שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות

    אנו בעיצומה של הכחדה גדולה

    מדענים מאוניברסיטת "קרדיף" פיתחו מודל המראה כי מערכת השמש עוברת דרך מישור הגלקסיה כל 35-40 מליון שנה, וכי תקופה זו מלווה במטחי מטאורים העשויים לגרום להכחדות המוניות. כרגע, אנחנו בעיצומה של מתקפה

    מזה עשרות שנים אנו יודעים כי מערכת השמש נעה בתוך הגלקסיה שלנו ועושה סיבוב עצום במשך 220 מיליון שנה. היכן אנו עוברים בטיול הגלקטי עצום-המימדים שלנו, ומה קורה בדרך? אלו אזורים אנו חוצים במסע הכביר, וכיצד הם משפיעים על מערכת השמש שלנו?

     

    מדענים ממרכז קרדיף לאסטרוביולוגיה סבורים כי הצליחו לענות על שאלה זו, אך התוצאות אינן משמחות. החוקרים יצרו מודל ממוחשב המתאר את תנועתה של מערכת השמש. המודל תואם את תחזיות הקבוצה ומגלה כי מערכת השמש חולפת דרך מישור הגלקסיה בצורה מחזורית, בדומה ליו-יו העובר בנקודה מסוימת שוב ושוב – פעם מלמעלה ופעם מלמטה.

     

    עוד ב"הידען": יבמ התקינה מחשב-על המבצע 76 טריליארד פעולות בשנייה

     

    לרוע המזל מסתבר כי מישור הגלקסיה אינו מהווה סביבה בטוחה למסעה של מערכת השמש. כאשר אנו חולפים דרך האזור הדחוס ביותר, מטאורים וכוכבי-שביט מוטים ממסלוליהם וצוללים אל תוך מערכת השמש. חלקם, באורח בלתי נמנע, מתנגשים בכוכבי לכת ובין היתר גם בכדור-הארץ. הרעיון עצמו אינו חדש. עוד ב- 1998 קבעו חוקרים אחרים בתחום (Leitch & Vasisht) כי ההכחדה הגדולה שהתרחשה על כדור הארץ לפני 65 מליון שנה, וגרמה להיעלמות הדינוזאורים, תואמת לתנועתה של מערכת השמש דרך הזרועות הספיראליות של הגלקסיה.

     

    קבוצת החוקרים הנוכחית מצאה כי אנו חולפים דרך מישור הגלקסיה אחת ל- 35 עד 40 מליון שנה. על מנת לספק הוכחה נוספת למודל, הם סקרו את תיעוד הזמנים של מכתשים גדולים על פני כדור-הארץ וגילו כי אכן קיימות תקופות בהן עולה שכיחות הפגיעות בכדור-הארץ פי 10. תקופות אלו מגיעות אחת לכל 36 מליון שנים. מתוך ניתוח מכלול המכתשים הידועים ומיקומה של השמש ביחס למישור הגלקסיה, הגיעו החוקרים למסקנה העגומה שאנו כרגע באחת מתקופות ההפגזה הגדולות של מערכת השמש.

     

    אין ספק שתקופות ההפגזה הגדולות מהוות איום על כל היצורים החיים על פני כדור-הארץ. ההפגזה האחרונה הכחידה כמעט את כל הדינוזאורים, ביחד עם

    57% מכל מיני הצומח היבשתי. יחד עם זאת, ישנם חוקרים הטוענים כי יתכן שתקופות המעבר דרך מישור הגלקסיה מאפשרות תחלופה של צורות חיים בין ענני הגז והערפיליות לבין כדור-הארץ. חיידקים ויצורים חד-תאיים אחרים נישאים על גבי נתזים מן ההתנגשויות. אותם נתזים הופכים לכוכבי-שביט, המסוגלים לצאת באותה תקופה מתוך מערכת השמש ולהפיץ את זרעי החיים הזעירים לערפיליות ולענני האבק והגז הממלאים את הגלקסיה. לפי תיאוריית הפאנספרמיה, שלה מתנגדים רבים, החיים הגיעו לכדור-הארץ עצמו מתוך מטאורים וכוכבי שביט שהתנגשו בו. חוקרים רבים בתחום אינם מקבלים את הרעיון כי חיים מורכבים יכולים לשרוד בחלל החיצון לאורך זמן, ובוודאי שלא לתקופה ארוכה מספיק כדי ליישב כוכבים אחרים.

     

    עוד ב"הידען": חברת רמות תחשוף ב"ביומד" תשע טכנולוגיות רפואיות חדשות

     

    בין אם תיאוריית הפאנספרמיה נכונה ובין אם לאו, פרופסור ויליאם נאפייר קורא להגדיל את השקעת הכספים בחיפושים אחר גופים הסמוכים לכדור-הארץ, ולהשקיע יותר מחשבה בדרך בה נטפל בגופים כאלה.

     

    "ישנם שני אזורים בהם אני חושב שאנו לוקים בחסר" אומר נאפייר בראיון לאתר 'הידען'' 'ראשית, מערכת השמש הפנימית כמעט ולא נחקרה בטווח התת-קילומטרי, ואני חושב ששברי שביטים רבים קיימים שם. שנית, אנו צריכים לחפש אחר גופים שחורים, שביטים לא פעילים, שיתכן שאיננו מגלים אותם בדרכי החיפוש העכשוויות שלנו. הם אמורים להתגלות בגלאי האינפרא-אדום של לוויינים."

     

    חשוב להזכיר כי תקופת ההפגזות נמשכת בערך ארבע מיליון שנים, כך שפגיעות המטאורים מתפלגות לאורך זמן ארוך מאד. מצד שני, מאחר ולפי החוקרים אנו כבר עכשיו בתקופת ההפגזות הגדולה, הסכנה הנשקפת לנו עלולה להיות גדולה יותר משהבנו בעבר ועלינו להכין את עצמנו לאפשרות זו.

     

    את המחקר ערכו דוקטור ג'אנאקי וויקראמאנסינג ופרופסור ויליאם נאפייר ממרכז קארדיף לאסטרוביולוגיה, והוא יפורסם בכתב העת המדעי:

    Monthly Notices of the Royal Astronomical Society

     

    לידיעה באתר אוניברסיטת קארדיף – לחצו כאן

     

    לפנייה לכתב/ת
     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    הדמיה: נאס"א
    התנגשות אסטרואיד. הדמיה של נאס"א
    הדמיה: נאס"א
    לאתר "הידען"
    מומלצים