איך נפלו המרצים? "לא היה דם בקמפיין"

מאבק המורים העל-יסודיים, שעורר הד ציבורי עצום, מאחורינו. לפנינו - ביקור בוש ופרסום דו"ח וינוגרד. בין לבין, נדחק מהתודעה מאבקם של חברי הסגל הבכיר באוניברסיטאות. ביום ראשון ייגמר הסמסטר הראשון של שנת הלימודים האקדמית, והשנה האקדמית כולה תעמוד בסכנת ביטול. נראה שזה לא ממש מזיז למישהו. אז כיצד הלך לאיבוד מאבק הפרופסורים?

• הצעה לסיום השביתה: בורר יבדוק שכר המרצים
  

"מאבק לא סקסי". הדיון אצל נשיא בית הדין (צילום: אלכס קולומויסקי)

יועץ התקשורת הצר על כך שמאבק ציבורי בישראל יכול להצליח רק אם הוא אלים דיו. "במדינה הזו לא מבינים שום דבר חוץ מאלימות", אומר דבי. "מאבק ציבורי יעלה לראש סדר היום הציבורי רק אם תהפוך שולחנות. מעבר לכך, במציאות המדינית-ביטחונית הנוכחית - כשיש אירועים ברצועת עזה, בוש מגיע לישראל ווינוגרד מתקרב - מאבק המרצים נדחק לשולי סדר היום".

לדבריו, בניגוד למאבק המורים, קיים קושי רב להסביר לציבור את חשיבות המאבק של הסגל האקדמי הבכיר. "קהל היעד של המורים היה גדול מאוד ונגע להמונים. כשמדובר ב-4,000 מרצים הנאבקים על נושאים שישפיעו על המדינה בעוד כמה שנים, המאבק לא נתפס כ'סקסי' מספיק, ולא נוגע לבעיות היומיום של הציבור".

למגבלות הקמפיין, טען דבי, היו השפעות רבות על הצלחת המאבק. "ארגון המורים משופע בכסף, ובקמפיין שלהם הושקעו מיליונים רבים. בקמפיין של המרצים הושקע בקושי חמישה אחוזים מה שהשקיעו המורים. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לשים מודעה אחת קטנה בעיתונים, ולא יכולים לנהל קמפיין חוצות כפי שעשו המורים".

"התקשורת פונה למכנה המשותף הנמוך ביותר"

יועץ התקשורת מוטי מורל, שהוביל את קמפיין ארגון המורים, סבור שקמפיין ההשכלה הגבוהה לא מנוהל נכון. "לפני השביתה, היה צריך לפרסם כתבות על בריחת מוחות, על ההשקעה של ישראל בכל מוח כזה, שיורדת לטמיון כשהמוח עוזב את הארץ. כתבות על מדענים ופרופסורים שמצליחים מאוד בחו"ל. כך היו מצליחים ליצור דיון סביב הבעיה הלאומית והיה קל יותר לומר - שכר המרצים הוא הסיבה לכך. כך פעל הצבא שנאבק נגד בריחת המוחות, והשלטון נרתם לפתור את הבעיה".

פרופ' יריב בן-אליעזר, יועץ אסטרטגי מבית-הספר לתקשורת סמי עופר במרכז הבינתחומי בהרצליה, סבור שנבצרותו של מאבק הסגל הבכיר מסדר היום הציבורי נובע מאופיהּ של התקשורת: "התקשורת סנסציונית, צהובה ולא הוגנת, ומוּנעת משיקולי רייטינג. את התקשורת לא מעניין מאבק המרצים, לא חצור-הגלילית ולא מצוקת התעסוקה בקריית-שמונה. פרצו לידוען לבית - זה מעניין אותם, מישהו נהרג בתאונה - זה מעניין אותם, פרשת הכדורסלן וויל ביינום - זה מעניין אותם. התקשורת נשכנית רק במקום שיוצא ממנו הרבה דם".

לדברי פרופ' דורון, בימים האחרונים נרשמת התעשתות מצד המרצים, והמאבק ממוקד הרבה יותר. "הוצבו יעדים ברורים והמאבק מנוהל כקמפיין נגד ביטול הסמסטר. ראש הממשלה מוצג כאחראי הישיר, והמאבק נהפך רציני יותר. המחירים ברורים ועולים מיום ליום".

פרופ' דורון סבור כי היעדר העניין הציבורי המועט במאבק המרצים נובע מחוסר מוּדעות בציבור לסכנה הגדולה האורבת לו אם ההשכלה הגבוהה תיכשל במאבק. "האיום על החברה אינו מיידי, וניתן יהיה למדוד אותו רק בעוד 20-10 שנה. לכן הציבור לא מבין שהמוחות שעליהם נשענת המדינה - המשאב העיקרי שיש לנו במדינה - בורחים. זה איום קיומי".