"נולדתי בסיביר, בת יחידה לאימי לודמילה, עובדת בחברת תרופות, ולאבי יורי, בעל עסק ברוסיה שלא עלה לישראל. כיום אני מתגוררת בכפר-סבא, שם סיימתי את לימודיי במגמת ספרות ולשון בתיכון גלילי. אחרי תום השירות לאומי בבית החולים מאיר אני עובדת כדיילת ועוזרת הפקה בחברת אירועים.
"גדלתי באומסק, שהיא עיר גדולה, ומגיל צעיר רקדתי בחוג לריקודים סלוניים, שיחקתי כדורסל וציירתי. בגיל 16 עליתי לארץ עם אמי ובעלה, ויקטור. כילדה לא גדלתי באווירה יהודית ולא הכרתי את השפה והתרבות היהודית, וכשהודיעו לי שאנחנו עולים הייתי בהלם ובכיתי. השנה הראשונה בישראל היתה טראומטית - למרות שהלימודים, חוץ מלימודי העברית, לא היו לי קשים - עד-כדי-כך שאמי הסכימה שאחזור לסיביר עם סבתי. אבל עד שהיא באה לביקור, כבר לא רציתי לשמוע על החזרה.
"היה לי חבר נעורים ונפרדנו כשעליתי לארץ. כשהגעתי לביקור פגשתי בו במקרה, זה היה מרגש מאוד, אבל אחרי שחזרתי לארץ הקשר נותק. אנחנו שייכים לעולמות שונים והרגשתי שכבר אין בינינו נקודת מפגש.
"אני רוצה ללמוד פרסום. זה מקצוע יצירתי, שמשלב יכולת מילולית ויש בו גם אלמנטים של משחק. אולי זה יאפשר לי גם להגשים חלום של עבודה בטלוויזיה".
