סקירה: נגן iPod Nano

בדקנו iPod Nano כסוף (יש חמישה צבעים לבחירה) עם זיכרון פלאש בנפח ארבעה גיגהבייט. הדור השלישי של ה-Nano מביא עימו כמה בשורות: עד עתה לא תמך ה-Nano בווידאו, תכונה חביבה (ואפילו שמישה, בניגוד לציפיות) שהתווספה בדגם החדש. ה-Cover Flow, דפדוף בעטיפות האלבומים, הוא עוד חידוש מבורך.

בהתחלה קשה להתרגל לגודל - או ליתר דיוק, לקוטן של ה-Nano, שהתכווץ משמעותית ברוח התקופה. אבל אחרי כמה זמן מסתגלים לעובדה שהמכשיר ביד זעיר ביחס לדגמים קודמים - כ-50 גרם בלבד -  וגורם ל-iPod Mini להיראות כווקמן מגושם או משקולת בהשוואה אליו.

קבלו את ה-Cover Flow

השימוש ב-iPod Nano מזכיר שאפל אוהבת לחשוב על הפרטים הקטנים. התנתק בטעות הכבל של האוזניה מהנגן? נגינת השיר תיעצר עד שתחברו מחדש את האוזניות ותלחצו שוב על Play, כמו בדגמים קודמים.

התוספת המבורכת ביותר היא ה-Cover Flow - אפשר לראות את עטיפות האלבומים אליהם מאזינים, ולדפדף בין העטיפות. נוח מאוד, במיוחד למי שמתקשה בקריאת הגופן הקטן של המסך. צריך לזכור שעטיפת האלבום עצמה עשוייה לגזול כמה מגהבייטים טובים, ומדובר במכשיר שנפח האחסון בו מצומצם ממילא.

אבל ה-Cover Flow לא מגיע מהשמיים: הוא יורד מהמאגר של iTunes, ואם תרצו להשתמש בתכונה זו (בלי להוסיף ידנית את העטיפות, עבודת פרך של ממש) תצטרכו לפתוח חשבון ב-iTunes. וזה, עניין מורכב למדי עבור ישראלים. גם תמיכה בהצגת שמות שירים בעברית לדגם הזה, אגב, עדיין אין.

באשר לתמיכה בווידאו, הורדנו טריילר מהאתר של אפל והוא נוגן באיכות טובה, מבלי לשתות את כל הסוללה. לפי הצהרת היצרן אפשר לנגן חמש שעות של וידאו או 24 שעות של מוזיקה. אפשר בהחלט לצפות בסדרות על גבי המכשיר (אם כי לא מומלץ לנסות סרטים שלמים באורך מלא), תוך כדי נסיעה באוטובוס למשל, אבל לא ניתן יהיה לקרוא כתוביות, אלא אם תצטיידו בזכוכית מגדלת.

באשר לאיכות הסאונד: בהאזנה למספר שירים, הצליל פשוט נהדר, ואפילו האודיופילים הפנאטיים שביניכם לא יחליפו בקלות את האוזניות שמגיעות עם ה-iPod. הווליום המקסימלי גבוה דיו, בניגוד לבמכשירים אחרים. לא חשנו צורך לשחק עם האקולייזר.

החסרונות: טביעת אצבע ותאימות

לנגני ה-iPod בכלל, ול-Nano בפרט יש מספר חסרונות מובנים: אי אפשר להעביר אליהם שירים בגרירה לתוך ספריות במכשיר - חייבים להשתמש ב-iTunes או בתוכנה תחליפית כלשהי, כמו Yamipod. אי אפשר להעלות כל קובץ וידאו, אלא רק קבצים שנתמכים בנגן המדיה Quick Time ובפרופורציות של המסך של ה-iPod Nano. מי שחשקה נפשו בהעברת

קבצי divx יאלץ להמיר את הקבצים (ראה מדריך). בנוסף לכל אלה, גם חסר כאן רדיו FM שנפוץ אצל המתחרים.

בדומה לדגמים קודמים של iPod, יש תאימות גם למק וגם ל-Windows, עם ניג'וס קטן: אחרי שניתקנו את ה-iPod מהמקינטוש שבמשרד וחיברנו ל-PC שהריץ Windows XP, ה-PC לא זיהה את מערכת הקבצים וביקש שנפרמט את הנגן. הסיבה היא ההבדלים במערכות הקבצים - HFS של מקינטוש לא נתמכת ב-Windows, אבל VFAT של Windows כן נתמכת במק. מי שברשותו גם וגם, עדיף שיפרמט את המכשיר קודם על ה-PC.

יש גם את עניין הלכלוך: זה פשוט בלתי אפשרי להסתובב עם iPod ללא iSkin או כיסוי כלשהו אחר. המכשירים הקטנים והיפים האלו מתכסים אבק, טינופת וטביעות אצבע בכמות נכבדת. ל-iPod על דגמיו השונים יש מבחר דיי רחב של כיסויים כאלו, אך חבל שאפל לא משווקת אותם מראש עם נרתיק להגנה. קחו בחשבון שזו הוצאה נוספת של עוד כמה עשרות שקלים.

בסופו של דבר, מדובר בנגן איכותי שמצדיק את המוניטין שלו. גם המחיר, 949 ש"ח, לא כואב נורא בכיס, למרות ישנם מתחרים טובים וזולים מעט יותר כמו Archos. באופן אירוני, התמיכה החדשה בווידאו הופכת דווקא את הדגם הקלאסי של ה-iPod לבלתי משתלם, אלא אם כן אתם חייבים משום מה לשאת עליכם עשרות גיגהבייטים של מוזיקה. 

iPod Nano  

ציון:

מחיר: 949 ש"ח. להשוואת מחירים בערוץ הקניות

הפצה: idigital

בעד: נוח לשימוש, ממשק אינטואיטיבי, לא יקר במידה מוגזמת ביחס למחיר

נגד: התלות ב-iTunes עדיין מציקה, חסר נרתיק לשמירה על נקיון המכשיר

השורה התחתונה: מי צריך iPod קלאסיק?

סקירות נוספות:

סופר-זום קומפקטית Canon SX100 IS

צורב חיצוני מאובטח של LG לניידים