תכליתה של מלחמה בעזה

חובתה הבסיסית של ממשלה באמנה שבין מדינה לבין אזרחיה היא שמירה על ביטחונם. תמורת מחוייבות זו מקבלים האזרחים מגבלות מסוימות על עצמם: ציות לחוקים, שירות צבאי, תשלום מסים. אך כשממשלה אינה מקיימת חובה זו, היא מפרה את האמנה הנ"ל, מפחיתה את נכונותם של אזרחים לשאת במגבלות הללו, ולמעשה פוגעת במרקם היחסים החיוני לקיומה של חברה דמוקרטית. אין פלא שבנסיבות אלה שלטון החוק נחלש, ההשתמטות תופחת, ומקומה של הממשלה מתמלא על-ידי עמותות ונדבנים שנכנסים לחלל שיצרה.

יש הקוראים להימנע מלפעול באופן יסודי ומשמעותי ברצועה ואף להידבר עם ממשלת החמאס לשם כך ולשלם מחירים מדיניים בהתאם. האמת היא שמבין זוג התאומים, החמאס מצד אחד והפתח מצד שני, עדיף הראשון. הרי מדובר באויב מוצהר וגלוי, שמולו הכללים ברורים, והמחירים המדיניים נמוכים. במקרה של הפתח מדובר בזאב בעור כבש, באויב שיעדיו זהים לאלה של החמאס, אבל נופת הצופים שהוא מפזר סביבו הופכת למלכודת דבש שבה נלכדים אהוד אולמרט וציפי לבני ומוכנים לשלם מחירים מדיניים קטלניים לישראל. מנקודת ראות זו, החמאס מסוכן פחות.

מכל מקום, אסור שחיילי צה"ל ישמשו "מגש הכסף" להקמתה של מדינה פלסטינית. אם זו התוצאה המבוקשת של המלחמה, כי אז מדובר במלחמה בלתי מוסרית, ואסור לצאת אליה.

רון בריימן עמד בעבר בראש חוג הפרופסורים לחוסן מדיני וכלכלי