"אני חיה בחיפה עם אמי דורית, מנהלת חשבונות. אבי, מוטי ז"ל, נפטר כשהייתי בת שלוש, ויש לי שלושה אחים נוספים. למדתי במגמת התקשורת בתיכון ליאו בק בחיפה, וכיום אני משרתת בצה"ל כמש"קית חינוך בחיל האוויר. אני נהנית מאוד בשירות הצבאי. עברתי קורס מאלף בנושא ארץ ישראל וקל לי להחדיר ציונות בחיילים שלי.
"אני הג'ינג'ית היחידה במשפחה, מתבלטת בגלל צבע השיער ובכל מקום בו היה קצת בלגן תמיד הייתי 'החשודה המידית'. אני מעריצה את אמי, אישה חזקה ששמרה על מסגרת וקשר הדוק בין כולנו. לימים היא נישאה בשנית, ומהמסגרת הזו יש לי אחות קטנה, בת תשע. את אבי, שנפטר ממחלת הסרטן בגיל 42, אני זוכרת בעיקר מתמונות - ויש בי געגועים לאדם שבעצם לא הכרתי ממש.
"כילדה קטנה הערצתי את חני נחמיאס, הייתי מסתובבת בבית עם מיקרופון ועושה פוזות של שחקנית וזמרת. יום אחד לקחו אותי לבקר מאחורי הקלעים של הפסטיגל, שם הופיעה חני, ראיתי אותה מקרוב והרגשתי שחלומי התגשם. חלום הבמה עוד לא עבר לי, אבל אני לא בטוחה אם זה יהיה משחק או בימוי.
"המוטו שלי? למדתי שהחיים אינם נמדדים לפי כמות הנשימות שנושמים, אלא לפי כמות הרגעים בהם עוצרים את הנשימה".
