פלישתים עליך שמשון

איך שלא תסתכלו על ההסלמה בעזה, היא לא תיגמר בטוב. פעולותיו של צה"ל לא מהוות תשובה לטרור הפלסטיני, ששורשיו עמוקים ומסורגים בקרב אוכלוסייה שנוהגת לפי קודים הפוכים משלנו. היא לא מפונקת ושברירית, אלא למודת סבל, והקרבה עצמית מבחינת אנשיה היא כמפתח לחיי נצח.

בהתמודדות עם הרוח הזאת ידנו תהיה על התחתונה אם לא נלמד להכיר ולהפנים את המושגים והערכים של דת האסלאם והתרבות הערבית. בצד שלהם לא בוכים על כל הרוג ושבוי, אלא מקדשים אותם בדרך לגאולת הפרט והאומה. מתי נפסיק לכלכל את מעשינו רק בעברית ונתחיל לחשוב גם בערבית?

גנרלים שקראו את המפה על פי משאלות לבם והתכוננו למלחמות קודמות, היוו כשל אנושי שהביס עמים. הפצצות האוויר בעומק מצרים לא דיכאו את מלחמת ההתשה אלא הכניסו את הטילים לזירה וקידמו את מלחמת יום הכיפורים, בדיוק כמו שהטקטיקה הכושלת של דן חלוץ בהפצצת ביירות לא דיכאה את החיזבאללה במלחמת לבנון השניה, אלא הסלימה את איום הטילים על כל העורף הישראלי.

באחת נהפכה על פיה כל תורת הביטחון הישראלית שהחלה לפני 70 שנה בדוקטרינת המעבר ממגננה למתקפה של יצחק שדה, גישה שהתפתחה אחרי הקמת המדינה לכדי הדוקטרינה של דוד בן גוריון: הכרעה מהירה תוך העברת המלחמה לשטח האויב.

במסגרת אירועי ה-60 למדינה נפקד מקומו של חשבון הנפש אודות איפה ואיך החמצנו אנחנו הזדמנויות להסדרים של דו-קיום באיזור, בעיקר עם הפלסטינים. כל השקעות הענק בביטחון הצבאי יצרו אשליה של כוח ופולחן סגידה למולך הביטחוני, אך לא חיזקו את הביטחון העצמי הסגולי מול הדימוי המפלצתי של השכן הערבי, אפילו בתקופות של חולשה בשורותיו, כשניתן היה להסתדר אתו עם קצת יוזמה ויצירתיות.

כל איתותי הארגון נדחו והחמאס עדיין מוקצה בתירוץ של היותו ארגון טרור, טיעון שכבר נשחק בהסדר אוסלו עם הפתח, ולמרות שרוב רקטות הקסאם נורו מעזה בידי גדודי אל אקצה של הפתח, עד להדחתם מהשלטון ברצועה.

ההסלמה האחרונה נובעת מהמצור הכלכלי שהטילה ישראל בהנחה שיחנוק את שלטון החמאס, אבל התוצאה הפוכה. הוא התקבל ברצועה כמשחרר משלטון העסקנים המושחתים של הרשות הפלסטינית שהחזיר לתושבים את הביטחון הפנימי. המצור הכלכלי רק מקצין את מעגל האיבה ההדדית.

דעת הקהל ומקבלי ההחלטות בישראל ניזונים מתמונת מצב חד צדדית אם לא מגמתית של המתרחש ברצועה. מלבד ח"כ יוסי ביילין (מרצ) איש לא מתייחס לאיתותים החוזרים של החמאס על רצונו בהסדר שראשיתו הפסקת אש.

תגובה צבאית איננה רחוקה מהמאמץ האחרון של שמשון למוטט את מקדש דגון על ראשו יחד עם תושבי עזה. מחלפות גבורתו של צה"ל מול טרור הטילים קוצצו במלחמת לבנון השניה. אבל ישראל צריכה לשאול את עצמה אם גם ברגע זה אין לה ברירה אלא להמית את נפשה עם פלישתים.