיש להם קהל כל כך מצומצם, טקסטים של שירה צריכים להיות פתוחים, מופצים, מעבר למנגנון הכספי של העניין, ואני מאוד רוצה לפתח את העניין הזה של מודל חופשי להפצת הידע".

     

    איכשהו רוב השירים שמתפרסמים כיום

    משובצים בעיתונים בספוט מוזר

    של התנצלות. וגם על משאיות זבל.

     

    את הספר הוציא ליכטש בהוצאה עצמית. "בדיעבד זה היה מזל גדול", הוא אומר. "ההוצאות, חלקן קראו ודחו, חלקן דחו לפני שקראו בגלל תור ואחת מאוד התלהבה אבל לא היה לה אומץ להוציא את זה. וזה מזל כי אם הוא היה יוצא בהוצאה לא הייתי יכול לפרסם את זה בחינם באינטרנט. היו מתייגים ומוכרים אותו כספר שירה, כי הוצאה מוכרת מותג. אני לא משווק אותו כמוצר, לא ממתג אותו ולא נאלץ להכריז עליו כספר שירה. ספר שירה יש לרפי וייכרט. אני לא רציתי שהספר ימצא את עצמו במדף השירה, אני מעדיף שהוא יהיה במדף הטכנולוגיה. לצורך העניין, הוא מדבר יותר על האינטרנט מאשר על שמיים ועל דשא".

     

    לגולם מ-64

    אתה ערבי

    אני באינטרנט לא מהיום 

     

    אתה לא שותף לחששות שהעולם הדיגטלי יתפוס בסופו של דבר את מקומו של הדפוס?

     

    "יש לי סדרה של פוסטים שאני מתכוון להעלות בעניין הזה בבלוג שלי. זה פשוט לא נכון. אלה הפחדות שנובעות מחוסר הבנה של מדיומים. אני מאמין בעולם של הרשת והתרבות הדיגיטלית בתוכה וגם בקיום

    של עולם הספרות. החיבור הזה קיים בכל העולם וכמו שאר הדברים, מפגר בעלייה שלו ארצה. ב-MIT יש מחקרים עצומים על הנושא הזה, יש רומנים שיש להם אוריינטציה דיגיטלית. הנה, ב-יס משדרים את 'מסכים'. זה עוד לא הגיע למקום שבו הקהל שמכנה את עצמו אליטיסטי יקבל את זה, שם עדיין רואים ברשת מקום זול, מנוכר, רדוקטיבי- אנחנו קונים ספרים באמזון והוא אוגר עלינו פרופיל. אבל זה קורה בכל מקום וזה לא מונע מאמנות להתקיים בתוך הרשת ולבוא מתוכה".

     

    ובכל זאת, אי אפשר לקרוא ספר במחשב.

     

    "קריאת ספר ברשת היא בעייתית. לכן שירה היא מקום טוב להתחיל בו לחפש את הז'אנרים שמתאימים לרשת. כתבתי טור בנענע ובו עסקתי בחלחול של כל מיני ז'אנרים מהרשת החוצה. העולם הדיגיטלי מחלחל לאופנה, לבידור, לתרבות – גם השירה יכולה לחלחל לתוך הרשת. שירה היא אחרת בהוצאת 'קשב' והיא אחרת באתר שלי. אין מושג מונוליטי שאומר זו שירה. כל אחד יוצר במקום ובזמן שמתאימים לו, ואו שהוא עושה את זה טוב או שלא".

     

    יש לכם בכלל מושג איזה לחץ מופעל עלי?

    אתם חושבים כל זה קשקושים.

    אין לכם מושג איזה לחץ מופעל עלי. מאיזה חלונות.

     

    את הספר "לורם איפסום" ניתן להשיג לעת עתה באתר של ליכטש בלבד, שם הוא מוכר אותו בדיוור ישיר במחיר 35 שקלים. בקרוב יופץ הספר גם במספר חנויות ספרים בתל אביב, בבאר שבע ובירושלים. רשימת החנויות, הוא מבטיח, תפורסם בקרוב באתר.

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    תומר ליכטש. האינטרנט הוא לא רק כלי תקשורת
    הספרים לא הולכים לשום מקום
    עטיפת הספר
    7 לילות
    מומלצים