מישהו מטפל בך?

הבנה מוקדמת בדיני מכרזים, יכולת לעקוב אחרי שפע המלל הדוהר של אילנה דיין ואמונה בכוחו של כלב השמירה. אלה היו הדרישות המוקדמות לצפיה בתחקיר של "עובדה" על מה שאירע, (גרסת י. זליכה), או לא אירע (גרסת א. אולמרט), בעת ישיבה אחת, לפני שנים, בה הוזהר (או שלא) מי שהיה אז שר שאפתן מפני הסתרת הקשרים המסועפים שלו עם גורמים אינטרסנטים במכרז חשוב.

ונניח שצלחתם את הדרישות – וגם את המחוווה התמוהה שלא לשדר את התחקיר "בשבוע בו גילה ראש הממשלה כי הוא סובל מסרטן הערמונית" – כאילו שהשבוע הסבל פחת או שפתאום הפך ללא רלוונטי בעוד בשבוע שעבר תבע מחווה שכזו – מה אז? חשתם באותו מחנק של חרון אזרחי בוער בגרון? התעצבנתם נורא וגיליתם שבישראל קיימת בעייה של הסתחבקות-יתר בין שלטון להון? הזמנתם פיצה?

התחקיר היה בסדר גמור. באמת שאין טענות. עולה ממנו כי, אם הפרוטוקולים של אותה ישיבה נכונים, צדק ירון זליכה כשאמר שהתרה בשר. צדקה היועצת המשפטית של משרד האוצר כשאמרה לאולמרט שהוא צריך לגלות מי נגד מי ובעיקר מי בעד מי ולמה. זה הכל.

לפני 30 שנה וקצת, על עניין פעוט בהרבה, הלך ראש ממשלה הביתה.

מרצונו הטוב ולפני שחוקרי המשטרה עלו לרגל למעונו. הזמנים השתנו, יש טלוויזיה מסחרית וצבעונית, "עובדה" מפיקה תחקירים שלא היו מביישים את "60 דקות האמריקנית" – אבל בישראל אולי כבר אי אפשר לייצר עיתונות אפקטיבית.

ולכן צריך להתנחם בלייפסטייל. בסיפורים חיוביים נחמדים שכאלה, בתיווכו של החיוך מאיר-הפנים של רוני קובן. הכתבה המצויינת, פשוט מצויינת שלו על "בטיפול", עם השוואת הגרסה האמריקנית לזו הישראלית וגילוי של ממש – לנועה תישבי יש שכל והיא יודעת להשתמש בו – היתה ממתק. ואחר כך, למקרה שלא קיבלתם די נחמדות וחיוביות לערב אחד, עוד כתבת-סוכריה על יוסי בניון. אין, אין כמו הצלחות קטנות של ישראלים חמודים. בכשלונות הגדולים, שלא לומר – כשלים חמורים – ממילא העיתונות כבר לא יכולה לטפל.

אז נתנחם במעט שיש ורק נבקש מ"עובדה", בשבועות שבהם היא עושה מחוות לשועים ופוליטיקאים, לטרוח קצת יותר ולפחות להוסיף כתוביות לתחקירים שלה.