הבהלה לשלווה: קיצור תולדות הספא

העיסוי בבוץ לא נולד אתמול והוא ותיק בערך כמו ים המלח עצמו. כבר בימי בית שני היו מגיעים לים המלח להתרפא באמצעות ‮"‬מי המרפא‮" ‬הטבעיים, עתירי המינרלים והחום הטבעי‮, ומרבצי הבוץ השחור המרפא.

באמצע המאה ה-19 תיאר חוקר ארץ ישראל, הנרי בייקר טריסטראם, את ים המלח כמקום אידאלי להקמת בית מרפא בו יהיו מרחצאות חמים, קרים ומלוחים ומוסד הידרותרפי.

בשנות השלושים הוקם בצפון ים המלח מפעל האשלג. הישובים קליה וקיבוץ בית הערבה החלו להתפתח באיזור, וגם תעשיית התיירות לא נשארה מאחור, ובאזור הוקמו בית קפה ומלון "לידו". בן גוריון, למשל, אהב לנפוש בים המלח ואת החלטת עצרת האומות המאוחדות של כ"ט בנובמבר שמע בעת ששהה במלון לידו. בן גוריון כמו טיילים אחרים, נהג לשכשך במעיינות עין פשחה (שמורת עין צוקים של היום).  

בן גוריון וחברים משתכשכים (צילום: לע"מ)

בעקבות תכנית החלוקה עבר האיזור הצפוני של ים המלח לידי הירדנים, ואלו הרסו את המפעל ואת קיבוץ בית הערבה. על השטח שהיה אתר תיירות, שתוכנן והוקם ע"י האדריכל ריכארד קאופמן, הקימו הירדנים מחנה צבאי, ובסמוך אתר תיירות לעשירי רמאללה, בית לחם וירושלים. בידי ישראל נותר רק מפעל האשלג בדרום ים המלח.

את התפתחות התיירות בים המלח לאחר קום המדינה ניתן לזקוף לזכותו של יהודה אלמוג, ממייסדי גדוד העבודה וחלוץ ההתיישבות בים המלח. אלמוג, בעל רעמת השיער הלבנה, היה ראש המועצה הראשון של המוצה המקומית תמר, שנוסדה בשנת 1956 בעקבות הקמתה של האכסניה למרגלות "אשת-לוט" ובפתחה של "מערת-סדום".

המרחצאות ה"ממוסדים" הראשונים היו בקיבוץ עין גדי. בשנת 1953 עלו לקרקע ראשוני חברי הקיבוץ שהחל, בראשית שנות השישים, לפתח את אתרי המרפא: בשנת 62 הוקם בית הארחה קטן בצריפים הישנים שהועלו מהיישוב הישן; ב-63 נפתחו מרחצאות הגופרית הראשונים במבנה אזבסט פרימיטיבי, סמוך לבאר המים הטרמו-מינרליים. במהלך שנות ה-80 נבנו המרחצאות החדשים ובית ההארחה גדל והתפתח והפך למלון "ארץ עין גדי".

בראשית שנות השישים גם נוסדו המרחצאות בחמי זוהר, ובשנת 1971 החל לפעול סולריום 400 בעין בוקק, אליו הגיעו ומגיעים מתרפאים מכל העולם כדי לשזוף את גופם תחת קרני השמש העדינה בשילוב עם הקרינה האולטרא-סגולה המסוננת, ולהבריא את גופם ממחלות עור או פרקים. 

מתמרחים בבוץ. מאז (צילום: אורנה הרמן, לע"מ)

ועד היום (צילום: רויטרס)

ראשיתו של מתחם המלונות של ימינו באיזור עין בוקק היה בסוף שנות החמישים, עם הקמתו של מלון עין בוקק. בשנת 1964 נבנה מלון גלי זוהר, ובמרוצת השנים הוקמו במקום בתי מלון רבים שבין הותיקים ניתן למצוא את - מלון הוד המדבר, מלון גני זוהר ומלון מוריה. מלון מוריה היה שנים רבות בודד ברצועה הדרומית של ים המלח (סמוך לנווה זוהר), אך כבר בשנות השבעים יכולת ליהנות בו מבריכות מינרלים ואמבטיות טיפולים שהיוו את הטרום ספא וג'קוזי של ימינו.

היתרונות הנוספים של ים המלח ובהם סביבה נטולת אבקנים, אוויר בלתי מזוהם העשיר בחמצן ובברום, הלחץ הברומטרי הגבוה והלחות הנמוכה, עזרו להפוך אותו משנות השבעים ואילך למרכז לתיירות מרפא עולמית, בעיקר בקרב אזרחי גרמניה, דנמרק, אוסטריה שזכאים להחזר או מימון של עלות הטיפול בים המלח.

עם השנים, הם גילו גם את היתרונות התיירותים הקונבנציונלים של המקום – נוף עוצר נשימה, אתרים ארכיאולוגים ושפע אתגרים. את מקומה של האווירה הרפואית החליפה סביבת תיירותית תוססת ואל חולי הפסוריאזיס והשיגרון התווספו גם ועדי עובדים ונופשים חובבי מדבר או פינוקים.

המיתוג מחדש של ים המלח כ"איזור ספא" במקום "איזור מרפא" הגביר את כוח המשיכה התיירותי שלו והביקוש העולה וגובר למלונות ספא הביא לגידול במספר חדרי המלון בים המלח. כיום יש שתי רצועות של מלונות בעין בוקק ובנווה זוהר ובהן כ-15 בתי מלון המציעים, כמובן, מרכזי בריאות וספא, בהם ניתן ליהנות מחבישות הבוץ המסורתיות והטבילה בבריכות המלח לצד טיפולים 'מודרניים'. האיזור כולל גם חופי רחצה מוסדרים, ציבוריים ופרטיים שבחלקם מרחצאות, בריכות גופרית‮ ומלח וחדרי טיפולים.

אבל בעוד התיירות בים המלח פורחת ים המוות גווע לאיטו - הים מתייבש, מפלסו יורד, תופעת הבולענים גובה קורבנות, שרשרת בתי המלון מתרחקת מהחוף ואילו המים של בריכות האידוי מאיימים להציף את המלונות.

הסיפור של מצפה הימים הוא דוגמא מובהקת לשינוי שעבר ענף תיירות המרפא בארץ - ממקום סגפני ובריאותי, סנטוריום לכל דבר, לחוד החנית של הנהנתנות הישראלית ותרבות חולטי התה של ימינו.

ההיסטוריה של מצפה הימים בגרסתו הראשונה נעוצה אי שם בשנות העשרים, בטיול לצפת שערך ד"ר אריך ירוסלבסקי (ירוס), ההוגה והיוזם של מלון מצפה הימים, ומי שלימים יהפוך מראשוני המרפאים האלטרנטיבים בארץ וגורו טבעוני. באותו טיול עצר ירוס על צלע הר בין ראש פינה לצפת ונדר נדר כי יבוא יום ובמקום זה ממש יבנה את בית ההבראה שלו, שיהיה מושתת על תזונה צמחונית ועל דרכי טיפול טבעוניות.

ואכן בשנת 1926 הצליח ירוס לרכוש את הקרקע עליה נטע עצי פרי ויער. בשנת 1927 הוא חזר לגרמניה והשתלם בהומאופטיה ונטורופתיה, בשובו השתקע בתל אביב, שם תפסה הקליניקה הייחודית שלו תאוצה ופרסום.

לאורך כל השנים בהן ישב בתל אביב המשיך להגיע אל הקרקע בגליל ולעבד אותה, אך אישור בנייה לבית הבראה שלו, כמו גם מימון, בוששו להגיע והרעיון נדחה עד אמצע שנות השישים. אז החליט הד"ר כי 'אם אין אני לי מי לי' ומימן בעצמו את בניית בית ההבראה הקטן. 

מצפה הימים של ד"ר ירוס: פשוט, בריא וסגפני

המבנה הפשוט בסגנון הבאוהאוס, שתוכנן על ידי יחזקאל רוזנברג, כלל חדר אוכל, מטבח, חדר תרבות, 12 חדרי אורחים ומחסנים, ואף הוכן שלד לקומה שנייה. בשנת 1969 חובר המבנה אל צינור המים הארצי ואל רשת החשמל.

בניגוד למצפה הימים של היום שהינו מלון עם טיפולים מפנקים אליו באים אנשים בריאים להירגע, מצפה הימים של ד"ר ירוס היה מוסד רפואי, אליו היו באים אנשים חולים להתרפא. שמו של המקום יצא למרחוק וד"ר ירוס, שהיה אדם קפדן, טיפל אישית בכל אורח. הטיפולים כללו חוקנים למיניהם, צומות ודיאטות שונות ואיסור מוחלט על עישון. גישתו הספרטנית באה לידי ביטוי באיסור הכנסת טלוויזיה למקום, וגם כשהתרצה והביא מכשיר אחד, הוא הגביל את הצפייה בו לשעות 20:00-22:00.

בשנת 1982, שנתיים לפני מותו, מכר ד"ר ירוס את המלון לידי הבעלים הנוכחים של המקום ששיפץ אותו והפך אותו מפשוט וסגפני למפואר ומפנק, הקים בשטחיו את המשק האורגני האוטרקי והכניס תפיסה חדשה של מלונאות אותה הביא מאנגליה של אותם ימים - חוות בריאות.  

אין בושה להסתובב בחלוקים ולאכול חסה. מצפה הימים היום

מלון מצפה הימים בגרסתו המחודשת היה בין הראשונים בארץ שהכניס לתפריט טיפולים מענגים, בעיקר מאסז'ים וקוסמטיקה. בהתחלה, רוב הציבור הביט בתמיהה על האנשים המסתובבים בחלוקים לבנים ואוכלים חסה, אולם משנות התשעים ואילך נפתחו חוות בריאות נוספות ומלונות ספא כמו גם מלונות רגילים שהבינו שדרך הספא הם יכולים לשווק את עצמם טוב יותר, והכניסו טיפולים ועיסויים לשגרת יומם.

התחרות עשתה רק טוב למצפה הימים הוותיק, הוא התקבל להיות חבר בארגון הבינלאומי רלה שאטו, המאסאז'ים של שנות השמונים שודרגו לעיסוי באבנים חמות, טווינא ודומיהם, ובשנת 2006 הוא עבר שיפוץ מקיף במהלכו שופצו רבים מחדרי המלון וזכו לעיצוב מחדש, כולל 11 סוויטות חדשות בקומה הרביעית והחמישית שנבנו למעשה על גגו של אותו מבנה אבן שהקים ד"ר ירוס.