שתף קטע נבחר
הכי מטוקבקות
    זירת הקניות
    סקירת יינות לטיניים ופרידה מרוברט מונדבי
    רוברט מונדבי, הפטריארך של עולם היין של נאפה, הלך לעולמו בגיל 94. שגיא קופר מספר על האיש ופועלו, מציג תחרות בירה מקומית ולבסוף טועם יינות "לטיניים"
    ביום שישי האחרון הלך לעולמו אחד מאנשי היין החשובים ביותר בארצות הברית, רוברט מונדבי. האיש היה מי ששם את יינות קליפורניה, ובמיוחד את נאפה, האמת, על מפת היין העולמית, דחף לייצור יינות איכות באזור זה במשך שנים ואף הצליח בכך – ובגדול.

     

    מונדבי, בן להורים שהיגרו מאיטליה מאזור המרקה לארצות הברית, הקים בשנות השישים יקב משלו, לאחר שנפרד בריב מאחיו ומהיקב אותו ניהלו יחד, צ'ארלס קרוג. ההצלחה הגדולה הרשונה שלו הייתה עם יין ה"פומה בלאן" שהפך לשם נרדף ליינות סוביניון בלאן, בארצות הברית. בעקבות הצלחותיו הוא רכש שותפים רבים, איתם הקים יקבים בכל העולם, בינהם הברון רוטשילד ואופוס 1, פרסקובלדי - Luce della Vite, צ'דוויק בצ'ילה ורוזמאונט - באוסטרליה. בארצות הברית הוא הקים את וודבריג' ומונדבי קואסטל (שנסגר).

     

    לאחר שנים של הצלחות והשגים רבים, נקלעו עסקי היין של מונדבי לקשיים, ובשנת 2004 נמכר היקב, יחד עם השם "רוברט מונדבי" וכל היקבים הקשורים אליו לקונסטליישן – חברת היין הגדולה בעולם. מונדבי נשאר – גם בגיל 90 – חלק מהחברה, ושימש כשגריר וכנציג שלה. קודם לכן פרשו בניו מהעסק, אחרי שלא הצליחו להתמודד עם הניהול ה"קשה" של אביהם, להזכירכם – כמעט בן 90.

     

    לאחר מכירת היקב, החליטו המונדבים להתפייס בינהם. שני האחים – רוברט ואחיו הצעיר פיטר – נפגשו במפגש משפחתי שזכה לסיקור תקשורתי לא קטן. בני רוברט מונדבי, שפרשו קודם לכן מניהול עסקים עם אביהם, הקימו את Continuum, יקב בוטיק קליפורני, שאמור להמשיך את המורשת המשפחתית. במקרה או שלא במקרה, היין הראשון של היקב, מבציר 2005, יוצא ממש בימים אלה לשוק.

     

    בירה: תחרות!

    סמואל אדמס לונג שוט 2008 – תחרות הבירה ה-IV של מועדון הבירה הישראלי. זאת השנה הרביעית שמועדון הבירה הישראלי מקיים את תחרות הבירה למבשלות בוטיק ומבשלות ביתיות, והשנה השניה שמבשלת סמואל אדמס נותנת חסות לתחרות. עוד שותפים לארגון והפקת התחרות הם בירדי – המרכז לבירה, ובירמאסטר (הדרכות וארועי בירה).

     

    בארץ יש כמה עשרות מבשלי בירה ביתית פעילים, והייתי אומר שכתריסר מבשלים שאפשר להגדיר אותם כבוטיקאים. לצד אלה, יש שתי מבשלות בירה מסחריות קטנות שאינן יכולות להתחרות – מבשלת הדאנסינג כאמל ומבשלת הגולן, וכן מבשלת הבירה שבתוך מסעדת הברוהאוס, בתל אביב. מדי שנה עורך מועדון הבירה הישראלי, גוף וולונטרי שמאגד בתוכו חובבי בירה וגם מבשלי בירה מכל הארץ, תחרות בישול בירה, בין חבריו.

     

    המבשלים מתחרים בינהם בבישול בירה תחת כמה קטגוריות: בירה בהירה, בירה כהה, בירה בסגנון חופשי – שלה אפשר להוסיף מה שרוצים, כל עוד הטעמים שלה, בסופו של דבר, יוצאים "מה שכתוב" – בירה בסגנון ישראלי והשנה, לראשונה, גם לאגר.

     

    בירות בסגנון ישראלי הכילו בשנה שעברה קפה, חומוס ותבלינים שונים. השנה התקבלו לתחרות בירות בטעמים מעודנים קצת יותר: הדרים, בירת חיטה-לימון, נענע, צ'ילי לימון, חרובים ועוד. היכולת הזאת של מבשלים קטנים ליצור דברים משלהם, לאו דווקא תחת חוקים נוקשים או מוסכמות, לעשות משהו טעים ושובב, היא הבסיס לתחום והיא שמעוררת עניין גם בקרב מי שלא מוגדרים כ"אוהבי בירה" מושבעים.

     

    לצד הקטגוריה הישראלית, שקוראת דרור לדמיון וליצירתיות, הקטגוריה שאולי תהיה הקשה ביותר ליישום טכני היא קטגוריית הלאגר, כיון שכאן יש צורך בידע ייחודי וגם בציוד.


    (צילום: יונית מוזס)

     

    אם תרצו, לאגרים הם היין הלבן של בוטיקאי הבירה. כמו שביין לבן יש צורך בציוד מיוחד לתסיסות קרות, לקרור היין וייצוב שלו, גם כאן, בבירה, יש צורך בציוד מיוחד. הלאגרים דורשים תסיסה קרה, ארוכה יחסית, דבר שקשה לבצע אותו בתנאים ביתיים, בודאי שבתנאי הארץ. למרבית המבשלים הביתיים אין מכלים מקוררים או חדרי קור, בהם ניתן לעשות את התסיסה, ולכן יהיה מעניין לטעום את הבירות ולראות איך – ואם – ההתאמה לדרישות הסגנון.

     

    שיפוט הבירות - השנה הוגשו 60 בירות, על ידי 22 מבשלים - התקיים ב- 20 למאי. טקס חלוקת הפרסים ייערך בתל אביב בערב חגיגי ב-2 יוני. הכניסה עם הזמנות בלבד, אותן יכולים לקבל חברי מועדון הבירה הישראלי וחברי מועדון סמואל אדמס. ההרשמה למועדון הבירה נעשית באתר המועדון.

     

    יין: וינו לטינו

    וינו לטינו הוא שמו של יבואן ומשווק יין שנמצא בנתניה, ולו גם חנות יין במתחם פולג (איקאה). החברה היא שותפות של שני שותפים, אחד מהם דרום אמריקאי, והשני ישראלי, שלו כבר נסיון וותק במכירת יין ומשקאות בישראל.

     

    הרעיון של השניים היה לייבא לארץ יינות "לטיניים", מספרד, איטליה ומדרום אמריקה, כאשר מחירי מרבית היינות יהיו שווים לכל נפש. היינות עצמם, לפחות חלקם הגדול, אמורים להיות יינות "נגישים", קלים וזמינים לשתיה. לחברה יש חנות, כאמור, בנתניה, וגם חנות מקוונת

     

    מתוך מבחר היינות של החברה, קיבלתי לטעימה כמה בקבוקים מארגנטינה, צ'ילה וספרד. מבין היינות שנשלחו, כמה יינות ספרדיים חצי יבשים, NV, שלא עוררו עניין מיוחד. מבין האחרים, המבחר בהחלט סביר, ואחד או שניים מהיינות אף נתנו תמורה טובה למחיר.

     

    Undurraga Aliwen Reserva Sauv. Blanc 2006

    היקב, במאיפו, צ'ילה, הוא אחד הותיקים והגדולים ביקבים בצ'ילה. הוא מייצר משהו כמו 20 מליון בקבוקים בשנה, בסדרות שונות, כולל יינות מבעבעים. היין שלפנינו בא מסדרת Aliwen של היקב, שהיא סדרה של יינות זניים ובלנדים, בדרגת מחיר בינונית.

     

    היין בעל צבע זהוב – ירקרק, מבריק ויפה. בא הוא ליימי, מלווה בגוונים טרופיים של אננס. התחושה הכללית, המפתיעה, היא של יין שהיה בחביות עץ: יש בו משהו ונילי, קלוי, שמתלווה לפרי, למרות שמדובר ביין שהתישן במכלי נירוסטה בלבד. הוא מאוד עגול ונעים בפה, נותן תחושה מלאה – אולי מעט מלאה מדי – ומתובלת, ומסיים בטעמי הדרים ומעט מרירות, שמוסיפה לו. אפריטיף טוב, לשתיה עכשיו. מחיר: 68 שקלים. (14.5/20).

     

    Undarraga Cramiola Cabernet-Pinot 2006

    לבקבוק צורה אובאלית. צבע אדום כהה, אף מעט כהיל. הריחות אופייניים יותר לקברנה מאשר לפינו נואר. יין פשוט, חד וחומצי. 56 שקלים. (11.5/20)

     

    Bianchi Don Valentin Lacrado 2007

    יקב ביאנקי הוא יקב משפחתי, ששוכן בסן רפאל, ארגנטינה. הבעלים המקורי הגיע לארגנטינה ב-1910 ויסד את היקב ב-1928. היין שלפנינו הוא בלנד אדום של קברנה סוביניון, מלבק ומרלו. הוא בעל אף פירותי ונעים, ויש בו דובדבנים מתקתקים ומעט אנימליות (אפילו). טיפה כהיל ומעקצץ, אבל לא נורא ליין צעיר. סיומת קצרה וחמצמצה. 55 שקלים. (14/20).

     

    Bianchi Familia Malbec 2006

    היין שהה 10 חודשים בעץ חדש, וזה מורגש, כהוגן. הוא בעל צבע יפה של אדום דובדבן חזק ואטום. באף יש לו פירותיות טובה, פתוחה ומהנה, שמלווה בארומות של וניל וספק משהו מעושן. היין מתפתח יפה בכוס. בפה הוא בעל מתקפה טובה, חלקה ולא עוקצנית. הוא טאני, עם סיומת בינונית-ארוכה. היין עשוי היטב ואפשראף לשמור אותו שנתיים, לפחות. 96 שקלים. תמורה טובה. (15/20).

     

    Bodega Palacio Glorioso Crianza 2004

    היקב – פאלאסיו – יושב בריוחה ונמצא בקבוצת יקבים בשם Barcelo, שבין השאר יש להם יקב גם בריברה דל דוארו, קסטיה אי לאון ומקומות נוספים. הקריאנזה שלפנינו הוא יין ששהה כשנה בעץ והוא עשוי כולו טמפרניו. זהו יין נחמד, בעל גוון אדום ושוליים כתמתמים, אופייניים ליינות מסוג זה. ארומתית הוא מעט מחומצן – יש בו משהו של שרי – אך מציג גם ארומות של פרי אדום ומעט אדמתיות. יין פשוט, לשתיה עם אוכל קל, נקניקים, גבינות עיזים טריות וכד'. 85 שקלים. (13.5/20).

     

    Jeromin Grego Roble 2005

    בלנד של טמפרניו ו-35% סירה, שמקורו באפלסיון של מדריד, ספרד. מגיע מאחד היקבים הצעירים, המודרניים של ספרד. היין שהה כמה חודשים בעץ צרפתי ואמריקאי. הג'רומין רובלה הוא בהחלט נחמד, טאני, בעל מאפיינים טובים של סירה – הוא מעט מעושן – פירותיות וחמיצות טובה. 105 שקלים (14/20).

     

    שגיא קופר עורך את אתר היין והאלכוהול "בקבוק "

     

     תגובה חדשה
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    מומלצים