"נולדתי ברוסיה ואני מתגוררת בתל-אביב. אימי אולגה היא עוזרת לגננת, אבי ווציסלב עובד בתעשייה האווירית, ויש לי אח בכור. למדתי בתיכון אורט סינגלובסקי והיום אני משלימה את בחינות הבגרות, עובדת בסוכנות דיילות ומתופפת בהרכב הבנות אפקט און אס.

"גדלתי בעיר קטנה על גבול סין ועד גיל 12 לא ידעתי שאני יהודיה. סבי, ניצול שואה שאיבד את בני משפחתו בגטו, העדיף לא לדבר ולא לספר על כך. לא היה שם קל ולא גדלתי כילדה מפונקת. חיינו במקום מושלג וקר, לעתים בקור של מינוס 40 מעלות. כשסיפרו לי שאנחנו עולים לישראל ושמדובר בארץ חמה, לא היתה מאושרת ממני. הקליטה לא היתה קלה. רק אחרי שלמדתי עברית, מצאתי חברים והתחלתי ליהנות מהאווירה הישראלית, הבנתי שהגעתי הביתה ושכאן אני רוצה להישאר.

"מה הכי ישראלי בעיני? החמימות והיחסים בין האנשים. ברוסיה, אם יקרה לך משהו ברחוב, אין מצב שמישהו יעצור. וכאן? כולם יבואו לעזרה.

"אני אחת מניצולי הפיגוע הנוראי בדולפינריום. באותו ערב יצאתי לבלות עם חברות, מצאתי על הרצפה חמסה ענקית, לקחתי אותה - ואני מאמינה שהיא שמרה עליי. הייתי בכניסה למועדון כשאירע הפיצוץ. מסביב היה המון דם. החברות הטובות שלי ניצלו אבל היכרתי אנשים שנהרגו. מאז השתנתה כל הגישה שלי לחיים, דבר כבר לא מובן מאליו. אני יודעת שהחיים קצרים, שצריך ליהנות, למצות ולא לפספס דבר".