שתף קטע נבחר

הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    לטקבק. על פי ההלכה
    המרחב הווירטואלי הפך ל'אקס-טריטוריאלי' מבחינה תורנית ומוסרית: לשון הרע בטוקבק איננו לשון הרע והשתלחוּת בטוקבק איננה השתלחוּת. הרב אלישע אבינר סבור כי אתרים דתיים אינם זקוקים ל"חוק חסון" כדי להיות כפופים להלכה, וקורא לסינון "השועלים הקטנים המכים בסתר"

    אִלוּ היה ה"חפץ חיים" עמנו היום והיה מוציא מהדורה מעודכנת של ספרו על הלכות לשון הרע, אין כל ספק שהוא היה מוסיף פרק על כתיבת טוקבקים באינטרנט. כדרכו בקודש, הוא היה מונה את כל ה'לאווין' וה'עשין' שעלולים לעבור בכתיבת טוקבק, ביניהם: "לא תלך רכיל", "הִשמר בנגע הצרעת" (היזהר מלשון הרע שלא תבוא עליך צרעת), "השמר פן תשכח את ה' אלוקיך" (אזהרה לגסי רוח), "לא תשנא את אחיך בלבבך", "לא יהיה כקורח ועדתו" (אזהרה שלא להחזיק במחלוקת), "לא תונו איש את עמיתו" (אזהרה שלא לפגוע בחברו ולצערו), "זכור את אשר עשה ה' למרים", "ואהבת לרעך כמוך", "בצדק תשפוט עמיתך" (מכאן חובה ללמד זכות על הזולת), "והדרת פני זקן" (זקן שנים או תלמיד חכם).  

     

    תחת מעטה האנונימיות, נשפכים בטוקבטים נחלים של לשון הרע, שנאה, לגלוג וניבול פה. ועל כך נאמר בתורה: "ארור מכה חברו בסתר". שועלים קטנים מכים בסתר על כל מי שאיננו מוצא חן בעיניהם, מימין או משמאל, דתי או חילוני, רב או איש מדע. הסגנון בוטה וגס: קללות, עלבונות וניבול פה. זה חלק מן הנוף הטבעי בכל כתבה שמתפרסמת באינטרנט. גדל דור שלם של בני נוער על תרבות כתיבה מן הסוג הגרוע ביותר. 

     

    שלושה שורשים למחלה: המחשבה המוטעית שחופש הדיבור מאפשר שימוש בכל סגנון ובכל מטבע לשון, הכתיבה האנונימית אשר מאפשרת להתבטא בגסות מבלי להסתכן, והמעבר ממסגרת החיים הרגילה למרחב הווירטואלי המטעה את האדם לחשוב שהוא פטור מהמחויבויות המוסריות ומשוחרר מכבלי דרך ארץ.

     

    טעות זו איננה ייחודית ליציאה למרחב הווירטואלי אלא לכל יציאה למרחב חיים שונה. כך, למשל, במסגרת השירות הצבאי, בו החיילים מרשים לעצמם לנבל את פיהם יותר מאשר בביתם ונוטים להקפיד פחות על נורמות מוסריות. התורה היתה ערה לכך ועל כן ציוותה: "והיה מחניך קדוש... ונשמרת מכל דבר רע". דוגמה נוספת היא הפעילות האומנותית, שיש הסבורים כי היא איננה כפופה להלכה, וכפי שרגילים לומר: "זה לא החיים הממשיים אלא אומנות!". הוי אומר: במרחב האומנותי פועלים כללים אחרים. זהו שטח אקס-טריטוריאלי מבחינה תורנית ולכן אין בו כפיפות לכל כללי המוסר והצניעות. ההלכה איננה מכירה בהבחנה זו ומתייחסת לפעילות האומנותית באותה מידה של אחריות והקפדה.  

     

    גורל דומה קרה לשימוש אינטרנט. נוצר מרחב חדש - המרחב הווירטואלי - שבו קיימים תנאים אופטימאליים לשחרור רסן הלשון ולהשמצה באין מפריע. לכן התפתחה גישה ששם חוקי המוסר פחות תקפים. לשון הרע בטוקבק איננו לשון הרע, והשתלחוּת בטוקבק איננה השתלחוּת. לבושתנו גם אתרים בהנהלה דתית ותורנית נגועים במחלת הטוקבקים הקלוקלים. המגיבים מכים בלי רחם בכל מי שאיננו מוצא חן בעיניהם. יש פוליטיקאים ורבנים, שאיזכור שמם בכתבה, אפילו דרך אגב, מעורר גל עכור של טוקבקים הכוללים לשון הרע, קללות ועלבונות.  

     

    יש אומרים: אל תתייחס לטוקבקים. הטוקבקים המכוערים הם פרי עטם של קבוצה קטנה של מגיבים קבועים שלוקים בשחיתות מוסרית ובמחלה נפשית, ומנצלים את האינטרנט לרעה. לוּ יהי! אבל האם חברה בריאה מוכנה לתת במה קבועה לחולי נפש ואפשר להם להרעיל את האווירה החברתית?! האין חשש שבני הנוער ישתו מהרעל ויחלו?!  

     

    יש אומרים: המצב במדינת ישראל לחוץ ומעיק. האינטרנט מסייע לאנשים לשחרר קיטור, כעסים ותסכולים. הוי אומר: הטוקבקים תורמים לתרפיה חברתית. לוּ יהי! אבל, היכן שמענו שמותר לספר לשון הרע ולהוציא דיבה על מנת לשחרר לחצים ותסכולים. כל מספרי לשון הרע, מאז ומעולם, טוענים להגנתם שכל מגמתם היא רק לפרוק את הכעס שלהם נגד מוּשא הלשון הרע.  

     

    לאחרונה, החלו במסדרונות הכנסת לדבר על חקיקה בנידון. אבל, האם אתרים בעלי צביון דתי ותורני זקוקים לחקיקה של הכנסת על מנת להיות נאמנים לתורה שניתנה בסיני?! דרוש תיקון מיידי. ברור לכל, שהמלאכה אינה פשוטה. קשה לעקוב במשך 24 שעות אחרי התוכן והסגנון של כל טוקבק וטוקבק. אבל, אם עומדות לפנינו שתי אפשרויות - או ויתור על הסינון של הטוקבקים או ויתור על כתיבת טוקבקים - האפשרות האחרונה עדיפה. אפשר לחיות בלי טוקבקים, אבל אי אפשר לחיות עם לשון הרע. כל יום שעובר ללא תיקון, הוא מעוות שלא יוכל לתקון. בהיבט החינוכי, הנזק הוא כבד ביותר. אלפי בני נוער, שהם צרכנים מרכזיים של האינטרנט, מתרגלים לנורמות קלוקלות.  

     

    לכן, נקראים מנהלי האתרים להשקיע מאמץ בסינון קפדני של הטוקבקים, על פי כללי ההלכה של ה"חפץ חיים" בלא לעשות כל הנחה לכותבי הטוקבקים. זה צעד ראשון בטיהור האווירה בחברה הדתית ובמדינת ישראל. 

      

    המאמר המלא יפורסם בשבת בעלון "באהבה ובאמונה"

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    "לא תלך רכיל". טיקבוק
    צילום: ויז'ואל/פוטוס
    הרב אלישע אבינר
    מומלצים