בלי סיפון או מעקה

נתחיל מזה ששחר צודקת. אבל איך אומר ארז לב ארי? אני צודק אבל נשארתי לבד. לא יודעת איפה הבחורה הזאת התחבאה עד עכשיו אבל פתאום היא קמה כמו עוף החול והרעידה את האדמה מתחת לרגלים של דן-מרינה-נעמה.

יעל היתה צריכה להיות ממש רעבה כדי לקנות את זיוני השכל שנעמה האכילה אותה על למה חשוב שהחמישייה האחרונה תהיה מג'יבארו: כי ככה זה הכי יפה. הסיבה הזאת, כשנשארו רק שבעה אנשים על האי, שווה, תסלחו לי, לטוסיק. מה זה יפה? זה יותר אסתטי שבספר דברי הימים של הישרדות ירשם שחמישיית ג'יבארו הגיעה אחרונה, כששתי דקות אחרי התמונה המשותפת יעל ומשה יבעטו החוצה? מה זה יעזור להם כשהם יתמרמרו מושיקו סטייל מהספסל של המושבעים?

טובעים בבוץ של עצמם (צילום: איתן אבוט) 

אלא שגם אם משה ויעל נטו להיפתח לאופציה הזאת, עידן ושחר רמסו אותה במו ידיהם במועצת השבט. וזאת גם הטעות של שחר, בשני הפרקים האחרונים על האי. שחר קמה מן המתים ולחצה חזק על משה ויעל אבל עשתה את זה הרבה מדי ומאוחר מדי. במועצת השבט עידן שיחק בדיוק לידיים של דן שמשך אליו הרבה יותר מדי אש עם ההצעה הנבונה שלו, להעיף את מרינה ושילם על זה במקום שלו על האי.

שחר, ברגע של גילוי לב טפשי, חשבה שהיא מחמיאה ליעל כשהבהירה לה שהיא מקסימה מדי מכדי לקחת אותה איתה לגמר, ושפכה את הדלי עם כל החלב שהצליחה לחלוב ממנה בימים האחרונים. וככה הלך על ההזדמנות הנדירה לשנות את מערך הכוחות בשבט ולערער את השלישיה.

ומילה לעורכים, אפרופו מועצת השבט ואפרופו בכלל. בחייאת, קחו לכם שתי דקות הפסקה ותצפו בגרסה האמריקנית. אולי אז תפסיקו להתנהג כמו אמא ציפור שלועסת לגוזלים שלה את האוכל ומאלצת אותם לבלוע אותו ברמת המולקולה. האמריקנים יודעים איך להעביר מסר בקטנה. לערוך פנימה מבט אחד שאומר הכל, גלגול עיניים, עיקום אף. לא יושבים ודוגרים על נקודות שעה ומקיפים אותה במעגלים עד שירד גשם.

שם ישיבת השבט היא לא דיון ב"פופוליטיקה" ולא אסיפה שבועית בקיבוץ. שם ג'ף שואל כמה שאלות מדויקות וחדות שמעידות על ההבנה שלו בהתרחשויות בשבט, ומשאיר למתמודדים להגיד את מה שהם רוצים להגיד. ארבע-חמש שאלות ויאללה, להצבעה. אם גיא זוארץ יחפור עוד קצת, הוא יגיע לקצה השני של כדור הארץ. האם לא די לנו במנהרות בעזה?

להכשיר את השרץ

השאלה הגדולה כרגע היא האם דן הוא מועמד טוב להגיע איתו לגמר ומה הסיכויים שלו לזכות מול שאר המתמודדים. שני נעלמים גדולים יש כאן – הצופים בבית והמנטליות הישראלית. אם היה מדובר בגרסה האמריקנית הייתי חותמת עכשיו שאין לו סיכוי. יותר מדי שקרים במהלך הדרך, יותר מדי גשרים שרופים ואנשים שאוחזים לפידים כבויים השאיר מנו מאחוריו.

אלא שמה שעשוי לשחק לטובתו היא העובדה שהישראלים (כולל המושבעים?) מעריכים תחמנות. ובמקום שאסטרטגיה ורמייה הן חופפות, לא פלא שדן הוא "מועמד ראוי". כלומר בהנחה – וזה ההימור הראשון שלי לעונה – שדן, נעמה ומרינה מגיעים לשלב שלפני הגמר (ויש להם עוד את נעם להתמודד איתו), אי אפשר לדעת אם המושבעים יעלו את דן לגמר. בעיקר כשרובם נמנים על "סבאנה" ומתעבים את הספן מעומק ליבם.

מצד שני ולפי הפולישטיק המעפאן של ההפקה, הצופים כנראה יקבעו את

זהות השורד האחרון ב- נכון, איזה כיף - smsים. אם הרפסודה שדן בונה תצליח להביא אותו לגמר, יש לי תחושה שהצופים בבית יתנו לו את הפרס. כי גם מאמץ בתחמנות הוא מאמץ והצופים אוהבים אנשים שמתאמצים. באיזה שהוא מקום הבאזז שנוצר סביבו ישתלם – הוא כבר הוכתר לא רשמית כסוג של זוכה וככל שעובר הזמן והוא צובר חסינויות וחשיפה תקשורתית, הוא מתקרב אל הפרס. טחינות המוח האיכותיות שלו (לא שזה קשה מול אנשים כמו נעמה או מרינה) והביטחון העצמי שהוא מפגין מכשירים את השרץ.

בתור צופה שלא נופלת מהקסם המנואי, אני מתנחמת לפחות בעובדה שמדובר בשרץ מהסוג שהיו מגישים לי ב"מול ים" ולא כזה שאמצא במחלקת הקפואים בסופר. ואולי, כמו שאמרה ליה אחרי שהפסידה לנעם במשימה באי המתים, אולי להפסיד לדן זה כמו סוג של ניצחון?

יתבע את ההפקה על מימון תרופות פסיכיאטריות עד סוף ימיו וגם ינצח – נעם

הגיע זמנו להתעלות, אינעל אבו-אבוק – משה

שרף את תוכנית המגירה עם המגירה – עידן

הלך עליה – קוריצה