שתף קטע נבחר

 

אוהדי בוסטון מתפללים: שלא יגמר כל כך מוקדם

הסלטיקס, שנהנו מכל רגע בעונה הסדירה, לא דמיינו שכבר בסיבוב הראשון של הפלייאוף הם יגיעו למשחק שביעי מכריע מול אטלנטה (הערב, 20:00). שימי ששון, ירוק מושבע, מתכונן בדאגה לקראת לילה גורלי

עבור בוסטון סלטיקס ואוהדיה, עונת 2006-7 הייתה קטסטרופה שאין כדוגמתה. 24 ניצחונות בסה"כ השיגו הירוקים של דוק ריברס, שהפכו לבדיחת הליגה, וימי הזוהר של שנות ה-60 וה-80 נראו רחוקים מתמיד. אבל כזכור, משום מקום, בקיץ האחרון, נחתו בעיר השעועית ריי אלן, קווין גארנט ועוד כמה וכמה ברגים לחיזוק המכונה, והסלטיקס קפצו למקום הראשון בליגה עם 66 ניצחונות בעונה הסדירה.

 

 

האוהדים, וביניהם עבדכם הנאמן, היו מן הסתם שבעי רצון, אולם חיכו למבחן האמיתי- הפלייאוף. השלב הראשון במבחן התחיל כבר ב-19 לאפריל. מאז, הספיקו כל יתר הקבוצות לדלג מעליו. חוץ מזו המדורגת ראשונה. כשמדורגת שמינית מפתיעה את הראשונה בקונפרנס שלה, זה מפתיע. אבל נכון לימינו אנו, זה מפתיע קצת פחות, שכן אשתקד, בחוף המקביל של ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות, גולדן סטייט ווריירס, השמינית, הדהימה את הראשונה דאלאס, 4-2.

 

הסלטיקס, תודה לאל, עוד לא חוו את בושת ההדחה המוקדמת, אבל כמעט אף אחד, חוץ מאנשי אטלנטה שהצהירו השכם וערב כי מתוכננת סנסציה, לא האמין שהסדרה תשרוד עד היום, ה-4 במאי, מועד המשחק השביעי.


קווין גארנט וג'וש סמית. בבוסטון לא מוכנים לחשוב על הדחה מוקדמת (AP)

 

כדור אחרון, רונדו לשלוש! אייר-בול...

אמש התקיים המשחק השישי, שהחל היטב. הקהל של ההוקס מטורף לגמרי, אבל פול פירס פשוט לא הפסיק לקלוע ולסתום ללבושי הלבן ביציעים את הפה. האמת, זה בעצם כל העניין מבחינתי. להשתיק את הקהל שמנגד ואחרי שנים של סבל להרגיש כמו אוהד של אימפריה- לראות את המשחק למרות העיניים הנעצמות, ולחייך עם כל סל של פירס שקובר את הפיונים האלה. אבל כנראה שהאוהדים של הסלטיקס המתחדשים נועדו לסבול, ואלו הממוקמים בארץ הקודש הניחו אמש ראשם על הכר עם עלות השחר, מדוכדכים, במקום להירדם מול המקלט כשהקבוצה ביתרון 20.

 

עד סוף הרבע השלישי מוליכת הליגה עוד הובילה, אבל דווקא ברבע האחרון הכל החל להתפרק. דקה מפתיחת הרבע, הם, ההוקס, עולים ליתרון ראשון מאז ה-2:0 בתחילת המשחק. הקהל משתולל, והבמאי מתמקד על אמא של אל הורפורד שחוגגת ומסביבה ים שלטי 'WE STILL BELIEVE', ככה כדי להוציא אותנו מהכלים. 'תראה להם מה זה BELIEVE פול', אני ממלמל לעצמי, ולפני שאני מסיים את המשפט, פירס מורחק שלא בצדק.

 

כאן היה ברור שהמשחק נגמר, כי שם בחוץ, כשהם מוקפים בקהל עוין, לסלטיקס יש רק מושיע אחד, והוא לובש את גופייה מספר 34. גארנט חשף דפטיזם כשמלמל ' FUCK' מודאג ושנייה אחרי החמיץ עונשין (והקהל, כהרגלו, צרח ביתר שאת), ריי אלן החטיא שוב ושוב ברגעי הקלאץ', ואיכשהו, למרות שג'יימס פוזי (שלשה מדהימה שניות לסיום), אלן וסם קאסל היו על הפרקט, דווקא ראג'ון רונדו לקח אחריות עם קצת יותר מ-7 שניות על השעון. התוצאה: אייר-בול, ושוב הם חוגגים לנו בפרצוף (למרות שקלעו שלשה אחת כל המשחק). בכנות, אם משחק 7 היה נערך באטלנטה, כותב שורות אלו היה מהמר על ההוקס ללא היסוס.


מייק ביבי מוכן לקרב. זה הסיוט הגדול של אוהדי הסלטיקס (AFP) 

 

אטלנטה אנדר-רייטד?

מי שעוקב אחר הסדרה, ודאי תהה- האם אטלנטה לא טובה יותר מקבוצה שמינית טיפוסית? אז זהו, כנראה שכן. אחרי הכל, התלכיד של ההוקס מצוין. מייק ביבי המנוסה מנהיג בעמדה מספר 1, ג'ו ג'ונסון, שוטר מדהים ואנדר-רייטד כבד, הוא הסופרסטאר בעמדה 2, ובהמשך מחכים מרווין וויליאמס היעיל, ג'וש סמית' הנפלא (אול אראונד פלייר, שנותן בלוק לגארנט בצד אחד ומטביע על הראש של פרקינס בצד השני) ואל הורפורד, שעל פי הפוסט-סיזן, ורק על פי הפוסט-סיזן, מועמד לתואר רוקי העונה.

 

אם לקבוצה היה קצת יותר עמוק, וספסל שמציע מעבר לג'וש צ'ילדרס וזאזה פאצ'וליה, העונה הסדירה שלה הייתה נראית אחרת לגמרי. מול הנזכרים דלעיל, הקלטים נראים, לפחות במשחקי החוץ, כמו הלייקרס של 2004- הרבה כוכבים, שלא יכלו לדטרויט האנרגטית. פה מדובר באטלנטה, שרצה, חודרת, מטביעה ומלהטטת, ובעיקר מוכיחה שהעולם, כרגיל, שייך לצעירים. ואם לא העונה, אז בהחלט ייתכן שבעונה הבאה.

 

הערב: המשחק הקובע

עם כל הכבוד לבחורים בלבן, שעושים מעל ומעבר למצופה מהם, אין ספק שהX פקטור הוא הקהל הביתי, הרי שבלעדיו, היכולת של הנצים צונחת בחצי. מבחינת בוסטון, זה עדיין לא מצדיק שלושה הפסדי חוץ, הרי שאם היא אכן תתקדם לשלבים הגבוהים, היא עשויה לבקר בדטרויט, לוס אנג'לס, סן אנטוניו ויוטה. ולעומת המקומות הללו, אטלנטה זה צחוק ילדים.


גארנט, אלן ופירס. האוהדים חולמים על גמר נוסטלגי מול לייקרס (רויטרס) 

 

הערב, כאמור, יתקיים המשחק השביעי והמכריע. אטלנטה בכל מקרה תזכה למחמאות, אבל בוסטון, אין שום ספק בכלל, צריכה לשים את הכל בצד ולצאת עם כרטיס טיסה לקליבלנד, למרות שהלחץ כולו עליה. בכדי שזה יקרה, הנה שלושה שחקנים שיכולים לתרום את האקסטרה שתעשה את ההבדל:

 

1. ג'יימס פוזי- הבחור שומר נהדר, בניגוד לריי אלן, והסלטיקס זקוקים לו בכדי לשתק את ג'ו ג'ונסון. זאת ועוד, הוא ניחן ביד רכה, כך שיוכל לתרום גם בצד ההתקפי.

2. סם קאסל- מהשחקנים המנוסים בליגה ובעל רקורד מרשים בפלייאוף. כשמדובר במשחק שביעי,אין ספק שצריך לתת לו את המושכות.

3. לאון פו- שחקן לואו פוסט מצוין, אתלט מוכשר שמייצר לא פעם הטבעות מרהיבות ובלוקים אדירים. חכם יותר מקנדריק פרקינס, ותורם יותר באספקט ההתקפי.

 

עכשיו רק נותר לקוות שכשנתפנה לרבע השני או השלישי של מכבי וצסק"א, זה יהיה בראש שקט. ואם חשבתם שאנחנו במתח לקראת הערב (בוסטון, לא מכבי), חכו שתראו את דייויד סטרן, שמרגיש איך הפרומו 'Where Lakers vs. Celtics 2008 happens' , שכבר מחכה במגירה, מאבד כל קשר עם המציאות. אם להיות אובייקטיבי, כדאי שהחלום של הקומישינר לא ייגנז, בטח לא היום. למען הליגה כולה.

 

לפנייה לכתב/ת
 תגובה חדשה
הצג:
אזהרה:
פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
שחקני בוסטון רוצים לחגוג גם הלילה
צילום: איי פי
מומלצים