קשיש, הכן עצמך להפרטה
כשהמדינה רוצה לחסוך עמלות שגובות חברות הסיעוד עבור שירות שהן נותנות באופן מקצועי, אין לעשות זאת על גבם של הקשישים דווקא
כשהכותרות בעיתונים הכריזו על "מהפכת הסיעוד", אפשר היה לחשוב שהנה סוף סוף יפסיקו חברות הסיעוד לגזור קופון שמן מכספי המדינה כדי לטפל בקשישים, ואלה יקבלו את הקצבה ישירות אליהם ויבחרו מי יטפל בהם. לכאורה יכול הקורא התמים לשמוח, זה הרי נשמע כל-כך פשוט וכל-כך נכון: אנשים יקבלו את הכסף ויקבלו אחריות לחייהם, כמו שביבי אוהב. אך לא דאגה לקשישים יש במניפולציה האחרונה מבית פקידי האוצר, אלא נסיון לחסוך כמה מליוני שקלים (ובמונחי תקציב המדינה מדובר בכמה גרושים) על גבם של הנזקקים לטיפול סיעודי.
את הרצון לקצץ בתקציב המדינה מכסות מלים גבוהות על דאגה לקשישים ולזכויותיהם. מה פשרה של הצעת האוצר? המדינה תעביר ישירות לקשישים 80 אחוז מהתעריף הניתן להם היום באמצעות חברות הסיעוד לצורך סיוע. אם עד עכשיו שילמה המדינה 28.5 שקלים לשעת טיפול בקשיש לכל חברה, כעת יקבל הקשיש עצמו רק 27 שקלים וילך לחפש מישהו שיטפל בו. הטענה של האוצר היא שהמהלך יביא להורדת עלות השירות שגובות חברות הסיעוד עצמן. ונחשו על גופו של מי יתבצע הניסוי הזה בכוחות השוק?
האיום שגלום בתוכנית האוצר על הקשישים אינו אובדן של 1.5 שקל לשעה. האיום הוא באובדן של שירות הנחוץ להם כאוויר לנשימה, לא פחות מכך. כבר שנים שהאוצר שוחק עוד ועוד את היקף הטיפול הסיעודי שמקבלים זקני ישראל הנזקקים. “תכנית החיסכון" של האוצר מחסלת כל סיכוי שיקבלו טיפול ראוי לשמו, ומדובר בפגיעה ישירה בכבוד האדם הבסיסי ביותר, בביטחון שיהיה מי שילווה אותם לשירותים, יאכיל אותם, ילביש אותם בבוקר ויניח אותם במיטה בלילה.
את מי רוצה האוצר לשלוח לרכוש שירותים בשוק? לא את מנהלי הרכש של דנקנר או תשובה. קשישים בני 80 ו-90, התלויים באופן מוחלט בבני משפחותיהם. מניין הביטחון שהכסף אכן ישמש לטיפול שעוד ניתן להבטיח לקשיש בסכומים המגוחכים האלה? וגם כשהכוונות טובות, האם בני משפחתו של כל קשיש יודעים אכן לעמוד לבדם מול חברות הסיעוד ולבחור את השירות הנכון ביותר עבור יקירם? כך או אחרת, התוצאה הסבירה ביותר היא פגיעה בקשיש.
חברות הסיעוד יכולות להבטיח ניהול וטיפול בקשיש באמצעות פקוח ישיר: הכוונה של משפחות ומטופלים, הדרכה, הכשרה ותמיכה, שמירה על זכויות הקשיש, טיפול בבעיות העלולות להיווצר בין העובדים למשפחות, ומתן מענה לצרכים נוספים של הקשיש ובני משפחתו.
בנוסף, יכולות חברות הסיעוד למנוע בעיות שעלולות לצוץ במהלך הטיפול הסיעודי בקשיש, ולהגן עליו כמו גם על המטפל שהותאם לו: החברות מפקחות על תנאי מגורים בלתי סבירים של העובדים, וערות לתנאי ניצול אם קיימים. מצד שני, הן יכולות לאתר עובדים שאינם מתאימים או חלילה מנצלים קשישים בודדים. הן גם יכולות לתת מענה לצרכים נוספים כמו החלפת מטפלים היוצאים לחופשה.
מדינת ישראל עוברת בעשור האחרון תהליך מסוכן של הפרטת כל המערכות החברתיות והסתלקות המדינה מאחריות לאזרחיה, מעבר ממדינת רווחה סוציאל-דמוקרטית לחברה קפיטליסיטית בה רק החזק שורד. את ההידרדרות הזו חייבים לעצור עכשיו, למרות שכבר מאוחר מדי.
אל מול הנאומים המצוחצחים של בכירי האוצר, יש להציג תמונות ושמות של אותם קשישים העומדים להיפגע. חברי הכנסת הם שצריכים לבחור למי מהשניים הם מחויבים, לאוצר או לעם. הם שצריכים להחליט אם הם בעד הפגיעה בחוק הסיעוד או בעד אחריות המדינה לקשישים.
גברי ברגיל, מזכ"ל התנועה הקיבוצית
לפנייה לכתב/ת 
