הבנת את זה, ברוך?
איך הפכו המגפיים של ברוך לאייקון ישראלי מובהק? לדני סנדרסון יש כמה הסברים לתופעה והא גם די משוכנע שאם היה כותב את השיר היום, המגפיים לא היו חוזרות לבעליו
בתחילת שנות השבעים "כוורת" היו האסקפיזם המוזיקלי הישראלי. המוזיקה אמנם פרחה, אך רוב האמנים והיוצרים התעסקו בנושאים רציניים וטעונים, בעוד דני סנדרסון וכוורת ידעו להעביר סיפורים קטנים, מצחיקים ומרגשים, כמו שזכינו לקבל מסרטים או ספרים. סנדרסון יודע לתאר את זה בצורה הנכונה ביותר ולתאר את הלהקה: " מעולם לא התכחשנו למי שאנחנו אבל תמיד הרשנו לעצמנו לצחוק על עצמנו".
"המגפיים של ברוך" הוא אולי הסיפור הכי מוכר של החבורה. שיר שנכלל באלבום הראשון של הלהקה, "סיפורי פוגי", ונכתב על ידי סנדרסון, אלון אולאר'ציק ומנחם זילברמן והולחן על ידי סנדרסון.
"במשך לא מעט שנים, הייתה לי נטייה לספר סיפור, מעבר ללכתוב שיר", מסביר סנדרסון, "לדוגמה, שירים כמו 'אמא ודני' או 'שיר המכולת'. זה בעצם משהו עם התחלה, אמצע וסוף. במהלך השנים גיליתי שבחיים, הסוף הוא הרבה פחות ברור. אז היו לי פתרונות. כשאתה צעיר יותר, אתה משוכנע שאתה יודע את הסוף. אם הייתי כותב היום את השיר, אני לא בטוח שהמגפיים של ברוך היו חוזרות אליו".
המגפיים של ברוך שהלכו לאיבוד הפכו ללא כל ספק לאייקון ישראלי וסנדרסון מוצא לכך שלוש סיבות. הראשונה היא המשפט: "אך מגפיים ומכנסיים שתמיד קונים קומפלט". "אנחנו מדינה של קומבינות", אומר סנדרסון, "ואתה לא קונה סתם ג'ינס, אתה קונה אותו יחד עם משהו. אתה גם יכול לקנות ארון ולקבל טוסטר. ואיפה שלא תפתח את העיתון, תראה את המבצעים האלה. נכון, זה משהו שקורה בכל העולם, אבל אנחנו תמיד מחפשים את המבצע".
הסיבה השנייה היא האופי המוזיקלי של השיר. סנדרסון וכוורת לקחו את המשפט "נגני, נגני גיטרה", והפכו את הרגע למשהו חסידי ומקפיץ, צרפו לזה את הווי להקת הנח"ל ממנה הם הגיעו ובנוסף, המשיכו לדגול בגיטרות הרוקיסטיות שלהם שהחלו לתפוס תאוצה באותן השנים. כך שההימנון של ברוך, הפך כנראה נגיש לכולם.
לסיום, סנדרסון חושב שהשיר, שנוגן אז הרבה ברדיו היה "סוג של אסקפיזם למדינה שסבלה". "עשינו הרבה מילואים", הוא מספר, "הופענו מול חיילים וראינו שהם מכירים את המילים. יחסית לשירים אחרים שנוגנו ברדיו באותה התקופה, 'ברוך' הגיע ממקום אחר, הוא לא בהכרח דיבר על הכנרת, שארם א-שייח או ים השיבולים. זו בהחלט הייתה תקופה הזויה והשיר, יכול להיות, סיפק איזשהו צורך חברתי".
