סיור בגולן: מבזלת ועד מבשלת
למרות הקור, שגיא קופר מצפין עד לרמת הגולן, מבקר ביקב "בזלת הגולן" וטועם יין ולאחר מכן ב"מבשלת הגולן" שם הוא טועם בירה. ולקינוח - טעימה מיינות יקב "קלו דה גת"
הרוח משתוללת בחוץ, קר ואפרפר, והחזאים מנבאים שלג בהרי הגולן, ירושלים ושות'. עת מצוינת להתסגר בבתים ולא לזוז, עד עבור זעם. יש, כמובן, משוגעים לדבר, שיוצאים מהבתים המחוממים שלהם אל הקור, ומוצאים עניין בשלג, כאילו שלא ראו מים קפואים בגוון לבן בחיים שלהם. שיבושם. אם אתם מהסוג הזה, אני יכול להציע לכם סיבוב קצר נוסף ברמת הגולן – הפעם ב"בזלת הגולן" ובמבשלת הבירה בקצרין – וגם משהו על גבול הרי ירושלים – קלו דה גת, שבשכנות לקיבוץ הראל.
נלך מצפון לדרום
יקב בזלת הגולן
הוקם לפני מספר שנים (בציר ראשון 1998) על ידי יואב לוי במקלט ביתו. הוא היה בתחילה שותפות בינו לבין אסף קדם, שכנו למושב (קדמת צבי) ואז נפרדו דרכיהם. בזכות מקרה – מכירת ארגז יין אקראית לקבלן ירושלמי – החליט יואב להפוך את היקב לעסק. לאחרונה הוא הרחיב מאוד את הפעילות והשקיע במרתף, שלצידו חנות קטנה ושולחן טעימות - מרכז מבקרים מושקע ואינטימי. החל מבציר 2004, יואב גם הפך את היקב ליקב כשר. והשנה הוא נטע חלקת כרם חדשה בסביבות אל רום, בגובה של 960 מטרים.
בזלת הגולן מייצר יינות קברנה סוביניון ומרלו בלבד (שרדונה – בדרך). למעשה, עד לשנת 2006, ייצר היקב רק יינות קברנה סוביניון בשתי דרגות יישון. בשנת 2006 הוסיף יואב גם מרלו, כך שהיום יש לו למעשה שלושה יינות. כל היינות הם יינות זניים לגמרי (100%), ובעלי דרגת כהל גבוהה יחסית – 15%, הודות לדרגת הבשלות שלהם בבציר (רמת סוכר גבוהה). יואב בוצר אותם בסגנון זה במיוחד, כיון שלדבריו הקהל שלו אוהב את היינות שלו כך – כהילים, בעלי גוף ועל הצד המתקתק של הפרי, עם חומציות יחסית נמוכה. היקב מייצר כ- 35000 בקבוקים בשנה.
מרלו רזרב, 2006 - הענבים ליין הזה מגיעים ממושב שעל – בגובה של 800 מטר, לערך – כולם מחלקה אחת. היין מתישן 10 חודשים בחביות סגן מורו חדשות ומושאר בבקבוק לשלושה חודשים נוספים לכל הפחות, לפני השיווק.
הצבע אדום, לא אטום. באף, ליין יש לא מעט עץ. תחתיו אפשר להרגיש בנקל בארומות של דובדבנים, פרחים ומעט ירוק. בפה, היין חלק, טאנינים משתלבים היטב והאלכוהול הגבוה אינו מורגש. סיומת בינונית ארוכה ומתובלת והיין מחליק היטב ויפה בגרון. יתאים לבשר אדום או טלה, ברוטב שבו פירות כהים – שזיפים או פירות יער, למשל, וגם לגבינות כחולות. (15/20). 140 שקלים לצרכן.
קברנה סוביניון 2006 - תווית ברונזה – הענבים מקדמת צבי. היין מתישן כשמונה חודשים בחביות אמריקאיות וצרפתיות, ועובר התבגרות נוספת בת חצי שנה ביקב, לפני השיווק. האף עדיין סגור, כאשר לאיטם יוצאים גווני שוקולד ווניל של החבית. תחתם פירות אדומים כהים ומעט ברט ואנימליות. זהו יין מעניין, בעל פה חלק וטוב, סיומת טובה עם מעט מרירות. (14.5/20) 105 שקלים.
קברנה סוביניון ריזרב - תווית כסף – 2005 - התישנות של 20 חודש ועוד שלושה חודשים בבקבוק. זה היין המועדף עלי מבין יינות היקב. מאוד אנימלי, ואז מנטה – לא אקליפטוס, אלא ממש מנטה. הפה חלק, בשרני, קצת מינרלי. תיבול טוב, חומציות מאוזנת – לא מצאתי שהוא פחות מדי חומצי – וטאניות טובה. מבחינת התאמה לאוכל הוא יותר לאוכל צלוי ומתובל, מאשר לתבשילים ארוכים. גבינת עיזים תתאים כאן גם – אם היא מיושנת. (15.5/20). מחיר בקבוק הוא 140 שקלים.
מבשלת הגולן
כן, אנחנו עושים הפסקה קלה לבירה, בגלל שאנחנו בדגש אזורי הפעם.
מבשלת הגולן הוקמה לפני כשנתיים על ידי חיים אוחיון (כן, בדיוק – זה מהכדורסל), נפתלי פינצ'בסקי (בית המשקאות של נפתלי), שבינתיים יצא מהשותפות, ושותף נוסף. ההקמה הייתה למעשה פרוייקט מפתח, כלומר כזה שבו המבשלה מגיעה כולה, ציוד, מתכונים והדרכה, מגרמניה. הברומייסטר שהגיע לכאן, ניקולס, נשאר עוד קצת ועוד קצת, עד שנראה שזהו, הוא פה כדי להשאר.
המבשלה מייצרת שלושה סוגים של בירה באופן סדיר, ולעיתים מייצר ניקולס גם בירות עונתיות כאלה או אחרות, בעיקר לארועים או כדברים עונתיים. זה בהחלט היחוד והתפקיד, בעצם, של מבשלה אזורית-בוטיקאית כזאת.
"עמק" - בירה לאגר בהירה, ו"גולן" – בירה אדמדמה, שעשויה בשמרי אייל בתסיסה של לאגר (קרה וממושכת יחסית) ובירת חיטה – גליל – שמוגשת בכוס צרה וגבוהה. בכל המקרים, התסיסה הראשונה היא תסיסה מהירה ב-19 מעלות, ואחר כך מורדת הבירה למרתף המכלים, להמשך התפתחות בטמפרטורות קרות.
מבין הבירות, בירת החיטה היא זאת שהתחבבה עלי ביותר: היא טובה, נעימה מאוד ועדינה. הלאגר בסיסית ונעימה, אבל קצת חסרה "אופי", וכך גם הבירה הכהה.
הבירות פונות לחתך מבקרים כללי, לאו דווקא של חובבי בירה, וזה מצוין בעיני. המבשלה עושה בכך הרבה מאוד לא רק לטובת כיסה שלה, אלא גם לקרוב המשקה לכל מי שתמיד חשבו שבירה היא משקה מריר מאוד מצד אחד, או קשה ואלכוהולי, מצד שני. ההזדמנות לטעום מהכל, לבחור מה אוהבים ומה אוהבים יותר, הפתיחות בהסברים ובסיור שניתן לעשות במקום, והשילוב של אוכל באיכות, כמות ובמחיר הוגן, עושים את המבשלה למקום מצוין לביקורים.
האוכל – בין אם מרק, קדירות, המבורגרים או נקניקיות – מתאים מאוד לבירה שמגישים במבשלה, וכשאתם בסביבה, מטיילים או נופשים, אני ממליץ מאוד לנסות את השילוב של הדברים.
קלו דה גת לקינוח
הקינוח הוא הפעם כבד. קלו דה גת ממוקם אצלי בחמישיה הפותחת של היקבים בישראל, עם יינות שמוכיחים את עצמם שנה אחר שנה. היקב לא ממש פתוח למבקרים, אלא בהזמנה מראש.
"קלו" שייך לאייל רותם והוא פרוייקט משותף שלו ושל קיבוץ הראל. רותם הוא קבלן ירושלמי חובב יין, שלמד לייצר יין בעיקר באוסטרליה, ביקבים שונים. היחוד שלו הוא שהוא משתמש בשמרים טבעיים ובתסיסות פתוחות בחלק מהמקרים. הענבים מגיעים מאזור היקב ממש, כולל נטיעות חדשות של סירה – הלהיט הגדול של היקב – שנעשו השנה. רותם נטע כרם נוסף כדי לענות על הביקוש ליינות שלו מזן זה, ממש בין היקב והקיבוץ.
שנסון 2007 - זהו יין לבן, בלנד של שרדונה – 70% - והיתר סמיון, שנין בלאן וויונייה בחלקים שונים. צבע זהב חיוור מאוד, עם טינט ירקרק. אף פירותי, נעים ומעט ברטי, מאוד לימוני. אחרי מעט זמן יוצאים ניחוחות טרופיים של שרדונה, אפרסקים, משמש, מהויונייה. בפה היין מעט מחוספס – נעים. האף נשאר יציב לאורך זמן, וסביר שהיין יהיה טוב לשתיה גם בשנה הבאה ויותר מזה. (15.5/20). יהיה טוב מאוד עם מגוון של מאכלי ים ודגים. לא אספרגוס...
שרדונה 2006 - היין עובר את כל תהליכי התסיסה בחביות, מרביתן משומשות, בהן הוא שוהה בסופו של דבר כשנה. מדי שנה, זהו אחד מיינות השרדונה הטובים שעושים בארץ (בעץ), וגם בבציר זה הוא מקבל ניקוד גבוה. זהו יין בעל גוף, עם אלון מורגש, אבל משתלב יפה ומוסיף – לא משתלט. פה חלק, עגול, מעט יבש וטאני. לא חומצי מאוד; הוא חלק וחמאתי. סיומת בינונית-ארוכה, מתובלת וטובה. (15.5/20) 14% כהל. אבוקדו בשל, רך מתקתק, פולנטה חמה ועשירה וסקאלופס יהיו מדהימים עם יין כזה.
קברנה סוביניון הראל 2006 - מכיל 87% ק"ס, 9% מרלו ו- 4% פטיט ורדו. 14% אלכוהול. זהו יין שבשלב זה חייב לא רק חדרור, אלא המשך יישון, לפחות לשנתיים. הוא בעל צבע סגול אטום. אף מאוד כבד, עם טיפה ירקרקות שמתפוגגת. יוצאים פירות יער סגולים, שזיפים ומשהו בושמתי, יפהפה. בפה הוא מאוד מאוד טאני, כמעט קשה, אבל הוא לא יין כבד או בומבסטי, אלא אלגנטי. (16/20).
סירה הראל 2006 - מכיל 85% סירה, 15% קברנה סוביניון. יערה, סיגליות, פרחים מתוקים – אף מאוד בושמתי. היין מעט gamy, אבל לא בשעורים של בצירים קודמים (2004, למשל). הוא טאני במידה טובה, עוצמתי, עם הרבה דובדבנים חמוצים בפה. סיומת טובה, עם מרירות קלילה שמוסיפה ליין. (17/20). 14% אלכוהול. למאכלי בשר צלוי, ברווז, פטריות יער ביין. 110 שקלים לצרכן. קניה טובה מאוד.
קלו דה גת 2004 - עשוי 63% קברנה סוביניון, 30% מרלו ו- 7% פטיט ורדו. 20 חודש בעץ צרפתי חדש. צבע סגול-אדום, ללא סימני גיל. אנימליות באף, עם גווני ירקרק, ולאחר מכן קרום חלה עשיר, פירות שחורים וליקוריץ. מתקתק במתקפה. חומציות טובה, מאוזנת, פה בינוני ואלגנטי – לא בומבסטי. טאנינים עדיין קשים, אפילו מאוד. סיומת ארוכה וקצת "עצית" בשלב זה, אבל תתרכך עם התבגרות היין. (17/20) לשתיה בעוד שנתיים לכל הפחות. 159 שקלים. קניה טובה.
סירה סיקרא 2004 - היין מחביות נבחרות ומיושן 22 חודש – כל החביות צרפתיות, וחדשות. מפתיע עד כמה היין עדיין צעיר, גם בצבע, גם באף. אחרי מספיק זמן הוא מוציא את גווני הפרחים האופייניים לזן, קרום חלה ומשהו מעושן, אבל עדיין מוקדם להבחין בשכבות נוספות. בפה הוא חלק מתחת לטאנינים, מאוזן מאוד. סיומת בינונית-ארוכה. היין עדיין לא לשתיה, אולי בשנה הבאה. (17.5/20). 230 שקלים, אם תצליחו למצוא.
מרלו סיקרא 2003 - סגול אדום אטום, שוליים גבוהים, מדורגים, סגלגלים. ירוק באף הראשון ואז עשיר ומאוד מגוון, שזיפים. הוא בעל שדרה חומצית טובה מאוד וסיומת בינונית-ארוכה. גם זה יין שעדיין יכול לחכות יפה שנתיים לפחות לפני שניתן יהיה להנות ממנו במלואו. (17/20). 230 שקלים. מתאים למאכלי בשר ציד, בשר אדום צלוי, גבינות עיזים עשירות במיוחד.
שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "
