יום משפחה שמח?

בעודנו מציינים את יום המשפחה, עלינו לזכור כי בישראל של 2008 רבים אינם יכולים לחגוג באמת את היום הזה, כשאהבתם נותרת מחוץ לחוק.

במדינת ישראל אין כלל הגדרה חוקית למוסד המשפחה, ולכן המדינה מתייחסת רק למשפחה המסורתית – גבר ואשה יהודים שנישאו ברבנות הדתית. אך 42% מהמשפחות בישראל אינן עונות להגדרה: ידועים בציבור, בני דת אחרת, חסרי דת, נשואים אזרחית, חד-הוריים, מהגרי עבודה, משפחות מעורבות ובני זוג מאותו מגדר. כל אלה סובלים מאפליה ופגיעה בזכויותיהם הבסיסיות: החל מהעדר הכרה בטקסי נישואים אישיים שמותאמים להשקפת עולמם, וכלה במניעת סיוע בטיפולי פוריות.

הזוגיות האלטרנטיבית עולה כפורחת ומהווה רק דוגמא אחת לאובדן האמון של הציבור הישראלי במוסדות הרבנות והמדינה בכל הקשור לניהול חייו האישיים. האשם המרכזי מונח לפתחו של המחוקק, שלא השכיל לתת מענה לצרכי החברה ההטרוגנית שצמחה כאן. כך למשל, כ-290 אלף עולים חדשים אינם רשומים כיהודים במשרד הפנים. מדובר באוכלוסייה גדולה שכל מוסדות המדינה מפלים לרעה: הם אינם יכולים לקבל שירותי דת כמו נישואים וקבורה, והם אינם זוכים להטבות הניתנות לבני זוג נשואים. 

אוכלוסיית העובדים הזרים אינה כלולה בנתונים הרשמיים והיא מונה מעל 150 אלף בני אדם. נישואים מעורבים של מהגר עבודה ובן זוג יהודי, כלל לא מבטיחים היחלצות מרדיפות המדינה ומשטרת ההגירה. להיפך, זו תחילתה של מסכת ייסורים ביורוקרטית.

אוכלוסייה מופלית לא פחות בישראל היא זו של המשפחות החד-הוריות, שבעשור האחרון גדל היקפן פי שתיים. כיום כ-175 אלף ילדים גדלים במשפחות שבהן הורה אחד בלבד (91% גדלים אצל האימהות). משרד הדתות שקורם עור וגידים, מאיים בכך על עשרות אלפי משפחות חדשות שלא יקבלו את אישורו להתקיים.

משפחות חד הוריות אינן זוכות לשום תמיכה המהווה עידוד כלכלי שיאפשרו להן השתלבות במשק העבודה. הן מקבלות קצבאות וגמלאות מצומצמות, שמעמידות אותן במעמד נחות. אין המדינה דואגת לשירותים שיאפשרו למשפחה חד הורית להשתלב בשוק העבודה ועל אחת כמה וכמה כאשר מדובר בגבר שהוא חד הורי.  

הוראות משרד הבריאות אוסרות עדיין על מתן שירותי פונדקאות לנשים שאינן נשואות. המוסד לביטוח לאומי מסרב להעניק דמי לידה לשני גברים המגדלים יחד את בנותיהם התאומות. משרד הפנים לא נותן הסכמתו לכל זוג אמהות לרשום את ילדיהן המשותפים. ועוד כהנה וכהנה מגבלות, המהוות הוכחה מצערת לקיבעון המחשבתי ואינן מאפשרות לתת מענה אמיתי לחברה הישראלית.

בהיעדר חקיקה מתאימה, טופחת המציאות על פני כל רגולציה, והיא חזקה ובועטת גם כשלא נוח לקבל אותה. כבר עשרות שנים אנו פועלים למען הכרה ערכית וחוקתית בכל סוגי התאים המשפחתיים בישראל, והשוואת זכויותיהן של המשפחות מכל הסוגים והמינים.

עבורנו יום המשפחה הוא יום חג, אך בה בעת הוא גם חייב לשמש יום של חשבון נפש עבור החברה הישראלית. שכן כל עוד כלל המשפחות אינן יכולות לחגוג ביום זה – יום המשפחה הוא יום חג פגום. אחד הצעדים שבעזרתם ניתן לתקן את המעוות, הוא חקיקת חוק יסוד "המשפחה", שייצור תשתית חוקתית למעמד המשפחה בישראל, כי עד כה היא לא זכתה להגדרה.