גרמניה והפצצה השיעית
מה מניע את הגרמנים להפריע למאמצים לבלום את הגרעין האיראני, והאם כשהם מנסים לפייס את הרשע הם מחבלים במאמציהם להתנתק מעברם?
הזדמנויות עסקיות באיראן עמדו במוקד הוועידה שנערכה לא מזמן בדרמשטט שבגרמניה, בחסות ממשלתית. "איראן מורגלת במשברים", צוין בעדינות בהזמנה לוועידה, "אבל איכשהו היא ממשיכה לנוע קדימה". למעשה, מי שמאפשר את ההתעשתות האיראנית היא במידה לא-מבוטלת גרמניה עצמה, שממשיכה להיות אחת משותפות הסחר הגדולות ביותר של איראן, בעוד ברלין מתחמקת מהמאמצים הבינלאומיים להגביר את הסנקציות הכלכליות נגד המשטר בטהרן.
המדיניות של ממשלת גרמניה כלפי איראן צורמת אפילו בתוך האיחוד האירופי. עניין זה התברר לי באביב שעבר, כאשר השתתפתי ב"סמינר נודד" על איראן ונשק גרעיני שביקר בפאריס, בבריסל ובברלין. כמשתתף הישראלי היחיד בסמינר, הנחתי שעלי להזכיר לאירופים הנאיבים והצדקנים את האמיתות הלא נעימות של המזרח התיכון. אבל להפתעתי נתקלתי בפיכחון בנוגע לאיום האיראני, בתיעוב למשטרו של אחמדי-נג'אד ובהבנה גמורה לחששותיה של ישראל. האירופים שפגשתי היו מודעים היטב לסכנה של מירוץ חימוש גרעיני בעולם הערבי, שיתעורר בשל הפחד מפצצה שיעית. פקיד בכיר של האיחוד האירופי, למשל, הסביר לי כמה חיוני שארה"ב וישראל ימשיכו לאיים באופציה צבאית, ויחזקו בכך את המאמצים האירופיים להשיג פתרון במשא-ומתן. בכל מקום פגשנו מעצבי דעת קהל שהבינו כי איראן גרעינית היא האיום הגדול ביותר על שלום העולם.
בכל מקום - חוץ מברלין. שם דיברו פקידי ממשלה בכירים על הצורך לתת לאיראנים עוד הזדמנות אחת להוכיח את כוונות השלום שלהם. כשהעליתי את האפשרות שלפחות חלק מהמנהיגים האיראנים מחזיקים באמונות דתיות אפוקליפטיות שעלולות לעודד התקפה גרעינית על ישראל, נאמר לי שאני זורע בהלה. פוליטיקאי גרמני אחד הכריז כי התקפה צבאית על המתקנים הגרעיניים של איראן תהיה התרחיש הגרוע ביותר – גרוע אפילו מנשק גרעיני בידי משטר מכחיש-שואה שמאיים להנחית על ישראל שואה נוספת. הפוליטיקאי הזה נתן בכל זאת פורקן למידה של זעם. על מה? על מדיניות ההתנחלות של ישראל. באותו יום נראה לי כי בברלין כבר הוחלט לחיות עם הפצצה האיראנית.
באורח בלתי נמנע, גרמנים וישראלים מתייחסים לשימוש בכוח ברגישויות שונות לגמרי. מלחמת העולם השנייה יצרה שני לקחים מנוגדים: הגרמנים למדו לחשוש מהפעלת הכוח כמעשה בלתי מוסרי, ואילו היהודים למדו שחוסר אונים אינו בא בחשבון. ועדיין ציפיתי למצוא אצל הגרמנים הבנה גדולה יותר של האחריות המוטלת עליהם לעזור בהתנגדות לאיום האיראני, במיוחד כלפי ישראל. הלא גרמניה היא הידידה האמינה ביותר של ישראל במערב אירופה.
מה מניע אפוא את הגרמנים להפריע למאמצים לבלום את הגרעין האיראני? בשנה שעברה עמד הסך הכולל של הייצוא הגרמני לאיראן על 5 מיליארד דולר. הנתונים מצביעים אמנם על ירידה של 20% השנה, אבל 5,000 חברות גרמניות – כולל תאגידים גדולים כמו BASF, סימנס, מרצדס ופולקסווגן – ממשיכות לעשות עסקים עם טהרן.
אולם אינטרסים עסקיים בלבד אין בהם כדי להסביר את סירובה של גרמניה להתייצב ברצינות מול האיום האיראני. יתכן שמדובר בשימוש לא נכון בנקיפות המצפון של גרמניה. מתקבל הרושם כי הגרמנים מאמינים שכאשר הם מתקרבים למדינה השיעית, הם שומרים אמונים ללקחי ההיסטוריה שלהם: כל בעיה צריך לפתור בדרכי שלום, ואין תוקפן שאי-אפשר להשיבו למוטב. זה היה הרעיון שהשמיע לאחרונה דובר משרד החוץ הגרמני מרטין ייגר. גרמניה מוכנה, אמר, לתת למשטר של אחמדי-נג'אד "הזדמנות לשקם את האמון של הקהילה הבינלאומית בתוכניתה הגרעינית. אם איראן תהיה מוכנה לעשות זאת ... אני סבור כי נוכל לחסוך לעצמנו ויכוחים על סנקציות בעתיד". כתוצאה מעמדה זו, המסר שמתקבל הוא "החזיקו מעמד. המערב מפולג ולבסוף ינטוש לא רק את האופציה הצבאית אלא גם את האופציה הכלכלית".
גרמניה חותרת תחת המטרות הנעלות שלה-עצמה. כאשר היא מחלישה את המאמץ להטיל סנקציות, נפגעת החלופה האמיתית היחידה – כפי שתיאר שר החוץ הצרפתי ברנאר קושנר את הסנקציות – למלחמה עם איראן. כאשר גרמניה מחזקת את המשטר האיראני, היא מסכנת את ישראל, שלבטחונה גרמניה מחויבת. והאירוניה הגדולה ביותר היא אולי שכאשר גרמניה מפייסת את הרשע במקום להתנגד לו, היא מסכנת את מאמציה להתנתק מעברה.
יוסי קליין הלוי, עמית בכיר במכון אדלסון למחקרים אסטרטגיים במרכז שלם, וכתב העיתון "ניו רפבליק"
לפנייה לכתב/ת 
נשיא איראן, אחמדי-נג'אד
צילום: רויטרס
מומלצים
