תכנית סולרית גדולה - גם לישראל
תכנית אב חדשה שואפת לייצר אנרגיה סולרית שתענה על כל צרכי החשמל של ארה"ב. עורכי הסיינטיפיק אמריקן רואים צורך דחוף בתכנית דומה עבור המשק הישראלי
במהלך גלי הקור שפקדו אותנו בחודשים ינואר ופברואר, למדנו שצריכת החשמל שוב הגיעה קרוב מאוד לקו האדום של יכולת הייצור המרבית של חברת החשמל: 10,600 מגה-וואט (בהנחה שאין תקלות בייצור).
מותר להניח שמצב זה יחזור גם בימי הקיץ החמים. ככל הנראה, לטווח הקרוב לא תהיה ברירה לחברת החשמל אלא להקים תחנת כוח פחמית נוספת, קרוב לוודאי באשקלון. אפשר להסתכן ולהניח שחברת החשמל והממשלה יתקשו להעביר את ההחלטה והן יתקלו בהתנגדות נמרצת של ארגוני הסביבה, במחאות ובהפגנות של "הירוקים", בפניות לבג"צ וכדומה.
אולם, עם כל הנזק לאיכות הסביבה והגדלת חלקנו בפליטת גזי חממה, לא יהיה מנוס מכך אם רוצים למנוע "החשכת" אזורים שלמים בארצנו בשעות שיא הצריכה. כיום לחברת החשמל יש עתודת ייצור שאינה עולה על 5%-4% . שיעור הגידול בצריכת החשמל הוא 3.5% -4% בשנה.
כלומר כבר ב-2009 תרד העתודה לאפס, ובשנים 2010- 2011 יעלה הביקוש באופן ניכר על הייצור, דבר שיגרום נזק לחברה ולכלכלה של ישראל. המצב הקשה שהגענו אליו בכושר ייצור החשמל בולט ביתר שאת אם משווים אותו למצב בארצות אחרות המבודדות כמונו מבחינת אספקת חשמל. באירלנד, ניו זילנד ואיסלנד עתודת ייצור חשמל עומדת על 30%-25%. בקרב מרבית המדינות שאינן מבודדות (כלומר יכולות לקבל חשמל מארצות שכנות), העתודה עומדת על כ-15%.
על רקע זה יש לנו עניין מיוחד במאמרם של קן צוויבל, ג'יימס מייסון וּוסיליס פְתֶנַאקיס, "התכנית הסולרית הגדולה", המתפרסם בגיליון זה. התכנית, שעוררה הדים נרחבים בארה"ב, מציעה לראשונה תכנית-אב מקיפה לטווח ארוך המבוססת כולה על טכנולוגיות זמינות. מטרתה לבסס את מרבית משק האנרגיה הענקי של ארה"ב על אנרגיה מתחדשת לא מזהמת, בעיקר אנרגיה סולרית. המחברים מדגישים כי הגשמת התכנית תתרום גם להפחתת הפליטה של גזי חממה, שיש בה כדי לבלום במידה ניכרת את ההתחממות הגלובלית.
בעיה חשובה שיש לבחון בקפדנות בתכנית גדולה כזאת, בעיה שתעמוד גם לפנינו, אם וכאשר נרצה להגשים תכנית דומה במהותה (לא בהיקפה) בישראל, היא גודל השטח המדברי הדרוש למיקום המערכות הסולריות להפקת אנרגיה בכמות הדרושה. לפי הערכתם של מחברי המאמר, בטכנולוגיה הזמינה כיום יידרש שטח של כ-80,000 קמ"ר להפקת 3,000 ג'יגה-ואט של חשמל, הכמות לה יזדקק משק האנרגיה של ארה"ב עד שנת 2050. המחברים מראים כי אין קושי באיתור שטח בגודל כזה במדבריות של דרום-מערב ארה"ב.
האם יימצא שטח המתאים לצרכים שלנו במדבר הנגב? אין נתונים על כמות החשמל לה תזדקק ישראל עד שנת 2050, אולם על פי תכנית המשרד לתשתיות לאומיות, הכוונה היא להעמיד את ייצור החשמל על 20,000 מגה-ואט עד שנת 2020. לכאורה נראה שאין כל קושי לאתר שטחים בנגב למיקום המערכות הסולריות. שטחו של הנגב הוא 12,500 קמ"ר (כ-60% משטח ישראל), אך בחלקו הגדול הוא משמש לשטחי אימון של צה"ל, לשמורות טבע ולתכניות מתאר ליישובים. במצב עניינים זה, אנרגיה סולרית תוכל להיות רק אחד הפתרונות מתוך סל מקורות האנרגיה של ישראל בעתיד.
ממשלות ישראל יעמדו בעתיד בפני הכרעות לא פשוטות הנוגעות לשילובה של המדינה במשק עולמי של אנרגיה נקייה. אפילו שכנותינו עתירות הנפט החלו לאחרונה לפנות לכיוון מחקר ופיתוח של אנרגיות חלופיות. ממשלת אבו דאבי, למשל, החליטה להשקיע 15 מיליארד דולר במיזם המכונה "מסדר" שבמסגרתו תוקם העיר "הירוקה ביותר בעולם".
לקראת יישום תכנית סולרית גדולה בישראל יהיה צורך לבחון בקפדנות את כל ההיבטים ואת כל האפשרויות, ובכלל זה גיבוש דרכים ואמצעים לחיסכון באנרגיה, בתעשייה, במבני ציבור, במוסדות חינוך ובצריכה הפרטית. ביצוע תכנית סולרית גדולה בישראל אפשרי ומוטב שעה אחת קודם.
כתבו: ד"ר אלי איזנברג וד"ר אלכסנדר מנס, פורסם במקור במגזין Scientific American ישראל.
לפנייה לכתב/ת 
מתקן לייצור אנרגיה סולרית
