דם בוול-סטריט

קוראים לו בן שלום ברננקי (בר-נקי) והוא יושב הראש של מועצת הנגידים של הבנק המרכזי של ארה"ב. הוא הסטנלי פישר של האמריקאנים, אף שמבחינה פורמאלית מוגדר תפקידו כיושב ראש של מערכת ה"פדראל ריזרב" המורכבת מתריסר בנקים פדראליים מדינתיים. הפרטים המבניים לא באמת חשובים; חשובים מעמדו ויוקרתו של היו"ר. קודמו בתפקיד, אלן גרינספן, יהודי אף הוא, שירת בראש ה"פדראל ריזרב" 19 שנה ובנה לעצמו מוניטין שלא היה שני לו בעולם המדינאות הכלכלית. העולם הפיננסי שתה בצמא כל מילה וכל פסוק מפיו.

פרופ' בן שלום ברננקי, כלכלן בעל שם עולמי, החליק ב-2006 בקלות ובנוחות לנעליו של גירנספן ונראה שאין ממנו מתאים לתפקיד נושא העולם הפיננסי על כתפיו. אך הגורל האכזר לא הועיד לברננקי כהונה שקטה. כשנה לאחר השבעתו בקונגרס, החל מגזר המשכנתאות האמריקני לרעוד, תחילה בקטע הכי בעייתי שלו, משכנתאות למעוטי-יכולת המכונות סאב-פריים, ואחר-כך בכל הפירמידה ההפוכה של ניירות ערך המגובים בניירות ערך המגובים בניירות ערך שנבנתה עליו. ברננקי הוזעק להציל.

האם הצליח?

בימים האחרונים לוחשים אנשי וול-סטריט בינם לבין עצמם, בחדרי הזכוכית הממוזגים שלהם: ברננקי נכשל. לא עומד בלחצים. איבד את הצפון. זורע בהלה. והמיואשים ביניהם אף תוהים: האם ברננקי השתגע?

המהלכים של פדראל ריזרב מתחילתה של 2008 מפתיעים בקיצוניותם ובעוצמתם. ברננקי וחבריו הורידו את הריבית הדולרית ל-3%, כשהאינפלציה בארה"ב כבר שועטת לעבר 4.5% ושער הדולר הוא כבר הנמוך בדורנו: דולר אחד שווה פחות מפרנק שוויצרי וסטנלי פישר קונה דולרים כדי להצילם. בנוסף, פתח הבנק המרכזי האמריקני כעין "קופה שנייה" שממנה הוא מזרים כסף לשווקים במאות מיליארדי דולרים, כמויות המתעוררות השתאות. רק השבוע הוזרמו עוד 220 מיליארד דולר. באמצעות אותה "קופה שנייה" סופג הפדראל ריזרב מהשוק את ניירות הערך הפרטיים הבעייתיים ומחליף אותם באיגרות חוב בטוחות של ממשלת ארה"ב, מהלך שיש בו התערבות חסרת כל תקדים בתפקוד ותמחור נורמאלי של השווקים.

והמהלך לא הועיל. לצעדיו הדרמטיים של ברננקי יש מסתבר שרידות קצרה מאוד. מאות מיליארדי הדולרים שהזרים למערכת הפיננסית הספיקו לרומם את רוחן של הבורסות ליממה אחת בלבד - וכמעט מיד נוצר הצורך בעוד מהלך, שכדי להטביע את חותמו יהיה חייב להיות כפול מקודמו.

דוגמא מהימים האחרונים: חברת בת הפיננסית של קרן הון פרטית ענקית "קרלייל" הודיעה על חדלות פירעון משום שאינה מסוגלת להתמודד עם דרישות נושיה. לא מפליא; היה לה דולר אחד של הון עצמי בלבד על כל 33 דולר הלוואות שנתנה. בנק ההשקעות בר-סטרנס, שני בגודלו בסחר במשכנתאות באמריקה, פרסם הודעה על מצבו האומלל ועל הזדקקות לאינפוזיה כספית דחופה; מנייתו קרסה בלמעלה מ-50% וקיומו כמוסד עצמאי מוטל בספק. הנגיד ברננקי, באמצעות בנקים מסחריים שהוא כן מפקח עליהם (בר-סטרנס אינו כזה), שוב מזרים לו ממון חירום במיליארדים של מיליארדים של דולרים. וול-סטריט כולה חוזרת לשפל מלפני שלושה-ארבעה ימים.

לי מזכירים מאמצי ההחייאה הדרמטיים של הפדראל ריזרב את אחת השגיאות הגסות והיקרות שעשתה ממשלת ישראל מימיה: החלפת מניות הבנקים המווסתות עם קריסתן ב-1983 באגרות חוב ממשלתיות דולריות. זה עלה למשלם המיסים הישראלי כ-10 מיליארד דולר, אבל לפחות ממשלת ישראל קיבלה משהו בתמורה: היא השתלטה על הבנקים ויכלה בהמשך להפריט אותם.

כך גם עשתה בחודש שעבר, לאחר לבטים, ממשלת בריטניה כשהלאימה את חברת משכנתאות פושטת הרגל "נורטון רוק". ברננקי, לעומת זאת, מציל את הבנקאות ואת הפיננסים בלי תמורה.

מבקריו טוענים שטעות בידיו. המחיקות וההפסדים של הבנקאות האמריקנית על כל גווניה הם הכרח בל-יגונה; חייבים לנתח ולסלק את האיברים החולים והנוגעים מגופה של המערכת הפיננסית האמריקנית כדי להבריאה. זה כואב, זה חיוני.

מוסדות המימון לסוגיהם, מבנקים ועד קרנות הון פרטיות, אינם זכאים לסיועו של ברננקי: הם קיבלו עונש מוצדק – ירידה של 60% עד כה בשווי הבורסאי שלהם - על מדיניותם חסרת האחראית והפזיזה: מתן אשראי ללא בטחונות מתאימים, גלגול חובות משוק לשוק ושימוש מטורף במנופים פיננסיים. והם חייבים להתאים את עצמם לסביבה חדשה, אחרת ישובו עד מהרה להרגליהם הרעים.

כלכלנים בכירים, ביניהם נגידים של בנקים מרכזיים באירופה ובאסיה, אף מרחיקים לכת בביקורתם המקצועית על ברננקי. הוא מתעלם, הם אומרים, מסיבת הסיבות של השבר הפיננסי הנוכחי: התייקרות הנפט והצבר העושר הלא-נתפס במדינות מייצאות הנפט, 3,500 מיליארד דולר נכון לסוף 2007. ההזרמות של ברננקי רק מוסיפות שמן למדורה זו ומספקות סולם להעלאות נוספות במחירי הנפט. "ברננקי שלנו מסתכל יותר מדי עלינו, על וול-סטריט", מתלוננים באוזני ידידים וותיקים משם, "אוזנו קרויה מדי לצעקותינו. אנחנו אומרים לו: חטאנו, פשענו, מחל לנו – והוא מוחל ואפילו מחלק סוכריות. ברגע ראשון זה עושה לנו טוב; ברגע שני זה כבר עושה לנו רע, כי בעומק ליבנו אנחנו יודעים עד כמה נוראים חטאנו ועד כמה איננו ראויים למחילה אלא למכה חזקה בפרצוף שתחזיר אותנו את המציאות. אנחנו לא צריכים מטפל, אנחנו צריכים מחנך".

וכך, במקום להרגיע, לייצב ולהקדים תרופה למכה, יו"ר הפדראל ריזרב נותר מאחור, מתרוצץ כאחוז דיבוק ממוקד שריפה אחד לשני ומלבה בהלה.

פרופ' בן שלום בר-נקי ברננקי לא השתגע, אבל הוא נראה די אובד עצות. וכשהנגיד של הבנק המרכזי האמריקני מקרין אובדן עצות, העולם כולו מתחיל להזיע. בסוף תמצא את עצמה אמריקה עם אינפלציה של 10%, דולר השווה לחצי אירו (ול-2.7 שקלים, דרך אגב) וחבית נפט הנושקת ל-200 דולר.

וזה יהיה אסון כלכלי אמיתי.