מה שתינו: שנת 2007 - סיכום אלכוהולי

שק החבטות של השנה

במילה אחת: אלכוהול. ובמילים להכביר? הנה, בבקשה: "הקטל משתולל בדרכים", "לילות ספוגי אלכוהול", "שיכורים מתגוללים ברחובות", "הנוער שותה וודקה"... אלה הם רק מקצת מהתאורים שהתרגלנו כבר לשמוע בחודשים האחרונים, ושהפכו למעין מנטרה פוליטית-פופוליסטית של ערבי שישי ופיצוחי מוצאי שבת-מלכה. מסיבות שונות ומשונות, החליט מי שהחליט שהאלכוהול – משקאות אלכוהוליים – הוא שאשם בכל, ועכשיו כל עסקן בגרוש בא עם פתרונות מחץ חסרי כל הגיון ושחר יישומי, אבל כאלה שנראים מצוין על הנייר ועל צגי המחשב של משתמשי האינטרנט ושל מנחי "מבט".

זה התחיל בחוק "שתיים בלילה" של חברת הכנסת ההיא, שאת שמה שכחתי, שבינתיים נגנז ואיש אינו יודע מה עלה בגורלו. המשיך עם משהו של שר התחבורה הנוכחי, שאף אחד כבר לא זוכר בכלל, אבל תאמינו לי שהיה. בדרך – או שמא לפני הכל – היה איזה נסיון (דווקא חיובי, בבסיסו), לעשות סדר במיסוי ולהעלות מחירי אלכוהול זול, והכל נגמר ממש לפני שבוע עם הצעת החוק להגביל פרסום, או לאסור בכלל פרסום, של משקאות כהילים.

הסכנה היא לא בתוכנן של הצעות החוק האלה, אלא בעצם קיומן. למה ולמה? אסביר את המשפט: היות והתוכן של כל הצעות החוק האלה הוא קיצוני להחריד, פופוליסטי וחסר שחר, הן לעולם אינן מתקבלות. מפה מתקבל "אין הסכנה" שבחלק הראשון של המשפט. למרבה הפרדוקס, פה, בעצם זה שהן לא מתקבלות, טמונה הסכנה שבהן.

כתוצאה מזה שההצעות האלה עולות, נוצר רושם כאילו שמחוקקינו ושליטינו מתעסקים בעניין ובבעיה ומנסים לפתור אותה ברצינות. העניין הוא שהם לא עושים את זה. אם ניקח את ההצעה האחרונה – של ח"כ לנדבר – נראה שאין לה תאום ורע בעולם כולו. אמנם אנחנו עם סגולה, ויודעים מה ואיך יש לפתור דברים, אבל עם שתיה ושתיינות יש לנו נסיון מועט, ועדיין יש לנו מעט שיכורים "מתגוללים ברחובות". כדאי לכן שנראה מה עושים בעולם הנאור, ולא במרתפי משטרים אפלים, כשרוצים להתקדם במשהו בחיים; חוקי "יובש", טרדנות חברתית וצדקנות לא הביאו שום תרבות נאורה לגביע הקדוש.

כבר דיברתי וכתבתי על מה שיבואני המשקאות הכהילים והעוסקים בענף צריכים לעשות. בכל העולם, שם המשחק הוא self regulation, וגם כאן צריך לעשות את זה, כשבמידה מסוימת זה קיים: פרסום בטלויזיה רק בשעות הלילה, לדוגמא. הענף צריך להטיל על עצמו סייגים בנושא פרסום. אם אלה יהיו קיימים, יהיה קשה מאוד לבוא עם הצעות חוק שממילא לא יתקבלו, ושאם יתקבלו – חלילה – יהיו גרועות לכולם. בנוסף, צריך להכניס את היד לכיס ולתרום למאמץ ההסברתי-חינוכי, בצורה בה הדברים נעשים בכל העולם.

(צילום: ויז'ואל/פוטוס)

אז מה עושים?

מה שאפשר לעשות ברמת החוק וברמת הרשות המבצעת:

•  צריך להחמיר את הנעשה בתחום מכירת משקאות לקטינים ולהטיל קנסות ועונשים חמורים יותר על מי שעושים כך. יש שמועות שאומרות שהעולם התחתון מעורב בפיצוציות, ושרשויות החוק מפחדות להתערב בנעשה שם. אני המום לגלות את זה, אומר בסרקאזם, אבל לאור הנעשה בעירנו – אני לא ממש מופתע.
• צריך לקבוע אחת ולתמיד חוק סימון נפחים על כוסות משקה – מכל סוג, גם לא כהיל. זה כבר לא עניין כלכלי-צרכני יותר, אלא עניין בריאותי: הקהל לא יודע כמה אלכוהול הוא שותה, ואין זה הוגן שהמדינה תדרוש ציות לחוק ששורשיו לא מאפשרים את קיומו.
• להכפיל קנסות בסופי שבוע: המשטרה עושה מבצעים, עוצרת נהגים... זה טוב ויפה. למה לא להכפיל את גובה הקנס והעונש – אוטומטית, בחוק – אם נתפסת בסופי שבוע, ששם הבעיה העיקרית. זה לא רק הקנס. זה ישדר מסר שעכשיו אתה נכנס ל"אזור הסכנה" – יש בזה מסר שונה. רוצים דוגמא? באוסטרליה זה עובד!
• להסדיר כבר את המיסוי על האלכוהול: כן, היה לי מה להגיד על הרפורמה בשעתו, אבל היה בה גם משהו נכון: העלאה של מחיר המשקאות הזולים מורידה את הצריכה שלהם. אז אנא, חיזרו לרפורמה, רק עשו אותה כמו שצריך – באופן הוגן, בלי מחטפים של גופים אינטרסנטיים.
• הסברה, הסברה ועוד הסברה. בנו אתר אינטרנט, הכניסו בו את כל המידע שקשור באלכוהול ובריאות. מי שרוצה רשיון, שיקרא באתר, ויענה על שאלון בו, או במבחן התאוריה. היפכו את העניין הזה לחלק מקורס נהיגה מונעת, או תנאי לחידוש רשיון, אחת לחמש או עשר שנים. ולמען השם, אל תגבו מבעלי הרכב עוד כסף בשביל זה. אגרות גורמות לאנטגוניזם. ומה על מי שאין לו אינטרנט? יקבל בדואר חוברת ושאלון, שאותו יחזיר בדואר. בלי כסף, בחינם. אין כסף? הנה רעיון: קחו 75 אגורות על כל בקבוק יין ואלכוהול שנמכר בישראל והפנו את הכסף למטרה הזאת בלבד. יחד עם הפקדון הסתמי, זה מגיע לשקל, ותעשו אתם בעצמכם את החשבון, בכמה כסף מדובר בשנה. ובאשר ל- 75 אגורות, אני חושב שמרבית הקהל יעמוד בהוצאה, גם אם הוא קונה בארגזים.
  

קטגוריית השנה במשקאות

זה לא היה היין, השנה, גם לא האלכוהול, אלא הבירה. ב- 2007 ראינו גידול משמעותי מאוד בכל מה שקשור ביבוא מותגים חדשים לישראל. לצד החשודים הטראפיסטים והאירופים הרגילים (והמצוינים), אנחנו רואים כאן בירות מבריטניה, בסגנון מסורתי, סקוטי, תאי, הודי – you name it. הגיעו ויגיעו בירות מארצות הברית ועוד ועוד בירות ממזרח אירופה, ממקומות שלא שמענו עליהם כמעט (אסטוניה??). האחרונה כנראה להגיע השנה היא פרוני, הבירה האיטלקית, ועוד היד נטויה.

לצד היבוא, 2007 הייתה שנה מצוינת לבירות הבוטיק והפרמיום הישראליות: "טמפו", באמצעות מותג סמואל אדמס, לקחה חסות על תחרות הבירה השנתית של מועדון הבירה, ובכך לטעמי הכירה בקיומה של תעשייה ישראלית בוטיקית מהפכנית, שעד עכשיו הייתה קצת מחתרתית. מחוץ לארון, שתי מבשלות הבוטיק המסחריות –Dancing Camel ומבשלת הגולן – ממשיכות לצבור תאוצה ויותר ויותר אנשים מבקשים לטעום מתוצרתן.

הבשלת השנה ממהלכי שנים קודמות

כניסתה של קוקה קולה לעולם היין הישראלי – מהלך שקרה כבר לפני 2007 – באה השנה לכדי ביטוי בצורה הבולטת ביותר מאז שהחברה קנתה את "יקב תבור": הגידול המהיר, החזק, של היקב, וחכירות הכרמים הגדולות מיקבים שקצת התקשו השנה, ניכרות בבציר 2007. נטיעות הכרמים המשמעותיות מאוד שעשו "תבור" ברמת הגולן יורגשו ביתר שאת בשנים הקרובות.

הבשלת מהלך רכישת תבור מתבטא לדעתי במיצוב היקב הזה עם הגדולים – גם אם הוא עדיין לא מייצר מליוני בקבוקים. למה הוא שם? כיון שזה הכיוון, באיזו מסגרת או תחת איזה שם שיהיה. לי אין ספק ש"מהלך קוקה קולה" הוא המהלך שהבשיל השנה ומראה את מלוא הפוטנציאל שלו; לטוב למי שטוב – ולפחות טוב, למי שמזיע.

יינן השנה – יינות לבנים

בשתי מילים: ערן גולדווסר. בשלוש: יתיר סוביניון בלאן.

יינן השנה – יינות אדומים

דורון רב הון, מעמק האלה. למה? בגלל הקברנה פרנק, הסירה; בגלל הפינו נואר מהמקום הכי פחות צפוי... הטיפול ביינות מזנים לא שגרתיים, ההצלחה בייצור יינות אלה – ועוד כשרים - והעניין שזה מכניס לסצנת היין בישראל עשו לי את זה. שאפו.

אלכוהול השנה

גריי גוס, גריי גוס, גריי גוס... בכל בר שני אני שומע "גריי גוס", וכל ברמן שאני מדבר איתו טוען שזה הפייבוריט שלו והבון טון של העונה. אני דווקא מאוד שמחתי על כניסתו של הג'ין הנדריקס לארצנו, ועל הטרנד המתפתח של בקבוקי האבסולוט לאספנים, בעטיפות הפלסטיק המבריקות והמשעשעות – ה"בלינג" וה"דיסקו" - אבל היי, עם טרנדים קשה להתווכח. השאלה רק מה הלאה עם החיבה הזאת למותגי יוקרה בחוגים מסוימים: גריי גוס רד בול?

נוצץ. אבסולוט דיסקו

יצואן השנה

הפרס הזה מגיע ללא ספק לרוברט פרקר, מבקר היין האמריקאי, שאחרי שלא עניין אותו לערוך טעימה מסודרת של יינות ישראליים, הוא עשה זאת בכל זאת בגלל קשרים חבריים עם חבר, משווק יין מקומי, שם. היות וכולנו יודעים כמה שוות נקודות טובות אצל הקיסר בוב, הרי שהיקבים שזכו בציוני 90 ומעלה זכו בקופה, ללא ספק, וכולם בצדק. פרקר נתן ציון "93" לשני יינות: "יער יתיר 2003" של יקב יתיר, ו"הייטס ויין" של יקבי רמת הגולן. אלה הם הציונים הגבוהים ביותר שנתן פרקר ליינות מהאזור שלנו - בתוכם יינות מלבנון (שאטו מוסר המפורסם מאוד) ויוון. יותר מזה: גם בין היינות הכשרים, פרקר (ויש לאמר גם צוותו), שמו את יינות ישראל עם הטובים שביינות הכשרים של קליפורניה – מיקב Covenant – שהיו עד היום היינות הכשרים היחידים שקיבלו אצלו 93.

כולנו מקווים שהשמות רמת הגולן, יתיר, כרמל, קלו דה גת, צרעה, קסטל, פלטר, טוליפ והרי גליל (סידרתי הרשימה באקראי) יהפכו לשגורים ומוכרים יותר בקרב חובבי היין בעולם, לצד שמות אחרים, שמגיע גם להם. לצד הזוכים בקופה הגדולה, הייתי מציע להסתכל גם אל מי שקיבלו 87-89, ומציעים את היינות שלהם, כשרים או לא, במחירים צנועים ולרוב הוגנים: ויתקין, טוליפ, רקנאטי, סגל, ססלוב, אבידן, פלם ואחרים, כי לצד השמחה הרבה, צריך לראות מה שפרקר כותב ולשים לב: בהרבה מקרים, כמויות היין קטנות מדי כדי להיות רלוונטיים לשוק שלו ומחירי היין הישראלי מצטיירים כגבוהים מדי. ציוני 90 ויותר זה לא מספיק, כנראה. לשמחתי יש עוד קול או שניים מקומיים שאומרים את זה, יותר בין השורות או פחות, אבל אומרים. כנביאים בעירנו היינו.

אירוע השנה

ירדן וינטאג' 2007. זה היה החיבור הטוב ביותר שנעשה כאן עד היום בין יין ואוכל, בין גורמה וגורמה, בין שפים ובין ייננים ובין הקהל. מבנה הארוע, כל השפים ובעלי המסעדות, שנכחו בו לצד חובבי האוכל והיין, כל אלה נתנו הרגשה שהיין מארח את האוכל ומוביל אותו, ויקבי רמת הגולן מארחים ונותנים חסות לכל עולם הקולינריה הישראלי, בנדיבות רבה וברוחב יד מקצועי.

פספוס השנה

השקת הקצרין 2003: כל כך הרבה חיכו לו, כל כך הרבה דיברו בו וכל כך מעט נתנו לו במה, וחבל. בתוך ההתרגשות של ירדן וינטאג' 2007, היין המצוין הזה הוצג, נטעם ונעלם לו, כאילו הגיח לשניה וחזר למרתפים. לא נורא, כל יין בא יומו.

לסיום: איש השנה

כולם מדברים על השנה הבאה כשנת המבעבעים. נראה כאן יותר ויותר שמפניות, מבתים גדולים ומבתים קטנים. כבר עכשיו, בשלהי 2007, אומרים המסעדנים ובעלי הברים שיש יותר ויותר מי שחולקים בינהם בקבוק שמפניה (של ממש, כוונתי, לא "כמו") על הבר, לתחילת או לאורך ארוחה. זה מצוין, זה נפלא, ואתם רק צריכים להקפיד שהמחירים שגובים מכם יהיו מתאימים להוזלה שהייתה בזכות הורדת המסוי, וזאת מתחברת אצלי לאיש השנה של הענף, והוא אריק סגל, מ"יינות צרפת ישראל".

הורדת המס על היינות המבעבעים הייתה יוזמה של סגל, ומהלך שניהל בשקט לאורך שנה וחצי, מול האוצר. בכך הוא הביא לא רק תועלת לעצמו וליבואנים אחרים, אלא במיוחד לנו, הצרכנים. בנוסף, המהלך שלו הביא לקביעת הטרנד שיוביל את השנה הבאה, שנת 2008, שתהיה, באמת ללא ספק, "שנת המבעבעים".

שגיא קופר עורך את אתר היין "בקבוק "