מזל טוב - הדה-שבו בת 60

ספק אם ידעתם שסיטרואן דה-שבו, מכונית שני הסוסים בצרפתית, תוכננה בראשית דרכה תוך התחשבות בשרידותן של ביצי משק בשבילי עפר מלאי מהמורות. ספק אם ידעתם שתכנון המכונית הזו החל עוד בשנות ה-30 של המאה הקודמת, וייצורה הופסק רק עשור לפני המילניום. וסביר גם להניח כי לא שמתם לב לעובדה החביבה הבאה - סיטרואן דה-שבו היא בת גילה של מדינת ישראל.

היסטוריה

לקראת סוף שנות ה-30 החלו בסיטרואן הצרפתית לתכנן מכונית חדשה, שיועדה בין היתר לתושבי האזורים הכפריים של המדינה. מכונית שתהיה זולה לרכישה ואחזקה, כך שהכפריים מחוסרי הממון יוכלו לרכוש ולתחזק ללא בעיות. כזו שתיטיב להתמודד עם מערך כבישים ושבילים לא סלולים, הן מבחינה מכנית והן בנוחות סבירה לנוסעים. התכנון הבסיסי החל כאמור לפני מלחמת העולם השנייה, כולל ניסוי במספר אבות טיפוס. אלא שעם פרוץ המלחמה, הוחלט בסיטרואן להחביא, לקבור (תרתי-משמע) את אבות הטיפוס ותוכניות הייצור, כדי שלא יפלו בידי הכובש הנאצי.

סיטרואן דה-שבו בתצוגה לרגל 60 שנה להצגתה (צילומים: איי אף פי)

מייד לאחר מלחמת העולם השנייה, ובמהלך שיקום המדינה, עברו בסיטרואן משלב התכנון לייצור המכונית. בתערוכת פאריז של 1948 הוצגה המכונית לראשונה, ומייד זכתה לביקורת גורפת, בעיקר על הפשטות הניכרת בה. שמות הגנאי לא אחרו לבוא - "קופסת סרדינים", "מטרייה על ארבעה גלגלים".

אולם למרות הביקורת, ובעיקר תודות לתג-מחיר נמוך במיוחד, נמכרה הדה-שבו היטב. כל-כך טוב, עד כי מייד נוצרה רשימת המתנה ארוכה במיוחד של רוכשים נלהבים.

גרסאות לרוב

הדה-שבו יוצרה במספר גרסאות, שהתאימו למגוון רחב של שימושים. החל מהפשוטה ביותר, דרך מסחריות ייעודיות, גרסאות פתוחות וכאלה המיועדות לזמן פנאי ואף שטח, ועד כפולות הנעה בעלות שני מנועים. היצע המנועים היה מצומצם יותר, ובתחילה הוצע רק מנוע שני צילינדרים בנפח 375 סמ"ק עם קירור אוויר. מאוחר יותר הצטרפו אליו גרסאות 425 ו-435 סמ"ק גדולות יותר. השיפור הגדול במכונית - מבחינה מוטורית לפחות - היה כניסתו לייצור של מנוע 602 סמ"ק בשנת 1970. בכל המקרים, ההנעה הייתה קדמית, עם מתלה נפרד לכל גלגל.

הדה שבו יוצרה משנת 1948 ועד 1990 בתצורה זהה, עם מעט שינויים לאורך השנים, דוגמת שינוי יחידות התאורה הקדמיות למרובעות והוספת חלונות בחלק האחורי משני צדי המרכב. הצללית נותרה כמעט ללא שינוי, אך כדאי לציין את החלונות שהתרוממו כלפי מעלה, מושבי הבד הקשורים למסגרת ברזל פשוטה וידית ההילוכים שהזדקרה מלוח המחוונים.

במהלך שנות ה-70, ועקב משבר הנפט העולמי, הפכה הדה-שבו החסכנית בדלק למכונית צעירים נחשקת. בכל רחבי העולם, כולל בישראל. עד 1988 יוצרה המכונית בצרפת, ובין השנים 1988-1990 יוצרה בפורטוגל. אגב, היא יוצרה תחת רישיון סיטרואן גם באיראן של טרום-תקופת האייטולות, בשם ג'יאן (Jian).

כאן בארץ

כמו בכל העולם, גם בישראל נקשרו לדה-שבו שלל סיפורים ואגדות, רובם חסרי שחר - כמו הטענה כי היא אינה מסוגלת להתהפך, ללא קשר לפעולות הנהג. כינויי גנאי היו גם כאן, אך למרות הכל, ההצלחה הגיעה. עקב פשטותה ועמידותה היא לא רק קסמה לבעלי חשבון בנק צנוע, אלא גם למערכת הביטחון. שנים רבות שרתה בצה"ל כרכב מפקדים, ועשתה לא מעט "עבודת שטח", תודות למהלך המתלים הנדיב ומרכז הכובד הנמוך. נכון שהדה-שבו התקשתה לנוע בכל תוואי שאינו מישור, בעיקר עם יותר משני נוסעים, אך נמצא פתרון - שילוב להילוך אחורי בעל יחס העברה קצר במיוחד...

בארץ שרדו כמה עשרות דה-שבו, משנתוני שנות ה-50 ועד ה-80. מועדון דה-שבו מקומי כולל כמה עשרות חברים, המקיימים מפגשים ואף טיולי שטח.

אב הטיפוס של הדה-שבו

הכותב הוא ממקימי ארגון "אספני הרכב הארצישראליים "