תמה עונת הפריחה

כשהישראלי שומע את המילה מיתון, חושכות עיניו. מיתון זו אבטלה, אימת פיטורים ותורים מתארכים ללשכות העבודה. מיתון זה יותר מסים, פחות משכורות וקיצוצים בקצבאות הממשלה. מיתון זה טלפונים עצבניים מהבנק וחשבון נפש משפחתי לתוך הלילה. מיתון זה מנופים מושבתים ופקידי אוצר המאיימים בסוף העולם. מיתון זה בורסה נופלת ודולר עולה. מיתון זה קניון ריק וסוחרים נפולי פנים. מיתון זה מועקה בלב, בכיס, בעבודה ושובן של הבדיחות התפלות על הישראלי האחרון שיסגור אחריו את האור בשדה התעופה.

זו משמעות מיתון בזיכרון הלאומי הישראלי. זיכרון טרי וכואב: מיתון שכזה, המכונה בעגת הכלכלנים נסיגה , נפל עלינו בשנים 2001־‭.2003‬ בתוך חודשים ספורים הידרדרנו מאופוריה לפאניקה, משיא גאות לשיא שפל, מצמיחה להתכווצות, מבועה לניפוץ אשליות. האבטלה הוכפלה, מקומות עבודה נסגרו, חברות פשטו רגל בשרשרת, הבנקים מחקו מיליארדים של חובות אבודים וסירבו לממן את משיכת היתר, האוצר עמד מול שוקת שבורה של מסים ודרש (וקיבל) קיצוצים בבשרו החי של התקציב בכלל, ושל תקציב הרווחה בפרט. הקבלנים לא בנו, המשקיעים לא השקיעו, היצואנים התקשו לייצא, והתיירים הפוטנ־ ציאליים מחוץ לארץ חיפשו מקומות פחות מדכאים מישראל.

המיתון של השנים ההן היה הקשה והארוך בתולדות המשק הישראלי. גרם לו צירוף קטלני של אינתיפאדה פלסטינית, טרור עולמי ומפולת בהיי־טק. מאות אלפי ישראלים איבדו את מקור פרנסתם, מאות אלפים הצטרפו למעגלי העוני. ההכנסה הריאלית לנפש ירדה בקרוב ל־‭- 10%‬ ברבעון הראשון של 2003 חזרנו לרמת תוצר לנפש כפי שהייתה ברבע האחרון של ‭.1993 ‬ אף שסכנה של משבר כלכלי רחב ממדים לא איימה על הכלכלה הישראלית, די היה במשבר החלקי כדי להפוך את כולנו לפסימיסטים ורואי שחורות.

זה היה המיתון האחרון שהיה. מאז התהפך הגלגל: מימי ההמתנה למלחמת המפרץ השנייה בראשית 2003 ועד היום גדלה הכלכלה הישראלית ב־‭.35%‬ נוספו 440 אלף מקומות עבודה חדשים, מהם 320 אלף במגזר העסקי, הלא־ממשלתי. האבטלה נחתכה כמעט בחצי. רמת החיים עלתה בקרוב ל־‭.50%‬ נעלמו כלא היו הגירעונות של הממשלה. המסים הופחתו, חלק מהקצבאות הוחזרו. נסללו כבישים, נפתחו תחנות רכבת, נרכשו 700 אלף מכוניות חדשות. התוצר לנפש הגיע בשנה שעברה ל־‭22,800‬ דולר הפחדים התמידיים מפיחות משתולל של השקל פינו מקום לחשש מייסוף יתר של השקל. השקל הישראלי חזק , אמר זה עתה הנגיד פישר, כי המשק הישראלי חזק. לקראת חגיגות ה־60 לעצמאות ישראל, היינו כחולמים.

האם נתעורר בקרוב מהחלום? האם תחת פני השטח כבר מבעבעים בכלכלה הישראלית הרכיבים המורעלים של המיתון הבא? 

כדי להשיב על שאלות אלו יצאו כתבי ממון אל השטח. יצאו לבדוק את דופק המשק לא על סמך סטטיסטיקות מאקרו־ כלכליות מורכבות אלא ישירות מפי הסוס: מהיצרנים, מהסוחרים, מהקבלנים, מהמשווקים, מהבנקאים, מהתיירנים, מבעלי המוסכים, מנהגי המוניות, מהעם העובד התשובות לא היו אחידות והתמונה שהצטיירה לא חד־משמעית, אבל גם לא מטושטשת עד כדי חוסר יכולת להסיק מסקנות.

כן, המשק הישראלי בהאטה. לא בנסיגה, לא בקיפאון ולא במיתון - בוודאי לא על־פי התבחינים הקשים אליהם התרגלנו מהמיתונים של העבר - אבל הוא בהחלט מאט את קצב הגידול המסחרר שאיפיין אותו בעשרות החודשים שחלפו. כמו מכונית שטסה קודם על מאה, עכשיו הוא מתחיל לרדת לשישים, אולי ארבעים. הרוח כבר לא שורקת באוזניים. עכשיו שומעים דווקא את הבלמים. האקלים הכלכלי, גבירותיי ורבותיי, משתנה. עונת הפריחה תמה. עונת השלכת בפתח.

פסיכולוגיה של מיתון

נתחיל באמריקה. בחמש השנים הפורחות גדל היצוא מישראל לארה ב בקרוב ל־‭,40%‬ והיה אחד מזרזי הצמיחה העיקריים של כלכלתנו. אשתקד ייצאה ישראל לא־ רה ב סחורות (לא כולל יהלומים) ב־10 מי־ ליארד דולר ושירותים בעוד כ־5 מיליארד דולר, ביחד 15 מיליארד דולר בשנה. קרוב ל־‭10%‬ מהתוצר המקומי של ישראל יוצ־ רו ונמכרו למשק האמריקאי, שיעור תלות גבוה במיוחד האטה משמעותית ומתמש־ כת בארה ב תשתקף, ללא ספק, באי־גידול ואולי אפילו צמצום בביקושים ליבוא מי־ שראל, ותפגע בחברות ישראליות שעיקר תוצרתן לשם.

לכך מתווסף שער החליפין היקר של השקל, ההופך את מוצרי ישראל ושירותי ישראל לבלתי־תחרותיים בעליל בשוק האמריקני. מה יהיה עומק הפגיעה, קשה לשער מראש. בלי להפעיל מודלים סטטיסטיים, מחישוב על דף נייר ומחשבון כיס, מסקנתי שרק ההאטה האמריקנית והשקל החזק עלולים לכסח ‭1%‬־‭1.5%‬ מהצמיחה הישראלית השנה. אחוז וחצי? זה הכל? זה הכל להשפעה ראשונית, וזה הרבה מאוד אחוז אחד פחות בצמיחה משמעותו 15 אלף מקומות עבודה פחות. משמעותו תוספת של כאחוז לשיעור האבטלה. והכי חשוב: משמעותו התפתחות פסיכולוגיה של מיתון וחדירתה אל מערכת העצבים של כל המשק.

מאמריקה תיפתח הרעה, אבל לא רק ממנה. במערב התעשייתי כולו נושבות רוחות רעות. תחזיות הצמיחה מתעדכנות כל הזמן כלפי מטה, ביחד עם התחזיות המתעדכנות כלפי מעלה להפסדים ומחיקות בענפי הבנקאות והפיננסים, שם כבר מדברים על הפסדים של 600 מיליארד דולר. מי ישלם? מי יידרש להדק את חגורתו? הצרכנים ישלמו, אלא מה. והם, מצדם, יצמצמו את הקניות ויעמיקו את המיתון.

ישראל, בהיותה משק שתול בשורשיו בכלכלת המערב המפותח, חשופה במיוחד לתנודה שלילית. ההשפעה של נסיגה אמריקנית, האטה עולמית ושקל יקר, אומר הכלכלן ד"ר יעקב שיינין העומד בראש חברת הניתוח והחיזוי מודלים כלכליים, עשויה להיות קטלנית למדי בשבילנו. שיינין, כמו כלכלנים רבים במגזר הפרטי, מעריך את הצמיחה השנה ב־‭3.4%‬ בלבד בהתחשב ברבעון האחרון החזק של ‭,2007‬ המשמעות הסטטיסטית של תחזית שיינין היא אפס (או כמעט אפס) צמיחה במרוצת ‭,2008‬ מתחילתה ועד סופה. ואפס גידול זה כבר סיפור מאוד לא סימפטי. בלשון המעטה.

השטן כבר מתדפק על הדלת

במקרים רבים קיים אי־רצון של המנהלים לחשוף את האמת האחרונה על מצב העסקים שבניהולם. בכך הם מקווים לדחות את רוע הגזרה, שהרי - כך הם משוכנעים - אם הישראלים יאמינו שאין האטה, לא תהיה האטה. לפעמים זה נכון, לא כעת. כשסיבת ההאטה בצמיחה אינה תוצרת מקומית אלא מיובאת ברובה המכריע מחוץ לארץ, עדיף להתמודד עמה בגלוי ולא להעמיד בכוח פנים של עסקים כרגיל.

בענפים אחדים, הנהנים עדיין מגלי ההדף של הגאות, העסקים באמת כרגיל. מי שהזמין ושילם תמורת המכונית, מי שהזמין ושילם תמורת חופשה, מי שקרוב לקניית דירה - כל אלה לא ימהרו לבטל את הצעדים המתוכננים רק משום שא־ מריקה תפסה צינון רציני. אבל בחנויות האופנה תמצא פחות קונות משוטטות בין המדפים, ברשתות המזון תראה יותר קונים הבודקים כל מחיר, ותופתע מן המהירות בה תגיע אליך מונית: יש מספיק פנויות בשטח. ובנדל"ן למגורים הורגשה ירידה בפעילות מזה חודשים אחדים: יורד מספר הדירות שנמכרו.

הבנקים וגופי אחרים נותני האשראי מדווחים על דרישות לאשראי חריג, סימן מובהק לקשיים אצל הלקוחות, ואף מספרים על קשיים בגביית חובות. בענף הפרסום אף אחד לא רוצה לפתוח פה לשטן, אלא שהשטן כבר מתדפק על הדלת. הסערות הבורסאיות גורמות לאנשים להתבצר בחסכונות הכי בטוחים ולהימנע מקניות ומכירות עצבניות של ניירות ערך. הבועה הפיננסית שהתנפחה כאן מאז הרפורמה בבנקאות מתחילה להתכווץ, ועמה המשכורות והמשרות. התחום היחיד שבו ייאלצו כל המוסדות הפיננסיים להגדיל את הוצאותיהם הוא שדרוג דרמטי ויקר של מערכות המידע. בכל היתר יחסכו. החיסכון, שהוא הרגל רצוי בימים כתיקונם, עלול להחמיר את ההאטה ולהפוך אותה לדרך סלולה ותלולה למיתון.

כאן נכנסת לתמונה המדיניות הכלכלית של הממשלה. נדמה ששם, בירושלים, טרם התחלף הדיסקט. נדמה שבאוצר עדיין מוטרדים אך ורק מחריגה של מיליארד שקל בהוצאה התקציבית - ולא מהסכנה של עליית האבטלה ובלימת הצמיחה. שם טרם התקיים אפילו דיון ממצה אחד בסוגיה: איך נקדם את פני ההאטה העולמית כשזו תכה בישראל? איך נקדים תרופה למכה?

זו טעות. המטרה של המדיניות הכלכלית בחודשים הקרובים צריכה להיות מניעת הגלישה של המשק למטה וחיסונו, עד כמה שזה ניתן, מהידבקות במחלת החולשה העולמית. זה הזמן לשקול הפחתות מסים, עידוד צריכה וזירוז השקעות.

מדינה עם תוצר לנפש של 23 אלף דולר ועודף של 40 מיליארד דולר במאזן חובות בינלאומי שלה יכולה להרשות לעצמה מדינות אנטי־מיתונית אקטיבית. מדינה עם ‭25%‬ עוני לא יכולה להרשות לעצמה עוד מיתון. ישראל היא זו וגם זו.