"אני מתגוררת בבאר-שבע עם אמי רותי ואבי חיים, שעובד במכון התקנים, בת שנייה בין ארבעה ילדים. אני בוגרת מגמת התקשורת ומדעי החברה של תיכון עמל על-שם ניומן בעיר. שירתי בצה"ל כאחראית ניהול מלאי, וכיום אני עוסקת בהדרכת מחשבים במסגרת "מחשב לכל ילד" - ומתכוונת ללמוד גיאוגרפיה ותכנון סביבתי באוניברסיטת בן גוריון.
"אני באר-שבעית בנשמה ומשוכנעת שזו העיר המושלמת לחיות בה. גדלתי בבית פתוח, שנתן לנו יד חופשית ופיתח את הסקרנות של כולנו. טיילנו הרבה בארץ, מהסחנה ודגניה בצפון ועד חופי הים של עזה בימים שלפני הפינוי. ברקע תמיד נגנו אצלנו שירים של הביטלס והדורס, שאני אוהבת גם כיום. הייתי 'טום בוי' אמיתית, ילדה שמטפסת על עצים, אוהבת ספורט ורוכבת על אופניים. כיום, בזמני הפנוי אני נהנית לשבת עם הכלבה שלנו בפארק.
"כשהייתי בת חמש, ולא לקחו אותי למשחק כדורגל עם האחים שלי, ברחתי לבית סבתי - שגרה בקצה השני של העיר. אחרי שש שעות הגיעו אליה שוטרים. בדיעבד התברר לי שהוריי המבוהלים העמידו את כל המשטרה על הרגליים.
"נקודת המפנה בחיי היתה צפייה בסרט מזעזע על שחיטת סוסים. מאז אני צמחונית, והחג האהוב עליי הוא שבועות, חגם של הצמחונים. המוטו שלי בחיים? אנחנו לא צריכים לנסות להבין את העולם כל הזמן, עלינו להתאים את עצמנו אליו".
