קירחת מכאן ומכאן
לו לפחות היתה אמירה בגילוח של נינט עוד היה אפשר לכבד אותו. אבל כשהפרסומת שבקרוב נראה היא כה ריקנית, הוא הופך לאקט משפיל שרק יגביר את ההתייחסות אליה כאל מותג ולא כאל אמן. קרן נתנזון מבהירה לנינט: את מאבדת את הזהות שלך
תמונה ראשונה: נינט נוחתת, הקהל שר "הבאנו שלום עליכם". תמונה שנייה: חוץ, הרחוב הצפון תל אביבי בו מאמי וכפרה גרים. מאחוריה דמות גברית שמזכירה את יהודה לוי, צלמי פאפרצי קופצים לעברה כשהיא מוציאה את התיק המוצ'ילרי מהאאודי השחורה. נינט צורחת באמוק "דייי! תעזבו אותי כבר!". תמונה שלישית: בוקר, פנים, הספק יהודה מכסה את הכרבולת בשמיכה, נינט מעפעפת אליו כמו נפרדת, יוצאת מהבית, טורקת את הדלת, עוברת את עדת הצלמים הקבועה, צועקת שוב את ה"דייי! תעזבו אותי כבר!" ומניעה. אחרי מרדף היא נכנסת למספרה של מעצב הפריזורה הקבוע שלה, זורקת את הפן שבידיו, מתנפלת על מכונת הגלאח, בעוד רואים אותו בסלואו מושיין מזנק וצועק: "לאאאא", היא מעבירה אותה בנחישות על הראש, שמה על עצמה שמלה זרוקה שהביאה מדרום אמריקה ויוצאת החוצה כשאף אחד לא מזהה אותה. מיד אחרי היא נכנסת לאחד מסניפי "פלאפון", מחליפה לעצמה מספר, מכשיר וחיים כדי להתחיל לחיות כמו שהיא רוצה.
אז זהו, שאתם יכולים לשכוח מזה. מאחורי הפרסומת האמיתית אין שום אמירה. בתסריט שיפומפם בקרוב, היא מגלחת את השיער כי היא מפסידה באיזו התערבות לשחקנית עופרי פרישקולניק שעומדת לגלם את החברה שלה. זה אפילו לא טייק אוף על הטירוף של בריטני ספירס, זה סתם כי גאידמק כבר הציב רף גבוה של שמחה לאיד עם פיזוז ה"אגס וגם תפוח" ועכשיו צריך להמשיך לספק את היצר הסאדיסטי של הקהל, לשחק אותה הפעם דלילה ולגזור לגיבור שלו את הקארה והפוני.
בראיון הבלעדי לקידום המוצר היא יכולה לספר איך בניגוד לשמשון היא גם ככה רצתה לעשות את הצעד הזה, כי השיער היה כבר לא בריא ועל הדרך הבינה שאם כבר פולשים לה בלי סוף לשורשים, לפחות היא תעשה מזה מיליון וחצי שקל. כל אחד מאיתנו הרי היה עושה את זה בשביל סטיפה כזו, אז למה שהיא לא? ואף לא מילה על כך ששימוש באקט פומבי שכזה לאורך כל ההיסטוריה האנושית היה ביטוי להשפלה, דיכוי, והפגנת עליונות של בעל המאה.
איפה כריס קרוקר כשצריך אותו?
נכון, בואו נודה, נינט לא חווה מעכשיו כל בוקר שואה עצמית, כי כשהיא מביטה בראי, היא עדיין נורא נורא יפה. בכל זאת, יש טעם לפגם בפסטיבל הגלאחנינה, בעיקר בגלל מקבלי ההחלטות סביבה שאפשרו לסוכני "עובדה" להוציא אותה חצי פסיכית רק כי היא הסבירה בדמעות שהיא לא פלקט. אז עכשיו מרשים גם לפרסומאים, שנייה אחרי שהיא חוזרת מחופש, להתערב בטריטוריה הפיזית שלה.מתחת לבית מתרבים הצלמים, כל יציאה שלה בשבועות הקרובים תלווה בדיווח על כל סנטימטר שצמח, היא תאשים את הכתבים העלובים שלא נותנים את אותו משקל (כי הרי נינט ומשקל, זה סיפור ישן) לקריירת המשחק, הזמרה או מה שזה לא יהיה. שבויה בכלוב הזהב היא משחררת את הקלישאות שמצדיקות עבורה את המעשה, שלא תצא קירחת מכל הכיוונים.
אני צופה בה מהצד, עם החיוך והגומה שאף מותג לא יוכל לנכס לעצמו, ומבינה בצער שלעולם לא יקום כאן כריס קרוקר מקומי שיזעק בדמעות שנניח לה. לכל הפחות הוא יבקש הצצה לתגלחת שיער הערווה. היא תקבל את הצ'ק, תמשיך לסבול מתסמונת שטוקהולם ותשלם את המחיר. והוא יהיה הרבה יותר גבוה ממה שרשום על הצ'ק - קוראים לזה איבוד זהות.
