שתף קטע נבחר

זקנים ומכשפות

מצעדי השירים של חגיגות ה-60 הזניחו חלק גדול מהאמנים שעשו פה מהפכות בעולם המוזיקה המקומית. מבקרי הבית נרתמו להציל את כבודם ומזכירים שלולא "זקני צפת", פוליאנה פרנק ו"המכשפות", לא היה פה רוק אמיתי. חלק ראשון בסדרה

לכבוד חגיגות ה-60 למדינה, מבקרי המוזיקה הוזמנו באחרונה על ידי גופים שונים להשתתף בדירוג השירים הישראליים הטובים ביותר ב-60 שנות ישראל. מבקרי הבית של ynet סירבו להשלים עם הרשימות שהתגבשו ושלא כללו אמנים מסוימים, שבעיניהם לקחו חלק מהותי במוזיקה הישראלית לדורותיה. חלק א' של תגובת הנגד לפניכם. 

 

גיא חג'ג': שנות התשעים הן התחלה טובה. הרוק הישראלי נכנס אז בפעם הראשונה ללב המיינסטרים. ובכל זאת, במצעדי הסיכומים הנוכחיים לא נכללו אמנים כמו "זקני צפת", "המכשפות" ו"פוליאנה פרנק", שבהם נתרכז הפעם. למרות שפרחו אז כחלק מסצינת "רוקסן" (מועדון תל-אביבי בו הופיעו מיטב להקות התקופה), את האבולוציה הגלגלצית הם לא שרדו. בניגוד ללהקה כמו "איפה הילד" שיכולה להיכנס לסופשבוע רגוע ולזיכרון הקולקטיבי, כל מה שנשאר מהגישה האנרכיסטית של זקני צפת זה "שישי-שבת". או שאני טועה? האם ההשמטה של אמנים כמו זקני צפת, המכשפות ופוליאנה פראנק ממצעדי שנת השישים היא בעצם מוצדקת?

 

תימורה לסינגר: ברור שהיא לא מוצדקת, מה גם שלא מדובר בהכרח באמנים אלטרנטיביים.


"זקני צפת". הרבה יותר מ"שישי-שבת" (עטיפת אלבום )

 

גיא: כמה מהמוזיקאים שפעלו בתחילת שנות התשעים, כמו רם אוריון ושרון מולדאבי, טוענים שפריחת הרוק הישראלי בתחילת הניינטיז ותהילת "רוקסן" היו פיקציה כי בני הנוער באו לשם לבלות בלי קשר למי שמופיע. האם המוזיקאים הצעירים של ימינו בכלל הושפעו מהסגנון המיוחד שהביאו איתם "נקמת הטרקטור" ו"כרמלה גרוס ואגנר", למשל? האם אנחנו מעלים על נס את האמנים הללו רק בגלל שכך מקובל לחשוב בברנז'ה שלנו או שבאמת היה להם משקל באותם זמנים?

 

תימורה: היה בהחלט משקל. משהו מסעיר באוויר, שגם אם לא סחף את כולם, מי שרגיש למוזיקה נתפס אליו גם מבלי שהתכוון לכך. אני, למשל, ממרחקי הפריפריה ובלב החינוך הדתי, הגעתי אליהם דרך הרדיו והעיתונות של אותה תקופה. באותם ימים הרדיו היה יצירתי, פתוח ונועז, וגם העיתונים. חברות התקליטים החתימו בהתלהבות יוצרים שספק אם היום הן היו מקשיבות להם בכלל. ואני נשאבתי אליהם - מ"איפה הילד" ועד "פוליאנה פרנק", דרך כל מה שעבר ביניהם. חלקם הפחידו אותי, הבוטות והנועזות צרמו לי לפעמים, אבל זו היתה צרימה מפרה, מזעזעת במובן החיובי.  

 

אורן לוטנברג, לשעבר מ"זקני צפת", מטיל ספק האם זקני צפת היתה יכולה להצליח לו היתה נוסדת כיום. "קשה לי להאמין שלהקה כמו 'זקני צפת' היתה מצליחה היום", הוא אומר. "ומה זה להצליח? ההצלחה היתה בעיקר בהופעות, לא במכירות דיסקים. ידענו למשוך תשומת לב וידענו איך להגיע גם לצעירים וגם למבוגרים, וזה בזכות הרוח של האנשים בלהקה. אבל הצלחה מסחרית נטו, אני לא בטוח. היה את ה"רוקסן" והיה גל, שאמנם היינו בתחילתו, אבל רכבנו עליו כמו גולשים בים. אם היית שם אותנו היום, כמו שאנחנו, והיה גל כזה, אני מתאר לעצמי שזה היה עובד שוב. אבל היום הגל הזה לא קיים".

 

גיא: בהופעה של "זקני צפת" בצפון, אחרי הדיסק השני, מישהי עלתה מהקהל והפשיטה את מאור כהן עד שהמשיך לשיר עירום לגמרי. אני זוכר ש"ריקי" של הזקנים פתח לי את הראש לעובדה שאפשר לעשות בארץ רוק עם ביצים. זו להקה פראית שקמה בתיכון עם אנרגיות של תיכוניסטים תל אביביים פרועים ובועטים, והנה היום מאור כהן בלב הפריים טיים ב"ארץ נהדרת" ו"מסודרים".


כהן. אפילו הוא הגיע ל"ארץ נהדרת" 

 

"מצד שני, הוא גם מוציא פרויקטים נפלאים כמו שירי בודלר ואלבומי אינדי בועטים ומלוכלכים כמו ישראלים/פעולה/סקס. ה"זקנים" גדלו על ההומור והמוזיקה של חבורת לול, ולכן לא מפתיע לראות היום את כהן יושב בטבעיות ליד אריק איינשטיין של פעם בפרסומת לסלולר. אם יש גיבור תרבות בישראל בעשורים האחרונים, זה כנראה מאור כהן. עם זאת, ברשימה שנשלחה למבקרים מטעם טדי הפקות למשל, מופיע רק שיר אחד שלו: "שישי שבת".

 

תימורה: מסכימה איתך. למאור כהן יש שורשים מפוארים, הווה רלוונטי ועתיד מסקרן. הוא פשוט אדם יצירתי עם כל המשמעויות וההשלכות של המושג, ויש בו עוד משהו שקשה להגיד על מוזיקאים ישראלים רבים - חן. שומעים או רואים אותו, ומחייכים אוטומטית. אם היו עוד כמה כאלה, אז באמת היינו מסודרים.

 

גם לסבית וגם עם דעות?

שרון בן עזר (אליוט), מ"פוליאנה פרנק", מרגישה שהמוזיקה שלה גרמה לדברים להיראות אחרת: "אני שומעת את זה כל יום. לפעמים פעמיים ביום. תגובות כמו 'את לא מבינה מה הדיסק עשה לי, מה הקסטה עשתה לי, זה מזכיר לי את הקיבוץ, מזכיר לי את הצבא', ואיזו קשת מטורפת של אנשים חיים את זה. אני מכירה זוג שהתחתן ועשה שתי ילדות בעקבות הקסטה שלנו".

 

גיא: אני זוכר איך גיליתי באיחור את "פוליאנה פרנק", קצת אחרי שגיליתי את ברטולט ברכט, והבנתי שגם בעברית יש מחאה ושהיא לא מפחדת להיות כזאת. עד היום אני מתפעל מהתעוזה שהיתה לבן עזר להוציא שירים כמו "גיבור צבא ההגנה". חבל שהיא זכורה היום לכולם רק בגלל "זיוה", שאפילו לא היא כתבה.


פוליאנה פרנק. נפלה בין הכיסאות (צילום: יעל בדרשי)

 

העניין הוא שבתור הזמרת הלסבית המוצהרת הראשונה בישראל, מדינה בה על כל זמרת עם גיטרה יש שמועות שהיא לסבית, היא פורצת דרך של מוזיקת רוק מחאתית. אבל בשביל מי? מי הלך אחריה בדרך שסללה? ואיך זה שטקסט כמו "גיבור צבא ההגנה" לא זוכה לקריאה מחודשת היום, כמעט 20 שנה אחרי שנכתב ולאור חגיגות 60 שנות גבריות ישראלית?

 

תימורה: "פוליאנה פרנק" נפלה בין הכיסאות. אישה מורכבת מכדי להכילה באותה תקופה - גם לסבית מוצהרת ומבחינה זו יחידה ובודדה, וגם עם דעות פוליטיות שחוצות את המיינסטרים הפוליטי. היום הדרך שלה כבר הפכה לקונצנזוס והיא נבלעת בתוכו. ואגב, פחות או יותר באותן שנים, סי היימן הצליחה עם הלהיט "גיבור גדול", שאמנם פחות בוטה מילולית, אבל מבטא רעיונות דומים.

 

בן עזר דווקא חושבת שמחאה כמו שלה יכולה לעבוד גם היום.  "רק השירים צריכים להיות טובים", היא מדגישה. "בכל דור יש אנשים שאכפת להם או שלא אכפת להם. זה יכול לקרות, זה יקרה, צריך פשוט צירופי מקרים של כמה דברים: אנשים שרוצים להכניס מסר פוליטי אבל לא משתעבדים לו, נקודת זמן שבה לאנשים נמאס מכל מה שיש מסביב, שבה הם רוצים לעשות משהו חדש, וכמה שירים טובים שאנשים מתאהבים בהם בלי קשר לתוכן. תכל'ס, אנשים לא באמת מקשיבים למילים. יש כאלה שכן ויש שלא. הם שומעים שיר טוב ורק אחרי שנתיים הם קולטים מה זה אומר".

 

זמרות בלי ביציות

גיא: והיו כמובן "המכשפות" שמעוררות את התמיהה איך ייתכן שמלבד אורית שחף ("היהודים"), אין לנו אף סולנית רוק ראויה לשמה מאז שענבל פרלמוטר מתה לפני יותר מעשור?


פרלמוטר. חד פעמית (צילום: מאיה צלצ'ינסקי)

 

ליליאן שוץ, מנהלת "המכשפות": "גם אני שואלת את עצמי עוד פעם ועוד פעם איך זה לא קורה, איך אין עוד להקת בנות שמגיעה לאותן מקומות. באותה תקופה היו כמה בנות שעשו את המהפך הזה: קורין אלאל, אלונה דניאל, 'טאטו', דנה ברגר. אז העניין של בנות ורוקנרול היה נראה אחרת. אני זוכרת שעשינו את ליל המכשפות הראשון, התארחו שם קורין ודנה ברגר. יחד עם ענבל היו שלוש גיטרות חשמליות על הבמה, כולן מנוגנת על ידי נשים שמגיעות ממקומות שונים. לך תעשה את זה היום, אין מצב כזה.

 

"אני מודעת שיש הרבה ניסיונות לייצר להקות כאלה ויש גם הרבה ניסיונות

לחקות את ה'מכשפות', אבל זה כנראה לא מספיק. היה ב'המכשפות' כישרון ייחודי של כתיבה, נגינה ונוכחות. זה משהו חד פעמי, וענבל פרלמוטר זה משהו שלא חוזר בקלות".

 

תימורה: ל"המכשפות", ובכלל לפועלה של ענבל פרלמוטר, אכן לא קם המשך ראוי, למרות הנסיונות, בעיקר של יוצאות הלהקה. אבל דווקא יש עכשיו בארץ פריחה של רוק נשי ומוזיקה נשית מגוונת, כמו למשל רונה קינן, הדרה לוין-ארדי, אפרת גוש, איה כורם, איילה אשרוב, תמר גלעדי, האחיות אינגדשט, הבנות נחמה וכל הבנות ששרות באנגלית. בכל מקרה מוקדם עדיין לדון במוזיקה הזו מבחינת כיוונים והשפעות, כי היא עדיין מתהווה.

 

  • מה אתם חושבים על אותה תקופה מיתולוגית: אגדה או אמת? האם יכולה לקום עוד "זקני צפת"? האם ל"פוליאנה פרנק" יש חשיבות במוזיקה הישראלית גם מחוץ לפורומים? ומי, לדעתכם, יישכח ולא בצדק ממצעדי שנת ה-60? טקבקו.

 

  • ערך את הראיונות: אור ברנע

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
צילום: אורי ויזר
יעל כהן. לשעבר "המכשפות"
צילום: אורי ויזר
לאתר ההטבות
מומלצים