שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    בסבוסה, פלאפל ועטאייף - טיול קולינרי בנצרת
    יעל גרטי יצאה לטיול קולינרי בנצרת, בין ממתקי קדאיף מדהימים לפירות מסוכרים מסוריה, בין קפה שריחו מטריף לעטאייף אוורירי ולבּנה נהדרת. גם אתם מוזמנים

    תכירו את גיל להב: מנהל שיווק של חברת מוצרי נייר וחובב אוכל מושבע, שמשוטט מדי יום ברחבי הארץ במסגרת עבודתו וטועם מכל הבא ליד. כ"פריק" של חומרי גלם איכותיים הוא נוסע מרעננה, עיר מגוריו, עד בשמת-טבעון בשביל בשר טוב- ועד נחף בעבור שמן זית איכותי.  


    חובב אוכל מושבע. גיל להב (צילום: יעל גרטי)

     

    "הכל התחיל במקרה, לפני שנה", מספר להב, "אכלתי ב'דיאנא', המשכתי לסיור קצרצר בסמטאות העיר - ונדלקתי". מכאן נולד הסיור הקולינרי הראשון לנצרת, אליו הצטרפו חבריו הרבים של להב מפורומי האוכל. עם הזמן, אחרי לא מעט התייעצויות עם דוחול מ"דיאנא", שהפך לחברו, ואחרי ארבעה סיורים נוספים, הוא למד להכיר פינות סודיות נוספות בעיר הצפונית.

     

    הרחוב הראשי

    נצרת מקבלת את פנינו בבוקר יום שישי שמשי ונעים. מסלולנו מתחיל ברחובה הראשי של העיר, פאולוס השישי שמו, על שם האפיפיור (או: בּוּלוס השישי, בפי המקומיים). לכל בית עסק שני ברחוב זה קוראים דיאנא: "ניקוי יבש דיאנא", "מסעדת דיאנא", "פרחים דיאנא". כשאני תוהה מיהי אותה דיאנא מסתורית מתברר שדיאנא היה שמו של בית הקולנוע ששכן מול מסעדת דיאנא, במבנה שבו שוכן כעת ה"סופר פארם". 


    חם מהתנור. מאפיית "אל טאבון עין מאהל" (צילום: יעל גרטי)

     

    במאפיית "אל טאבון עין מאהל" נאפות לנגד עינינו פיתות טאבון, עתירות גבשושיות, שאפשר לאכול כמות שהן - או למלא בלבּנה, זעתר או גבינה. "לעתים ניתן למצוא כאן גם פיתות 'סדין' דקיקות", מספר להב, "שאפשר לגלגל ולמלא בכל טוב".

     

    המדרחוב

    במדרחוב קזנובה (שקרוי על שם בניין מפואר ברחוב- ולא על שם המאהב הנודע) ממתינים סוחרי המזכרות לתיירים העולים מעלה, בדרכם לכנסיית הבשורה. "כשהייתי ילד", מספר אחד המוכרים, "הגיעו לנצרת אלפי תיירים מכל העולם. אנשים שלא ידעו קרוא וכתוב דיברו שבע שפות. היום כבר אין צליינות כמו פעם". צמוד לאחת החנויות, בין כּאפיות לחנוכיות, בין פסלי ישו לגמל מפרווה, אנחנו מתענגים על מיץ רימונים טרי, מרווה וטעים.


    קלוי טרי. קפה (צילום: יעל גרטי) 

     

    השוק

    אחרי ביקור קצרצר בחצרתה של כנסיית הבשורה, המעוטרת בפסיפסים יפהפיים מכל העולם, אנחנו נכנסים לשוק של נצרת. "אחריות לשלוש שנים על הזיתים", קורא הסוחר הראשון, בכניסה לשוק, "אחריות לחמש שנים על הגלעינים!" בקפה "פאהום" אני זוכה להצצה על המכונות הקולות וטוחנות את פולי הקפה (אפשר לראות כאן גם פולי קפה ירוקים, טרם קלייתם) ומגלה שריח הקפה הנהדר מעביר אותי על דעתי. בלית ברירה אני רוכשת חבילת קפה, טחון טרי. חנות הסכינים של אסעד, אחרון יצרני הסכינים בשוק, מתגלה ככוך חשוך ומוזנח. אסעד מציע סכינים שייצר במו ידיו במחירים מגוחכים, 25-35 שקלים, רק כדי למכור דבר-מה. במעלה השוק ממתינים לנו ירקות ופירות בלדי, מחצילים ועד תלוליות תרד, חוּבּזה ומלוּחיה; תפוזים שנראים כמו שתפוזים צריכים להראות; מנדרינות יפהפיות נוצצות בשמש, מעוטרות עדיין בְּעליהן.


    על אש קטנה. פרימוסים למכירה (צילום: יעל גרטי) 

     

    ברחובות העיר

    בצאתנו מהשוק אנחנו חולפים על פני דוכן עטאייף, אותו מאפה אוורירי, שקונים וממלאים בבית במיני מליות מתוקות או מלוחות. במעדניה של "סלומה" ממתינים לנו דליים מלאים לבּנה טעימה, גבינה לכנאפה, סוכריות מסוריה - וגם פרימוסים, למעוניינים.

     

    גרם מדרגות מוביל אותנו מטה אל "טחנת התבלינים - אל בּאבּוּר", חנות אפלולית וענקית שהוקמה לפני למעלה ממאה שנים. בין ערימות עצומות של שקים ומכונות טחינה עתיקות ניצבים שקים ובהם שלל דגנים, תבלינים, קטניות - וצמחי מרפא- למיני מדאובים.


    אחד-אחד. ממיין הפיסטוקים ב"ממתקי אל מוכתר" (צילום: יעל גרטי) 

     

    אחרי שאנחנו מצטיידים בפיצוחים אצל "אבו עלי" (הקשיו מעולה), אנחנו ממשיכים ל"ממתקי אל מוכתר", שבפתחה יושב הממונה על מיון הפיסטוקים, מרוכז במלאכתו משל היה ממיין יהלומים. כאן מוצע מבחר מבלבל של מיני מתיקה במחירים זולים (9 מתוקים ב-20 שקלים, לפי משקל): בקלאווה מדהימה, בסבוסה משגעת, גלילות עשויות אטריות קדאיף, ממולאות אגוזים - מעולות; ודווקא הכנאפה ומשולשי הקדאיף מאכזבים.


    מפגש פסגה. חוסאם עבאס ודוחול ספדי (צילום: יעל גרטי)

     

    משהו לאכול?

    מי היה מאמין שמסעדת "דיאנא", שידועה בקבבים שלה, תסב עונג כה רב לצמחונית שכמותי. ארוחת הטעימות, שלָהב הזמין עבורנו מבעוד מועד, מנחיתה על שולחננו לא פחות מ-19 מנות, ביניהן לפחות 12 מנות צמחוניות, מעולות אחת-אחת, מפתיעות ומרגשות. תשכחו את מה שחשבתם על מטבח ערבי: דוחול ספדי, שמתעדכן קולינרית במסעדות באירופה וגם אצל חבריו המסעדנים בארץ - מכנה את מטבחו "מטבח ערבי עדכני". סלט עגבניות ונענע, חריף ועוקצני - שמתעלה על כל סלט עגבניות שאי פעם אכלתי; סלט זעתר וסומאק; חומוס נהדר, מעוטר בשמן זית ובצנוברים; פלאפל אובָאלי ירוק, מעוטר בשומשום - מעולה; סלט טאבּוּלה מעולה, שמכיל מעט בורגול - והמון עשבי תיבול; סלט שוּמר וכוסברה- רענן ונהדר; חצילים ננסיים, ממולאים בפְריקֶה, עשבי תיבול ושום - מדהימים; פרוסות קישוא צרובות, מתובלות בגרגרי חרדל ופלפל חריף, מעוטרות בעלי בייבי באק צ'וי - ככל הנראה הקישוא הכי טעים שאכלתי בחיי.  


    נהדר. החומוס של דיאנה (צילום: יעל גרטי)

     

    ממתקים מסוריה, מישהו?

    סיורנו מסתיים ב"קפה סעדי", חנות ממתקים שתלהיב כל ילד - או ילד בנשמתו: עשרות סוגי סוכריות, שוקולדים, ממתקי נוגט, רחת לקום, פירות מסוכרים מסוריה (מעולים!) ושוקולדים מיוחדים לחג המולד, הקרב ובא: קישוטי שוקולד לעץ האשוח, סנטה קלאוס משוקולד - ומה לא.

     

    עמוסה לעייפה בבקלאוות וכנאפות מ"אל מוכתר", טחינה של "אל ארז", קפה שחור מ"פאהום", לבּנה מ"סלומה" וממתקים סוריים, אני נפרדת מנצרת: ביקור ראשון - ובהחלט לא אחרון.  


     

     

    ליצירת קשר עם גיל להב לחצו כאן .

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מוכנים למילוי. עטייף
    צילום: יעל גרטי
    לבנה וגבינה לכנאפה
    צילום: יעל גרטי
    מומלצים