"נולדתי במולדובה, בת אמצעית בין שלושה אחים, ואני חיה כיום בתל-אביב. אבי יורי נפטר כשהייתי בת שלוש. כשעלינו לארץ דיברתי רומנית בלבד, ולמדתי בכיתת עולים עד שהדבקתי את הפער. בסופו של דבר סיימתי את לימודיי בתיכון עירוני ו' עם ממוצע בגרות של 98. הייתי מדריכה בארגון "אחרי", מה שקיצר משמעותית את הקליטה שלי, וכיום אני עובדת כרכזת היסעים בחברה סלולרית.
"אחרי מות אבי הפכנו למשפחה של שלוש נשים. אמי, אחותי הגדולה ממני בשנתיים, ואני. אנחנו עדיין תא חם ובטוח של נשים שסומכות זו על זו בכל. אמי התאהבה בארץ והחליטה שזה המקום בעבורנו. ההתחלה לא היתה קלה, אפילו מזג האוויר היה דבר שצריך להתרגל אליו. בהמשך אמי נישאה שוב. הנישואים אמנם לא הצליחו אבל זכיתי באח מקסים, כיום בן שש.
"אני זוכרת איך יום אחד, כילדה, אחותי ואני קפצנו בחדר, ואמא ואבא נכנסים מחופשים לאריה ואנחנו רכבנו עליהם. זמן קצר אחר-כך אבי נהרג בתאונת אופנוע. הוא היה בן 28, איש גדול וחזק, ואני הייתי קטנה מדי להבין את גודל הטרגדיה. רגע מאושר בחיי היה ביום ההולדת ה-18 שלי. באתי לכיתה והתברר שכולם הגיעו לפניי, והמורה ביטלה את השיעור הראשון כדי לחגוג לי עם בלונים, עוגה ומתנות. התרגשתי עד דמעות.
"אני מתכננת ללמוד יחסים בינלאומיים ומדעי המדינה, להיות דיפלומטית ולעבוד במשרד החוץ. אני שולטת בעברית, אנגלית, רומנית ורוסית, ומאמינה שבדיפלומטיה נכונה אפשר לפתור הרבה בעיות".
